 |
|
 |
||
|
||||
 |
נניח שתי הנחות הראשונה: האדם הוא תבנית נוף מולדתו. ערכיו מגובשים ומעוצבים במהלך חייו, על פי הרשתות החברתיות אליהן הוא שייך. השניה: המוסר איננו אבסולוטי. גם לא האמת והצדק (דוגמא, רצח על כבוד המשפחה בחברות מסויימות לעומת החברה המערבית). אם כך, בית המשפט העליון בעל ההרכב הדי הומוגני (גברים, 50+, מעמד סוציו אקונומי גבוהה, אשכנזים וכו) -הוא בעייתי משהו. גם בית משפט בערב הסעודית היה יכול לשפוט על פי תפיסתו של קאנט - לכפוף את החוק לטובת הצדק. אלא שאז אני לא בטוח שהפסיקה היתה אותה פסיקה. המוסר והצדק שונים בכל מקום ומקום. המאמר של שלי מעניין והוא מציג את הדילמה של החוק מול המוסר. למקרא הפלפול הלכתי של חשין לטובת המוסר שלו (ושלי, באותו עניין) אני מוצא את עצמי מחוייך ומסופק על כי ה"שכל היישר" ניצח את החוק היבש. אלא שכאן אני וחשין באותה הדיעה. מה עם הסוגיות שלגביהן אני חלוק עליו? כאן ההומוגניות של בית המשפט העליון מטרידה אותי. לכן, המוסר האישי של השופטים בעייתי כשהוא עומד אל מול החוק. כי לפחות את החוק, חוקקו 120 חברי כנסת, שלפחות מתיימרים לייצג את העם היושב בציון. ועדיין אין לנו על מה לסמוך אלא על השכל הישר של השופטים. ובבעיות של דת ומדינה, לגחך כאשר השופט הדתי בדעת מיעוט. רק תמיד לזכור כי השופטים הם בשר ודם ולא שליחיו עלי אדמות של אלוהים. מותר ואף רצוי לבקר אותם. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |