 |
זו לא פעם ראשונה, ואפילו לא פעם שנייה השנה - אירועים דומים בחומרתם היו לנו בפי גלילות ובמפעל החמצן בצומת קרית-אתא, ואני חושב שהיו עוד.
בעוד שאינני עוקב באופן שוטף אחרי הסיפור, אין ספק שריכוז המפעלים הגדול במפרץ חיפה, יחד עם צנרת מנדטורית ישנה, אזור בסיכון גבוה לרעשי אדמה וסמיכות לאוכלוסייה צפופה, מהווה איום ראשי על תושבי חיפה והקריות.
אחת הבעיות היא שמפעל חיפה כימיקלים הוא מפעל רווחי, והאזור כולו מהווה מוקד תעסוקה, כאשר לווועדי העובדים באזור יש כוח פוליטי משמעותי. אינני רואה ראש ממשלה בישראל שיעז לסגור מפעל מזהם גדול ורווחי כמו חיפה כימיקלים, משיקולים סביבתיים. קיימת כאן ברית לא קדושה בין וועדי העובדים והנהלת מפעלים מזהמים, ששניהם שואפים לשמר את הקיים בלא להתייחס לשיקולי איכות הסביבה.
באותו אופן, באזורי - תע"ש רמת השרון ממשיך לפעול וללא ספק לזהם, למרות שכבר לפני 25 שנים גודר שטח עצום ברמת נוקד (לשעבר בקע) בנגב לקליטת המפעלים. תע"ש בנוף ים נסגר רק לאחר שהמפעל התפוצץ ב-1992, שלושה עובדים נהרגו (כמדומני), נגרם נזק רב למקום ובמרחק ק"מ וחצי ברשפון נהרסו גגות רעפים. גם אז, הסגירה בפועל לקחה עוד 6 שנים, והיום המתחם נטוש בלי שטופלו זיהומי הקרקע לאחר עשרות שנות פעילות.
במתחם פי גלילות, הגורם האמיתי (בעיני) לפינוי המתחם הוא כוונה לבנות שם פרוייקט מגורים של אלפי יחידות דיור, ושוב ספק אם ידאגו כמו שצריך לנקות את זיהומי הקרקע - כמו שהיום משווקות דירות יוקרה על שטח מפעל תע"ש לשעבר בנחלת יצחק בת"א, שגרם לזיהום חמור של מי התהום בכל הסביבה.
ככל הידוע לי, מעולם לא נסגר מפעל כלשהו בישראל בגלל שיקולים סביבתיים בלבד, ואפילו לא מחצבה. מחצבת ציפורית בגליל התחתון, שגרמה מטרד אבק קשה לתושבי רומת הייב, נסגרה רק כאשר היא הפריעה לתוכניות אזור התעשייה בנצרת עילית, ולמעשה מנעה הקמת מפעלים לייצור ציוד אלקטרוני מתוחכם עקב חדירת אבק לאזור התעשייה. מחצבת רווייה בגלבוע, הגיעה לפני כשלוש שנים לגבול השטח המאושר לחציבה והיתה אמורה להיסגר שכן השטח מסביב מיועד לשמורת טבע. בעלי המחצבה ניהלו מסע מתוקשר היטב נגד סגירת המחצבה (למרות שאותרו שטחי חציבה אחרים), ורשות הטבע והגנים התקפלה - שטח המחצבה הורחב על חשבון השטח המיועד לשימור בעתיד. אינני צופה שום שינוי במצב זה בעתיד הנראה לעין - התושבים (העובדים) שאתרע מזלם לגור ליד מפעל מזהם, ייאלצו להמשיך ולסבול בשל כוחם הפוליטי של העובדים במפעל ובעליו.
|
 |