 |
הפרסומות בעיתונות ובטלוויזיה מבוססות על גרפיקה ותמונות. יותר משתמונות אלה מציגות מוצרים הן מציגות בצורה דחוסה מאוד צורות התקיימות והתנהגות חברתית. ייצוג ויזואלי של אורחות חיים ניתן למצוא באמנות של כל התקופות (ואף בציורי המערות) אולם מעולם לא היה שפע כזה של ייצוג אורחות החיים החברתיים כמו משעה שבאה הפרסומת המודרנית לעולם.
אולם ייצוג אורחות החיים בפרסומות כוזב במידה רבה - תמונת הפרסומת האופיינית משתדלת להידמות לסרט הוליבודי. הפרסומת מציגה ריאליה ופנטסיה בעת ובעונה אחת ומטשטשת את הגבולות ביניהן. היא מנסה לשכנע שהמעבר מהריאליה לפנטסיה תלוי בעשיית צעד קטן בלבד, קניית המוצר. זה לא הגיוני? זה בדיוק מה שמעצבן אנשים בעלי נטייה לאוריינות, לקריאה, לוויכוח לוגי. הוויז'ואלים של הפרסומת יוצרים "טיעון גרפי", "טיעון ויזואלי", לך תתווכח עם תמונות, לך תמצא כשלים לוגיים בתמונות.
אגב,יש קשר בין העובדה הזאת ובין תסכולינו כיום כישראלים מייצוג הקונפליקט עם הפלסטינים בטלוויזיה הגלובלית. הקונפליקט מיוצג שם בדיוק כמו שמוכרים בטלוויזיה אבקת כביסה. החדשות מיוצגות כמו פרסומות: אותה תמונה אחת שמתיימרת לקפל בתוכה את המציאות כולה, שלכאורה אומרת את הכול בלי להזדקק לאלף מילים, וכמובן חוזרת על עצמה שוב ושוב ונכנסת טוב טוב לאוזניים ולעיניים בלי שום תיווך של השכל האורייני.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש