 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, מן הראוי לומר בתחילה שרשימות אלו ממסעו של מר.הרטוגזון ריתקו אותי כבר מהשורות הראשונות. הרטוגזון הינו כותב נדיר שמשלב כאן ספרות ובקורת פילוסופית עם אוטביאוגרפיה קטנה שמזכירה לי מיד את הזיותיו של רוסו. כמו רוסו גם הרטוגזון נוטה להתפעל יתר על המידה מהמראות סביבו אך שלא ככזה הרטוגזון מסכם את התרשמותיו בפיקוח מסוים נוכח הגילוי הנורא של עברו. גם לאחר אותו גילוי הרטוגזון נשאר נאמן לעקרונותיו ואמונותיו לכן יש להסתכל על מכלול הכתוב כביקורת מקיפה ומדויקת. אבל גדול עושים כאן הקוראים למר. הרטוגזון כאשר הם מסלפים את דבריו וכותבים כנגדו מתוך עולמם- עולם הפרופוגנדה הציונית שמחדירה לנו כל יום מסרים פשיסטים נוראיים על מנת ונחזק את שורשינו כאן ולא נחשוב חלילה על מקום אחר עבורינו כי הרי אנחנו יהודים... אין במאמר השוואה ישירה בין התרבות הישראלית עם זאת הגרמנית אלא פשוט שתי תמונות שונות שהוצגו אחת ליד השניה . הרטוגזון הינו ישראלי וככזה כך הם גם התרשמותיו, התרבות הגרמנית הינה אובייקט שהרטוגזון מאבחן דרך עיניו הישראליות ולכן רמיזות על אהדה מוגזמת או חוסר אובייקטיביות מצדיו בעד גרמניה הם מוטעות. הרטוגזון מוכיח כאן כי יש לו, ליהודי , לישראלי ולכל אדם את האפשרות לחיות לצד כל בן אדם אחר במדינה לה הוא קרוב מבחינה תרבותית ואידיאולוגית ואין הוא חייב להשאר ולטבוע עם הספינה הציונית בים התיכון. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |