 |
לצערי רבים מהמגיבים למאמר פיספסו או סילפו את הנקודות העיקריות בו וחיפשו נקודות אנטישמיות לכאורה ומתבטלות לכאורה בפני הגרמניות.
אני מודע לבעייתיות הקשה של התרבות הגרמנית ואיני חושב שהסתרתי בעייתיות זו כאשר הקדשתי לה את החלקים האחרונים של מאמרי. איני חושב שגרמניה היא בחירה מושלמת בעבורי כלל וכלל, ואיני חושב שאני גרמני מבטן ומלידה כפי שניסו לטפול עלי אחרים. מי שהבין כך פספס את הנקודה העיקרית שניסיתי למסור במאמרי והיא הרגשת הפליטות. ההרגשה שביתי אינו באף אחד משני המקומות הללו ביניהם נקרעים תפיסת עולמי וחיי.
בניגוד למה שכתב אחד מהמגיבים אינני מנסה לגונן על הגרמנים בכך שאני מאמין שהאדם שהעיר אותה הערה על דכאו הינו אולי אמריקני, אלא רק הדגמתי עד כמה אותם מנגנונים יהודיים של הכחשה מובנים בתוכי.
לא, עיקרו של מאמר זה, הוא אם כן בהרגשת חוסר המוצא כמו גם בהתגלות שלי לעצמי כיהודי שיהדותו מוטמעת עמוק בתוכו. הטיול לגרמניה, הבהרתי במאמר ואני שב למבהיר, היה, יותר מכל דבר אחר, החשפות שלי לעצמי כיהודי.
בניגוד לטענתו של ד"ר יובל רבינוביץ איני כופר בחשיבותה של מדינת ישראל ליהודים באשר הם וגם לי. נהפוך הוא, היום, ובמיוחד מאז תחילת הגל האנטישמי אותו חווה העולם בימים אלו והמהומות בשטחים, אני מאמין הרבה יותר בחשיבותה הבלתי מוטלת בספק של מדינת ישראל כבית לאומה נרדפת וגם הצהרתי על כך בסיום מאמרי 'מלחמת המצלמות'. תמיד אתמוך בקיומה של מדינת ישראל, תמכתי בה אקטיבית בעבר בשרתי כחייל ואני מתכנן לתמוך בה אקטיבית גם בעתיד, אפילו אם מגרמניה. את מקומי בה, קשה לי למצוא וזה כבר עניין אחר.
בשום אופן איני רואה את התרבות הישראלית כנלעגת כפי שטוענת בשימה בפי מילים, גברת שלומית עזגד. השאלה הפשוטה בבחירה בין ישראל לגרמניה היא בהכרעה בין שתי מערכות ערכים שונות בתכלית. מבחינות רבות אני מעדיף את זו הגרמנית, אם כי אני רואה גם את חסרונותיה וגם את יתרונות המערכת הישראלית-יהודית. הייתי מעדיף, בכל אופן, לנסות לקחת את הצדדים החיוביים משתי התרבויות ולשלב ביניהן.
הניסיון שלך להפוך את הדיוק לתכונה שלילית בגלל מאורעות שונים בעבר הינו מבחינתי מכה לא רלבנטית מתחת לחגורה. אין ספק שלגרמנים מעשים נוראים בעברם, זאת ידוע לכולנו אולם אין טעם לנסות למצוא מעלות בתכונות כגון חוסר יושר, וחוסר קבלת מרות הגובל באנרכיה כפי שהמצב הוא בישראל.
בשום אופן, גם איני טוען שגזע מסויים ישר או מתנהג כולו בצורה מכוערת באחת מהארצות, כפי שטוען טל כהן. אולם בכל זאת, חייב מר כהן להודות כי ישנו נטיות ניכרות מסוימות בתחומים אלו לטובת אי אלו מדינות. ונטיות אלו אינן דווקא לטובת ישראל.
כמו כן, אם כבר עסקנו בבירנבאום. אני מפנה אותו למאמר ב'הארץ' מאתמול (ה- 22.10) בו אומר בירנבאום שבמשך כל שהותו בגרמניה מאז 1981 לא נתקל בבעיה של אנטישמיות ותוקע מספר סיכות בפרשה שנופחה בארץ מעבר לכל פרופורציה (אם כי היא בוודאי לא פרשה סימפטית).
איני מקבל גם הטענה שהתזמורת הברלינאית יכולה להרשות לעצמה לנגן אלבן ברג בגלל שגרמניה מדינה עשירה יותר. גרמניה, כמדינה מתוקנת, מקצה, כידוע, נתח ניכר הרבה יותר מתקציבה לתרבות לעומת ישראל בה האמנים הם כמקצבי הנדבות של הממסד בזמן שסכומים אדירים מוקצים למימון רשת חינוך אנטי-דמוקרטית. הבעיה בתזמורת הישראלית המסובסדת גם היא בסכומי ענק במונחים ישראלים של עשרות מיליוני שקלים (הנוגסים עשרות אחוזים מתקציב התרבות הישראלי) היא שרצונם הגדול ביותר של מנהליה הוא לרצות את קהל המאזינים השמרני שלה.
ומר כהן, בשום מקום במאמר לא כתבתי שבושתי בהיותי יהודי. מעולם לא בושתי בהיות יהודי. כתבתי שהצטערתי על היותי יהודי. לא משום שאני חושב שיש משהו פסול ביהדות או בישראליות (כפי שציין כותב אחר) אלא משום הקשיים שזהות זו מערימה ועוד תערים עלי בחיי. סיבה זו היא הסיבה היחידה לצערי הרגעי או לא על יהדותי.
מר דורון, אם החמצת את האירוניה העבה במשפט 'רשת פסי הרכבת עשירת העבר של גרמניה' אני ממליץ לך לחזור ולקרוא את המאמר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש