מלחמת המצלמות

שבת, 14/10/2000, 22:05

1. התופעה המעניינת ביותר מבחינתי בתקשורת של השבוע האחרון היא הראיונות של גורמים ברש"פ לתקשורת הישראלית (אינני מתכוון כאן לשידור/ציטוט באמצעי התקשורת הישראליים של ראיונות שניתנו לתקשורת זרה או לתדרוכים/מסיבות עתונאים). יש משהו אבסורדי בסיטואציה שבה הראיון העתונאי הופך להמשך ישיר של זירת-התעמולה במלחמה, והעתונאי נתפס בעיני עצמו, בעיני המרואיין ובעיני הצופה כנציג של אחד הצדדים. זו סיטואציה בלתי-אפשרית מבחינתו של העתונאי, ולכן עליו להמנע מלהגיע אליה, כיוון שהיא אינה מאפשרת לו לעשות את עבודתו. הוא לא יכול להיות "עתונאי טוב" או "עתונאי אובייקטיבי", כי הסיטואציה איננה עתונאית, ולכן אל לה להתקיים. את העמדות של הצד השני ראוי להביא באמצעים אחרים - ציטוט של הודעות לעתונות וראיונות לתקשורת מקומית (של המרואיין) או זרה.

למותר לציין שהתקשורת הפלסטינאית, או לפחות רובה המכריע, נמנעת מהקושי הכרוך בהצגת עמדות הצד הישראלי (דהיינו לא מראיינת ישראלים, וגם לא נוקטת בשיטה הנכונה-עיתונאית של ציטוט), אולם אני רוצה להדגיש - הביקורת שלי היא על הסטנדרטים המקצועיים הירודים של התקשורת הישראלית, לא על עצם הנסיון להציג את העמדות הפלסטינאיות.

מקרה בעייתי במיוחד היה הראיון שניסה לערוך יגאל רביד עם הח"כ הישראלי עזמי בשארה במוצאי יום-הכיפורים. אני נאלץ להודות שאין לי תשובה טובה לשאלה אם היה נכון, מבחינה מקצועית, לקיים את הראיון כפי שהתקיים, וזאת כיוון שערוץ 2 הוא-הוא התקשורת המקומית של ח"כ בשארה.

2. אינני מקיים אף מנהג מיוחד של יום הכיפורים. רוצה לומר - אני לא דתי, לא "מסורתי", ואני חושב שלצום זה לא טעים. אני גם לא מרגיש שמי שכן מקיימים אי-אלו מנהגים דתיים הם טובים ממני או שהם ראויים להערכה או יחס מיוחד בשל כך. כמי שנסמך על תחבורה ציבורית, אני מוצא את אי-קיומה של תחבורה ציבורית בשבתות מרגיז במיוחד. ואחרי כל זה - אני מוכרח לומר שהמסורת של הפסקת התחבורה ושידורי הטלוויזיה והרדיו ביום כיפור, הגם שהיא מהווה מטרד קטן, היא מסורת נאה של התחשבות, ושהשנה לא היתה שום סיבה שתצדיק את שבירתה. אף אחד מהארועים שהתרחש במהלך יום כיפור (ושעליהם קראתי בנט ושמעתי בסיאנאן) היה כזה שממש היה חיוני לדעת עליו לפני צאת-החג. וכאמור - אם היה מתרחש דבר כזה, אפילו התחנות הישראליות היו מודיעות עליו לפני-כן. מוזר בעיניי שזה הדופי היחיד שמצאת להטיל בתפקודה של התקשורת הישראלית בימים אלה.

11053

נועה • בתשובה למיץ פטל

יום ו', 20/10/2000, 1:38

בדבריך בעצם הצדקת את מה שכתב עידו.
אתה נשארת מעודכן בחדשות מהלך יום כיפור ("קראתי בנט ושמעתי בסיאנאן").
אזרחים רבים במדינה, אולי משכילים פחות או אולי רק אמידים פחות, לא מחוברים לאינטרנט ולכבלים. אותם אזרחים לא יכלו להתעדכן בחדשות במשך 26 שעות, בתקופה כזו זה בהחלט הרבה.
המצב שנוצר בעצם הוא שהמידע זמין רק למי שיכול להרשות זאת לעצמו. זה לא מצב תקין.
גם הגל השקט או הבטחה לשידור במקרה חירום הם פתרונות בעיתיים ולא מספקים.
מה שצריך היה לעשות הוא לשדר מבזקי חדשות, במועדים קבועים מראש, מדי מספר שעות. מי שרוצה ידליק את הטלוזייה ויצפה ומי שרוצה ימנע מכך וישמור על קדושת היום, מבחינתו.
נכון שגם מצב זה היה יוצר אפליה מסוימת, שונה, לגבי קבלת המידע. ההבדל הוא שאפליה זו היא מרצון ומבחירה.

כמובן שלפי ההגיון הזה (מי שרוצה "יחטא" ומי שלא לא) היינו צריכים להיות מדינה חופשית ומתוקנת לגמרי, כולל אוטובוסים וקניות בשבת, מדחנים נוסעים לפי הצורך (מישהו זוכר?) וחתונות אזרחיות.

11060

מיץ פטל • בתשובה לנועה

יום ו', 20/10/2000, 10:32

חוסר-השוויון בין מי שיש לו יותר לבין מי שיש לו פחות אינו מיוחד ליום-כיפור. בכל ימות השנה, מי שיש לו אינטרנט וכבלים יכול לקבל יותר מידע ממקורות מגוונים יותר. גם לשיטתך - שידור מבזקים מדי מספר שעות - הפער היה נשמר. הפסקת השידורים ביום-כיפור לא פגעה בזכויות-היסוד של איש, ולא היוותה, לדעתי, פגיעה בשירות חיוני (שווי בנפשך מה היה אילו שירותי החירום וההצלה היו שובתים ממלאכתם). לא בדקתי את זה, אבל אני משער שהיא עלתה בקנה אחד עם הסכמה ציבורית רחבה מאד (וזה מנסיון - הסכמות ציבוריות שאפילו אני שותף להן הן בד''כ רחבות).

אגב, לפי ה''הגיון הזה'', המאפשר קניות ותחבורה ציבורית בשבת (מי ייתן), יום-כיפור היה אמור להיות גם כן יום ככל הימים, גם מבחינת התחבורה והמסחר, ובפרט שידורי הרדיו והטלוויזיה היו צריכים להתקיים במתכונת מלאה, ולא במתכונת החלקית שהצעת.

חזרה לעמוד הראשי

המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
RSS מאמרים \| כתבו למערכת \| אודות האתר \| טרם התעדכנת \| ארכיון \| חיפוש \| עזרה \| תנאי שימוש והצהרת נגישות	© כל הזכויות שמורות