 |
|
 |
||
|
||||
 |
בשבוע שעבר מת חייל ישראלי, מדחת יוסף מהכפר בית ג'אן, במתחם קבר יוסף. המיוחד במקרה זה היה שיוסף דימם למוות במשך שעות, והפלסטינאים לא הניחו לחלצו. צה"ל הסביר את המנעותו מחילוץ החייל בכך שנסיון החילוץ היה יכול לעלות בחיי אדם רבים עוד יותר. אינני מומחה טקטי לענייני המתחם, אך אני מתקשה לבלוע את ההסבר. הייתי רוצה להאמין שאם אפצע תחת אש, יהיה מי שיהפוך עולמות כדי לחלצני. אני גם מאמין שבעבר זה מה שהיו עושים. המתמטיקה כאן היא שגויה. היא פורטת לפרוטות את החיים, ושמה אותם על כפות המאזניים. את הירידה במוטיבציה החיילים קשה למדוד, וגם את השמחה לאיד של האוייב. בסופו של דבר נשלם יותר. הערב נחטפו שלושה חיילים מתוך תחומי ישראל על ידי אירגון החיזבאללה. האירגון כבר הודיע שהוא לא ישחרר כל מידע ללא תמורה. אם נרצה לדעת באם הם חיים או שמא נפגעו, ניאלץ לשלם בשיחרור שבויים. הצהרה זו מזכירה מאד את הטקטיקה שננקטה בנוגע לשבוי המפורסם ביותר שהיה בידיהם, שכנראה נרצח - רון ארד. החיזבאללה לא חטפו את רון ארד. הם קיבלו אותו כנדוניה ממוסטפה דיראני, שפעל עד אז בשירות אמל. כל זמן שאמל החזיקו ברון ארד, הוא היה חי והעביר מכתבים ליקיריו בארץ. הפגיעה הצבאית במדינת ישראל אינה קשה כלל. הבעיה בשני המקרים היא שונה לחלוטין. מדובר בסממני הריבונות שלנו שנפגעו. המלחמה בין אנגליה לארגנטינה על איי פוקלנד היתה על עניין פחות ערך בהרבה, עם יתרון אחד לבריטים ביחס למצבנו הנוכחי - שום עיתונאי לא היה בזירת הקרבות. סממני הריבונות לא נראו לממשלתנו חשובים במיוחד. אמש פונה קבר יוסף מתריסר החיילים שהיו בו, תוך הבטחת הרשות הפלשתינאית לשמור על המתחם כאתר קדוש. שעות ספורות לאחר מכן קבר יוסף כבר נהרס, בהשתוללות ונדלית של המון פלסטינאי מוסת. גם כאן הנזק הצבאי למדינת ישראל אינו קיים, אך ההשתוללות ברחבי הגדה קיבלה תנופה ממה שנתפס על ידי כל הדוברים הפלסטינאים ככניעת ישראל להפגנת כוח. שוב, מבחינה צבאית - מדינת ישראל על הגובה. אתמול נהרגו בשטחים 11 פלשתינאים, מבלי שנהרג ישראלי אחד. כל זה הושג תוך שימוש באמצעים סטנדרטיים לפיזור הפגנות, ומבלי שצה"ל שינה את מדיניות הבט"ש שלו. טנקים לא הוכנסו לשטחי הרשות, מסוקי קרב לא הפגיזו את ההמון המוסת. למרות זאת - תחושת הפלשתינאים היא של ניצחון והישראלים נמצאים במבוכה, עם רוחות מלחמה המנשבות באויר וקריאות להקמת ממשלת חירום לאומית. בסופו של דבר תשים מדינת ישראל קץ לפגיעה בריבונותה. בידי קברניטיה להחליט על הזמן המתאים. כעת יש בידינו הזדמנות נדירה, תחת התקפות בצפון ובמרכז, להתעשת. הרשות הפלשתינאית הוכיחה שהיא אינה עומדת במילתה, שהיא אינה מייחסת חשיבות לשמירה על מקומות קדושים, ולכן אין להעביר לרשותה את מתחם אל-אקצה, שנשמר על ידי מדינת ישראל בקפדנות מכל פגיעה כבר 33 שנים. כעת הזמן לעלות מדרגה בהשלטת המרות הישראלית, תוך פגיעה בשיגרת חייהם של הפלסטינאים, ובחיים עצמם. ישראל שברה עד כה שיאים של התאפקות, למרות ה"עליהום" הפופולרי באמצעי התקשורת על כל חיפוש באישון לילה בבתי פלסטינאים, תוך פגיעה בזכויות אנוש בסיסיות על ידי חיילים טיפשים שנהגו לפרוק כך את תיסכוליהם. אינני מומחה לענייני היסטוריה. אשמח אם מישהו יראה לי מקרה שבו חיילים מותקפים ביידוי אבנים מבלי להגיב. אשמח אם יראו לי צבא כובש המשתמש בכדורי גומי במקום בתחמושת חיה. ההתאפקות הזו גרמה להגרת דם באיטיות בלתי אופיינית ליחסים בין צבא ואוכלוסיה אזרחית, ובסיכומו של דבר למותם של הרבה פלסטינאים. ככל שהממשלה תתמהמה יותר בהשלטת המרות - יעלה התשלום בדם, בעיקר מהצד הפלסטינאי. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |