 |
עומר,
ג'יימסון, המצטט את מרכס, בנקודה המעניינת והעדינה שהתייחסת אליה, מדגיש שהקפיטליזם המאוחר הוא תופעה היסטורית. כדי לא להכנס כרגע לעומקו של המונח המרקסיסטי "מטריאליזם היסטורי" אעיר רק שמרקס ואנגלס ראו בהתפתחות ההיסטורית מעין מקבילה של האבולוציה הדרוויניסטית (אם כי ע"פ הגיון פנימי שונה), וכשם שאי אפשר לשפוט שיפוט מוסרי את התופעות שמייצרת האבולוציה (דובי ק. הדגיש זאת לא אחת בהודעותיו באייל) כך לפי מרקס אין לגנות תופעות היסטוריות.
להערכתי, הדקות היא בהבדל שבין גישה ביקורתית, אנליטית, לגינוי מוסרני. זה אולי כמו ההבדל בין ההתייחסות שלנו ל"אסון טבע" ולאסון כתוצאה ממעשי ידי אדם, כמו רשלנות פושעת או פעולת טרור. את אסונות הטבע וברכות הטבע אי אפשר לגנות או להלל מוסרית, אבל אפשר לראות בהם אסונות וברכות.
לפיכך, כדי להבין את עמדתו של ג'יימסון, הייתי מעדיף את השימוש בביטוי "עמדה ביקורתית (פרדוקסלית)" על פני "עמדה מוסרית פרדוקסלית".
זאת ועוד, בעוד שברור כי עמדה ביקורתית יכולה לכלול הסתכלות כפולה, לראות את האסון והברכה שבתופעה, דומני שעצם המונח "עמדה מוסרית פרדוקסלית (דו-ערכית?)" הוא בעייתי מתוך כך שהוא עלול לרמז על חוסר לכידות (קוהרנטיות) פנימית.
למרות דבריי לעיל, אני חש שנקודה זו היא עדינה ביותר, ועדיין יש כאן מקום לדיון נוסף ולהערות מצד קוראי האייל שיש להם בקיאות בתחום המוסר.
ולעניין השני שהעלית, הדימיון בין הבונאוונטורה לדיזינגוף סנטר: גם עורכי המהדורה העברית נתנו דעתם על כך, ואם תתבונן בתצלום עטיפת הספר שמופיע בחלק א' של המאמר, תבחין שם בצילום המציג את החלל הפנימי של דיזינגוף סנטר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש