 |
בגלל שאפפעם לא הצלחתי לרדת לעומקם של החישובים המתקדמים של הרנורמליזציה ולמרבה צערי גם למשמעויות היותר כלליות של הפעולה, דוקא המנגנון עצמו נראה לי מובן לגמרי.
קח כדוגמה את האלקטרון. הפיזיקה של האלקטרון נגזרת מביטוי מתמטי ואנרגטי (המילטוניאן,לגרנז'יאן, כאלו) שהוא סכום של איברים רבים (שכל אחד מהם מיוצג ע''י דיאגרמת פיינמן). במיקום הנקודתי שהוא האלקטרון רוב הביטויים הללו הולכים לאינסוף. הרנורמליזציה מצליחה לסדר את האיברים האינסופיים בצורה כזאת שאפשר להראות שהם שווים בגודלם ומבטלים זא''ז. כך נותרים רק איברים סופיים ואפשר לקבל ערכים סופיים של גדלים פיזיקליים מדידים, כמו המטען החשמלי של האלקטרון למשל.
למי שלא רוצה לטבוע בחשבונאות הקוונטית, זה באמת נראה כמו הוקוס-פוקוס, אבל למעשה זה בסה''כ צמצום איברים. מה שיפה כאן הוא שהמתמטיקה התלמאית הזו הניבה חישוב מדוייק של מטען האלקטרון. וחישוב זה נחשב לאחד מן הניצחונות הגדולים של האלקטרודינמיקה הקוונטית. משהו שצריך להשוות למהפכה הקופרניקאית באסטרונומיה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש