בתשובה לדב אנשלוביץ, 06/01/24 8:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שהדברים שציטטתי מפי עמוס גלעד היו ראויים לעורר כאן איזה שיח. הרי יש כאן בדיוק תמצית הקונצפציה. כיוון שלא הייתה ההיענות הראויה אוותר הפעם על אמירת מה שיש לי לומר בעניין ואיך זה מתקשר לתגובות אחרות שלי שפרסמתי כאן לאחרונה. אבל יש לי בכל זאת איזו בקשה לקהל. נזכרתי באיזו סטירה ישנה של אפרים קישון העוסקת בהצהרה על לקיחת אחריות, ובמיוחד "מלוא אחריות" הפותרת את בעליה מלקיחת אחריות אמתית. במיוחד אני זוכר קטע מתוך הסטירה הזאת שבה המחבר מספר על אירוע שבו פתח את דלת המקרר ובגלל תנועה בלתי זהירה שלו גרם לנפילה של בקבוק משקה שגררה מפולת שלימה של חצי מהבקבוקים ותכולת המקרר האחרת. בעודו עומד בתוך ערימה שברי הזכוכית והמשקאות שצצה על גבי הרצפה, הופיע אשתו והביטה עליו בעניים רושפות אש. אבל בטרם הספיקה לומר מילה הקדים הוא אותה במלים: "אני לוקח על עצמי את מלוא האחריות", וכך חילץ את עצמו מהבעיה אליה נקלע. הקטע הזה במיוחד נורא הצחיק אותי בזמנו. חיפשתי נואשות את הסטירה הזאת ברשת ולא מצאתי. האם מישהו יכול להפנות אותי בקישור לסטירה המדוברת? אהה. ומה שייכת הסטירה הזאת לנושא שלנו? זו חידה שגם אותה אני מצרף לבקשתי לקהל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שיח על מה? על איך כל הצמרת הבטחונית והמדינית, הפרשנים ויודעי הדבר, כולם (למעט יאיר לפיד, משום מה) טעו טעות מרה בהערכת המצב מול החמאס? הדברים כבר ידועים. אם כל הגנרלים, כולל ראש אמ"ן ואלוף פיקוד דרום היו שבויים בקונספציה ולא קלטו מה קורה מי אני שאערוך דיון על הכשל? אין לי את המומחיות לזה. אם לך יש את המומחיות לשוחח על כך אשמח להחכים מדבריך. עד כאן אם רצית לומר משהו לא הבנתי מהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהחריג היחידי מתוך אנשי הצבא והביטחון היה האלוף בריק, ורק הוא. אבל הוא צדק רק בעניין מוכנות הצבא, ולא בדברים אחרים חשובים לא פחות. אגב, גם הוא היה מהתומכים בהתנתקות. מה הייתה דעתו של לפיד? אני מניח שלמוכנות הצבא שעליה "נדנד" לנו בריק כל הזמן, הוא לא התייחס. האם קרא לכיבוש רצועת עזה טרם השבעה באוקטובר? אופתע מאד אם כן. במה, אם כך, צדק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכך שהוא לא היה שבוי בקונספציה ש"חמאס מורתע". אבל עזוב את לפיד, אני מצטער שהנוקדנות שלי הכניסה אותו לדיון. אני שואל על מה הדיון? אם השאלה מי ראה נכוחה ומי לא, אז תכלס אף אחד בצמרת לא ראה נכוחה, גם לא בריק1. היחידות שראו נכוחה, מסתבר, היו התצפיתניות ומפקדותיהן הישירות, ואותן קצינות זוטרות במודיעין. כלומר שכל מי שמעל הדרג הצבאי הזוטר טחו עיניו מלראות. לא הקצינים הבכירים ולא המדינאים. ואם אתה זקוק לפן האישי- גם לי לא היה מושג. אם על זה אתה רוצה לערוך דיון אז יש הגיון בכך שהתגובה המקורית שלך נותרה מיותמת מתגובות, כי אין מה להתנגד לה או להוסיף עליה. מה רצית שיכתבו- נכון? __________ 1 אגב- בריק שמח להודות שהוא טעה לגבי הכושר המבצעי של צה"ל, שבחודשיים האחרונים היה גבוה בהרבה מהציפיות שלו. אמנם היו חוסרים אדירים בציוד (בשבוע שעבר שמעתי ממילואימניק שחזר מעזה שבהתחלה הם נלחמו בנעלי התעמלות ועם כוונות ברזל2) אבל הללו הושלמו מהר. רוח הקרב של החיילים היא מעל ומעבר לכל הציפיות המוקדמות, וגם היכולות המבצעיות הזימו את החששות. 2 לא שאני מבין בזה משהו, אבל המחסור בכוונות איכותיות הטריד אותו הרבה יותר מהמחסור בנעליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי מה שאמר בריק, הוא דיבר על אי המוכנות של צה"ל אל מול האתגרים העומדים בפניו. לדעתי האתגר שעמד בפני צה"ל היה שילוב של מתקפה מצפון מדרום וקצת מהמרכז בתוספת עימות עם ערביי ישראל כל זה סימולטנית. על אפשרות כזאת דיבר כל הזמן בריק. אני חושב שלנוכח מה שאנו רואים היום ממש אפילו עד רגעים אלה ברור שהצבא בפירוש לא היה מוכן לתרחיש כזה, ולמזלנו, אולי בגלל טעות של האויב, האתגר הזה לא מומש. וללא קשר לבריק לדעתי אין שום אפשרות לעמוד מול אתגר כזה בגבולות הנוכחיים בצפון ובדרום, ואני מקווה שהלקח הזה נלמד. לגבי התנצלותו, מה ששמעתי הוא שהוא לא העריך נכונה את רוח הקרב של הדור הנוכחי ובכך טעה. אבל כיוון שאת הערכתו הזאת מאז ממילא לא שמעתי, לפחות עבורי ההתנצלות הזאת לא משנה דבר. זה בפרוש לא עיקר התזה שלו כפי שהבנתיה. הראיה "הנכוחה" של התצפיתניות והקצינות הזוטרות (בעצם, עד כמה שזכור לי, דובר על נגדית בכירה מ 8200) קשורה בעניין ההפתעה. ולדעתי כל עניין ההפתעה הוא חלק שולי של המחדל. הפתעות היו ויהיו, וצריך להכין כוחות ולאחוז בשטחים שיוכלו לעמוד גם בפני הפתעה. הדבר שעליו רציתי לדבר הוא מדיניות ה"שפיות" עליה דיבר עמוס גלעד. ה"שפיות" הייתה הבעיה. היא החלה בנסיגות אוסלו, ומאז ככל שעבר זמן היה יותר ויותר קשה עד כמעט בלתי ריאלי לתקן את המצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===> "הוא חלק שולי של המחדל" 1. אריק ודב - כן 2. חלק שולי - קרוב מספיק 3. פתיל מתאים - לא 4. תוך 4 הודעות - טעיתי בפקטור אני רושם את זה בתור כשלון, בהצלחה בפעם הבאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קטונתי מהבין את כוונתך, אבל אני שמח שישנם הטורחים לקרוא גם תגובות שלי שאינן מופנות אליהם (לפחות כמעט) עד סופן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפגיעה בבסיס הבקרה של חיל האוויר בהר מירון חושפת עוד מחדל חמור שלנו. איך זה שעם כל "שכבות ההגנה" אין אנו מסוגלים להגן על מטרה נקודתית? אם הם פגעו בבסיס הזה הם יכולים, לכאורה, לשתק גם תחנת ייצור חשמל. אסור לסמוך על גורם ההרתעה, גם אם אני מאמין שבגזרת לבנון הוא אכן קיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פריט מידע אחד שנאמר בתקשורת אולי קצת ''מרגיע'' - שהם השתמשו בטילי נ''ט מוגדלי טווח. זה אומר שהם אכן הצליחו לטווח איתם מטרה נקודתית, אבל רק בגדלל שהמטרה הזו היתה קרובה לגבול. לפחות באמצעים האלה קשה יהיה לשתק תחנות חשמל. אבל מצד שני, מן הסתם יש להם טילים לטווח ארוך יותר שנזקם גבוה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שבשביל איומים כאלה קיימת מערכת "מעיל רוח" ואני מקווה שבדיעבד זאת תתברר כשגיאה של נאסראללה, שאולי חשף מוקדם מדי יכולת שלא ידענו עליה או לפחות לא התכוננו אליה במידה מספקת (רוויה של מערכת ההגנה מפני נשק במסלול שטוח? לפי כמות הנמרים והטנקים עם המעיל ההוא לא נראה קשה מדי לצייד אתרים בעלי חשיבות גדולה שנמצאים ליד הגבול בכמות גדולה של מעילים, וזה בכלל מומלץ בתקופה הקרה הזאת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעיל רוח מתאים לרכב. לבסיס שלם צריך משהו כמו אוהל רוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלק הקריטי של הבסיס, ה"עיניים" של הגבול הצפוני, הן כמה כיפות (שזה בעצם המצב בכל בסיסי צה"ל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שאני מבין, זה לא רק עניין של גודל. הרעיון במעיל רוח הוא ספצפי נגד נשק חודר שריון. בנשק כזה יש שני מטענים, הראשון נועד רק לחדור את השריון, והשני לעשות את הנזק בפנים. מעיל רוח מפעיל את הראשון מחוץ לשריון. השני פוגע ברכב המשוריין, אבל לא חודר את השריון. האם הכיפות שמדובר עליהן כאן דומות מבחינה זו לשריון של רק"מ? האם המטען השני בטיל, אם הוא פוגע בהן, לא עושה כבר נזק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב עניין זה: https://youtu.be/wnfD8n_qeyY?si=xKryArojFd66KVd5 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה לא שני מטענים, זה ''מטען חלול''. וזה דוקא מנגנון מעניין. אבל אם הסרטון שקושר כאן כבר מסביר את זה, אחסוך את כפל ההסבר. אם לא - אשמח לפרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התבלבתי ובלבלתי קצת. הסרטון הזכיר מטען חלול, יותר מדי בחטף. מטען_חלול [ויקיפדיה] מסבירה יותר טוב, והסרטון הזה עוד יותר טוב. אני מתקן: על סתם "מטען חלול" כבר יודעים להתגבר, בעזרת שיריון ריקאטיבי. על שיריון ריאקטיבי התגברו בעזרת מטען טנדם, שהוא מה שתיארתי (שני שלבים, אחד להפעיל את השיריון הריאקטיבי ו"לבזבז" אותו, השני כדי לחדור כמו מטען חלול רגיל. על מטען טנדם נועד מעיל רוח להתגבר, על-ידי פיצוץ רחוק מהמטרה של השלב הראשון. די סביר שאני עדיין מבלבל, אתה מוזמן לתקן ולפרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השכלתי הצבאית העיקרית רלבנטית לסוף המילניום הקודם, בקושי, אז מנגנוני הטנדם שהזכרת הם מעבר לה ולכן אין לי ידע מעניין להוסיף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא אם פרט המידע הזה אמין. המרחק לגבול יותר מעשרה קילומטר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
7 ק"מ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן, אבל אני מניח שבימים אלה חוליות כאלה לא ממש מתקרבות לגדר. חוץ מזה לפי איזה דיון שראיתי כרגע בטלוויזיה אכן מדובר בטילי נ.ט. וגם למדתי שישנו כלי טוב ויחסית זול להגנה מפני טילים כאלה - גדר העשויה ממוטות ברזל, שבמקרה של יחידת הבקרה הוא קצת בעייתי בגלל שהגדר יכולה לשבש את פעולת המכ''מ, וצריך לבנות אותה כך שיהיה מענה לבעיה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו צריכה להיות גדר מאד גבוהה, ולכן נראה שזה לא ישים בלי להפריע. אבל כבר הזכרנו פה את הפלנקס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערב יום הכיפורים לפיד הזהיר שאנחנו מתקרבים "קרבה מסוכנת לעימות אלים" מקור. אני מניח שלזה אריק התכוון. אגב, עוד לפני זה, בראשון לספטמבר, כתב יגאל כרמון ש"לאחרונה הצטברו סימנים המעידים על אפשרות של התלקחות מלחמה נגד ישראל בחודשים ספטמבר - אוקטובר" מקור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפיד מאמץ כאן את שיטת ה''שפיות'' עליה דיבר עמוס גלעד. הוא קורא להקשבה לכל ''גורמי הביטחון'' שפיתחו את השיטה הזאת. אין זו הראייה הנכונה של המצב, אלא בדיוק ההפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיח של הפצת אדי הרעל המצחינים העולים ממכונת התרעלה של קואליציית ה-64 כמובן. האינטרס המובהק של הברית בין הימין המתנחלי לבין אנשי המנוול הוא לכוון את הזרקור של העניין הציבורי על הקונספציה הצבאית של ההחמאס המרוסן ולהשאיר בחושך את הצד האזרחי של הקמת ממשלה של פופוליסטים, יושבי קרנות ונתמכי סעד כרוניים שתמכה בפרובוקציות הבלתי פוסקות של המתנחלים ביו"ש ואוייבי הבג"ץ ולא זו בלבד שטיפחה מצב בו הצבא מתכנן ומנהל את השלטון האזרחי, אלא שכעת גם מנסה להפוך אותו לשעיר לעזאזל. ואכן, הקונספציה של הממסד הצבאי היא אכן אשם מרכזי במחדל. הקונספציה הזו היא ההסבר הפסיכולוגי גם להסתמכות המוגזמת על טכנולוגיה שמקדם הלובי התעשייתי-בטחוני וגם להתיחסות ארוכת השנים לעוטף עזה כאילו מדובר בשטח עורפי. ואם אכן הקונספציה הזו היא שחקנית כל כך מרכזית במגרש הזה, ממא נפשך? איך קשורה ההתנתקות? אומרים לנו חכמי הימין שאלמלא יצאנו מעזה, מחדל 7.10 לא היה מתרחש. גם אילו לא קמה מדינת ישראל והקנאים לא היו מציתים את המרד של שנת 68 לספירה, מחדל עזה לא היה קורה. איזה סוג של טיעון הוא זה? האם לא יכול להיות אדם תומך או מתנגד של ההתנתקות ובכל זאת להבחין בכך שלהתבצרות של חמאס בעזה יכול להיות רק הסבר אחד? טעות גדולה היא להיות עסוק כל הזמן בתיקון מחדלי העבר כאשר המציאות הדינמית זורעת כל הזמן את הזרעים של מחדלי העתיד. האם הכישלון האסטרטגי של צה"ל לכבוש את רצועת עזה כפי שמתרחש ממש עכשיו, אינו ראוי למחשבה לא פחות מן המחשבה הצה"לית שהתקפת חמאס תתרחש בשעות הקבלה? כמו האלוף בריק, איני יודע איך לנתח אסטרטגית את הכישלון הזה. יש לכך כמה הסברים טובים. אנשי צבא יוכלו לומר ובצדק שהמדינאים סיפקו להם תנאי כניסה בלתי אפשריים. לי בשבתי כאלוף בריק, יש תחושת בטן (ולא מהיום) שמדובר בהעדר מודיעין שמתבטא בחוסר יכולת של צה"ל להפריד בין עיקר לטפל ובאובססיה של הימנעות מאבידות המביאה לתוצאה הפוכה. בכל אופן, הפעמון של מכונת המלחמה צלצל וצה"ל נתקע עם מלחמה בשתי חזיתות, כאשר הופגנה חוסר יכולתו להכריע אפילו בחזית האוייב היותר חלש ובריכוז כוח כמעט מלא. אלי המלחמה הפנו את התותחים הגדולים אל המדינאים. החזבאללה ביצע תקיפה אסטרטגית של מערך השליטה האוירית בשמי צפון המדינה ומהלכים משלימים כמו תקיפת פצ"ן ושדות הגז בודאי עומדים בפתח. צה"ל, אולי בצדק, אינו מספר לנו מה היו נזקי המתקפה על היב"א הצפונית. זה בודאי יתברר בימים הקרובים. אבל בכל מקרה מדובר במהלך מלחמתי מלא ואסור שהממשלה תשגה באשליות: ישראל נמצאת במלחמה מלאה מול החזבאללה, בדיוק כאשר מתברר שצה"ל הוא משענת קנה רצוץ שמסוכן מאד להישען עליו. במקום לראות רכבת אוירית של גורמים מדיניים בכירים העושה דרכה לוושינגטון ומנסה לסגור עם ארה"ב מהו המערך המדיני לקראת מלחמה (בדומה למסע של אבא אבן לפני מלחמת ששת הימים והמסע של דיניץ בעיצומה של מלחמת יוה"כ), אנו תקועים עם אמסלם ואורית סטרוק והמסע שלהם לחשיפת הבגידה מבפנים. וסיפורי אידיוטים על ההתנתקות ומעמד הר סיני. יש בזה מן התועלת לראות איך עמוס גלעד דברר את הקונספציה בעבר. אבל הסכנה האמיתית היא מצד חורצי הלשון של ערוץ 14 שכדרכם קוראים לתת לצה"ל לנצח. לישראל של ינואר 2024 אין שום אינטרס בפריצת מלחמה כוללת בצפון או להחזיר את לבנון לתקופת האבן, בזמן שכוחות צה"ל לכודים בלחימת התשה ברצועת עזה וביו"ש. עוד סיבוב עקוב מדם וללא תוצאות מדיניות של ממש מול החזבאללה, לא ישפר את מצבו של אף תושב של צפון המדינה. ניסיון להכריע בצפון ללא תיאום מדיני מלא עם ארה"ב הוא מרשם לעוד כישלון צבאי-מדיני. ואם לא די בכך, הממשל הדמוקרטי בארה"ב נלחם על חייו מול טראמפ. הימין האמוני בודאי יטיל את הביצים שלנו לסל של הרווח וההצלה שיעמיד לנו הידיד טראמפ. כדאי להם אולי ללמוד מעט על הנזק העצום שגרם החבר של המנוול ליחסים בין ארה"ב ליפן, דר' קוריאה, אוסטרליה וניו-זילנד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני תהיתי כשראיתי את התקיפה של היב"א - בהנחה שהתמונות האלה אמיתיות - איך זה לא עושה יותר כותרות. לכאורה חיזבאללה הצליח לפגוע בכמה טילים (שנראו אמנם לא גדולים בעוצמתם) באתר צבאי אסטרטגי, וההגנה האוירית לא מנעה את זה כלל. מאד מטריד לגבי היכולות שלו לתקוף אותנו והיכולת שלנו להתגונן. זו דוגמה טובה שאולי כדאי להפסיק כבר את הכרזות ה"להחזיר לתקופת האבן" כי בהרגשה שלי מי שיחזור לתקופת האבן1 זה יהיה גם אנחנו, אז אולי מספיק עם כל השוויצים האלה שנשמעים בעיקר מופרכים ועלובים ולא קשורים למציאות. 1 אולי לתקופת האבא אבן. נה, אין לנו היום אנשים כאלה. מקסימום כמה פלינסטונים בממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתקופת האבן אולי לא נחזור, אבל העורף הישראלי (חיפה והקריות, למשל) הולך הפעם לחטוף הרס והרוגים שחבל על הזמן ויש סיכוי שהחזבאללה יצליחו להתעלל במוצבים ואולי אף יבחרו להפעיל את כוח רדואן בניסיון לכבוש ישובים בגליל. הפוליטיקאים בטח ידברו על זה כ״אתגרים״. בקיצור, יהיה ״שמח״. עזה-חמאס זה התעסקות בפיצ׳פקס לעומת הפוטנציאל של מה שעלול להתפתח לנו פה בצפון מול הטרלללה של החזבאללללה. צה״ל יכול להתמודד עם כל הנ״ל, אבל הדבר המדאיג באמת הוא לא היכולות של צה״ל. מה שמדאיג באמת הוא אוסף האפסים שנמצאים עכשיו בשלטון ואמורים להחליט החלטות על בסיס מה שטוב לנו פה בצפון ולא על בסיס מה ש(נדמה להם ש)טוב להם מבחינת הקריירה הפוליטית. הממשלה הזאת רעה לישראל ומסוכנת לישראלים. זה מה שבאמת מפחיד במצב שהגענו אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. מישהו טרח לכתוב באופן יותר מפורט כמה "שמח" זה יהיה1. המפחיד הוא שיש כתבות בעיתונים על למה "זה לא הזמן" של גנץ לצאת מהממשלה ולחתור לבחירות "כי יש אתגרים בצפון". להיפך - האתגרים בצפון הם סיבה דחופה לפרק את הממשלה הרעה והכושלת ולתת לאנשים שיותר אכפת להם מהאזרחים ופחות מעצמם לקחת החלטות הרות-גורל שכאלה. בעצם הזמן היה כבר לפני חודש ויותר (שלא לומר לפני שלושה חודשים), אבל מה זה עוזר עכשיו. 1 ושנה האדמו"ר אריאל - "כמו שצחקנו שם לא בכינו שנים" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב שישנם אנשים המסוגלים עדיין לחשיבה כל כך שלילית כמו ערן עציון. למרבה הצער צריך לקבוע שתחת שלטון המנוול, האמסלם ושאר ביריוני ערוץ 14, אין סיכוי שמישהו ישים אותם בעמדת האפכא מסתברא במקום הקונפורמיסטים, הפסיכולוגים והגנרלים מעידן אחר. אני מאד מקווה שהתחזית שלו, שלילית מדי. יש שני חורים שמצאתי בתיאור של עציון. א. אני מסכים איתו שלוחמי החזבאללה יותר מיומנים ומאומנים ובפרט בתחום ההתקפי, מאשר אנשי חמאס. אבל אין לזלזל ביכולתם של אנשי החמאס שכפי הנראה הם בעלי מוטיבציה גדולה מאד. צריך לזכור שיותר ממחצית הסד"כ של החמאס כבר התפרק והנותרים ממשיכים ללחום, כאילו לא קרה דבר. ב. מה שעוד חסר במארג של ערן עציון, הוא העובדה שהחזבאללה להבדיל מן החמאס, אינו נהנה מתמיכת האוכלוסיה הלבנונית. הוא משתתף בבחירות בלבנון ובפרלמנט הנוכחי יש לו 13 מתוך 128 (שזה קצת יותר מש"ס). זה נכון שהשיטה שם אינה יחסית, אבל אני חושב שזו בערך רמת התמיכה בארגון. ואני מנחש שגם צבא לבנון אינו נמנה על אוהבי המפלגה. מעמד החזבאללה בלבנון עשוי להיות יותר מעורער ממה שנראה כרגע. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |