 |
מה שכתבת הוא אחת משתי פרשנויות אפשריות של המצב.
תומכת בפרשנות זו העקביות בה אוקראינה מנסה להצטרף לנאט"ו. מנגד יש שיאמרו לך שאוקראינה נדחקה למצב של אין ברירה ושלמעשיה אין כל כך משמעות. נראה שפוטין רואה באוקראינה, כמו בבלארוס (רוסיה הלבנה) חלק מן המעצמה הרוסית ההיסטורית ולא מוכן להסתפק במעמד של מדינה נייטרלית אבל עצמאית (כמו פינלנד). הסיפוח של קרים ויותר מכך הבחישה הבלתי פוסקת של רוסיה בדונבאס והפעילות האירידנטית הבלתי פוסקת של כוחות רוסיים המתחזים ל"בדלנים"יעידו על כך. הפרשנות הזו אומרת שטווח האפשרויות הקבילות בעיני פוטין מגיע עד ממשלת בובות בקייב אך לא מעבר לכך.
אנצל גם הזדמנות זו כדי לשטוח את קינתי על דעיכתה של העיתונות הרצינית (המודפסת והמשודרת). דברי ההבל וההצהרות חסרות הבסיס ונטולות הטעם של דני קושמרו בערוץ 12 בתקופה האחרונה מדרדרות את ערוץ 12 לרמה שכבר אינה רחוקה כל כך מ"ישראל היום". המתקפה הזדונית של הימין על חברות החדשות בתקשורת גרמה לנו לראות בהצגת עמדות 2 הצדדים את חזות הכל. באופן אישי, איני מסוגל לצפות בערוץ 20 למשך יותר מדקות ספורות, אבל אני מעדיף את עמית סגל המוטה אך הידען על פני קושמרו הבור, רינה מצליח וארד ניר הבלתי אמינים וביסמוט המוקיוני.
לרוע המזל, הזדון של הימין היה בבחינת "מכת החסד" שהצטרפה לשינויים הטכנולוגיים והכלכליים בתקשורת, לשינויים הדמוגרפיים בחברה, לתרבות הפאנלים הצעקנית ולמגיפת הבידור בנוסח התכנית של בימבו ולימבו. נראה שהדרישה לערוצי חדשות עם gravitas ואמינות הולכת ודועכת. מעמד הפרשן הרציני והאמין שמלכתחילה לא היה גבוה ומתגמל במיוחד ירד עוד יותר. אנשים בעלי ידע וניסיון מוצאים מפלט בייעוץ עסקי ובדירקטריונים ואת מקומם ממלאים אנשי תקשורת חסרי אמינות וניסיון, עם עבר בתחום הבידור והספורט כמו רינה מצליח.
אני לא חושב שיש לנו מספיק ידע כדי לבחור בין שתי הפרשנויות למצב האוקראיני. כאן בדיוק היה מקומם של פרשנים שסמכנו על ההגינות האובייקטיביות והידע שלהם. אני לא אומר שזה היה פשוט בעבר, אבל בדמוגרפיה החדשה, כאשר חלקים גדולים מן הציבור השילו מעצמם את הצורך לפרש את המציאות, זה קשה במיוחד.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש