בתשובה לדב אנשלוביץ, 16/11/01 15:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה באמת חושב שהסיבה שארה"ב השאירה את סאדם חוסיין בשלטון היא מגבלה מחשבתית קבוצתית? אולי הייתה סיבה קונקרטית, אינטרס כלכלי-פוליטי כלשהו, להשארת הרודן על כנו? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן. מוגבלות מחשבתית. יום לפני הפלישה לעיראק, כאשר צבא עיראק היה ערוך מול גבול כווית, אמרה שגרירת ארצות הברית לסאדם חוסיין שארצות הברית אינה מתעניינת בסכסוכים שלו עם שכניו. היא ממש נתנה ''או קי'' לכבוש כווית, והמסכן אחר כך לא הבין מה רוצים ממנו. הם מעולם לא חשבו ברצינות בצורה כזאת של שינוי משטר במדינת טרור. הפעם הראשונה שהחלו לחשוב כך היא רק עכשיו באפגניסטן והיה צריך בשביל זה לפגוע בלב לבם. אבל הם ללא ספק עדיין מוגבלים. הסכנה העיקרית להם אינה באפגניסטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה שלא הוחלף המשטר של סאדם חוסין בעירק היתה רצון לשמור על הסטאטוס קוו של פוסט מלחמת העולם השניה באזור.הפלת המשטר העיראקי ב91 היתה גוררת אופציה להקמת מדינה כורדית בצפון עירק (מה שהטורקים התנגדו לו נחרצות), אופציה למדינה שיעית בדרום עירק עם אורנטציה איראנית (מה שהאמריקאים לא יכלו לבלוע) ואופציה להקמת משטר בעל צביון דמוקרטי במרכז המדינה ע"י האופוזיציה לסדאם (מה שהמנהיגות הערבית החילונית לא ממש אוהבת) השארת שלטון עיראקי מוחלש ופגיע היתה האופציה המעודפת על האמריקאים ובני בריתם. הזירה האפגנית של היום קרוב לודאי שגורלה יהיה דומה .מרגע שיסתימו האיטרסים האמריקאים במקום (תפיסת בין לאדן ?) הם ישאירו את ההשפעה בזירה לכוחות המקומיים (פקיסטאן) ואשר למלחמות הפוסטמודרנסטיות נדמה לי שהן יותר פוסט-קולוניאלסטיות.ישנם בעיות מהותיות להמיר הגמוניה צבאית לצורות אחרות של הגמוניה (מחסומים כלכליים,חברתיים,תרבותיים) וכשה"קסם" הקולוניאלי לא עובד יותר המערב נמצא בבעיה.(שאותה פחר עד עכשיו באמצעות הגמוניה כלכלית כוללת) הסכסוך הישראלי-פלסטיני (כמו שכבר נטען לא פעם אחת הוא דוגמא למלחמה הקולוניאליסטית האחרונה) התוצאות בהתאם ישראל השקיעה משאבים אין ספור על מנת להטמיע את השטחים בתוכה בינתים ללא הצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעט הקמת התנחלויות, אילו "משאבים אין ספור" השקיעה ישראל על מנת להטמיע את השטחים בתוכה? האם השקיעה ברשת כבישים, שאינם עוקפים? האם השקיעה בבתי חולים ובתחנות לאם ולילד? אולי בחינוך? אולי באיכות הסביבה? השאלה החשובה באמת, (ולי אין עליה תשובה) היא מה היחס בין המיסים שישראל גבתה בשנים 1967-1994 מתושבי יו"ש הלא יהודים ובין ההשקעה שלה באותם שטחים בלי ההשקעה בצבא ובמתנחלים. לי אין נתונים, אבל קשה לי להאמין, אפילו אם היחס נוטה לטובת ההשקעות, שמדובר ב"משאבים אין ספור". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1)מדינת ישראל מעונינת בשטח ולא בתושביו (הפלסטינאים) מתוך הרציונל הזה היא מנעה השקעה אמיתית בתשתיות ובתושבים (להבדיל - ממצבם של ערביי ישראל) כהחלטה אסטרטגית. 2)הנקודה לדעתי היא כמה משקיעה (בצבא,חינוך,תשתיות וכ"ו) המדינה בתושבי יש"ע (כ250000 איש).אין לי מספרים מדויקים אבל נדמה לי שההשקעה פר תושב שם היא מן הגבוהות בהיסטוריה של הקולוניאליזים, והתוצאות עד עכשיו לא משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התוצאות לא משהו? להתנחלויות יש תשתיות תחבורה, מים, חשמל, ביוב, חינוך ותעסוקה מהטובים בארץ. לא ידוע לי על אף התנחלות שמדורגת גבוה במדד האבטלה או העוני ורמת החיים שם, למעט סעיף הבטחון האישי היא גבוהה מאוד. יתכן, שאם היו מפנים חלק מאין ספור המשאבים גם לשכנים, היה מתקבל שיפור גם בסעיף הבטחון האישי, אבל אני מפקפק מאוד בגישה הזאת. ההסטוריה מראה, שככל שאתה משקיע יותר באוכלוסיה כבושה/מופלה לרעה, כך היא דורשת את זכויותיה ביתר שאת וככל שאתה מדכא אותה יותר, היא עוסקת יותר במאבק השרדות ופחות במאבק לאומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1)נדמה לי שב67 היינו יותר קרובים לסיפוח השטח מאשר היום (אם זו צריכה להיות המטרה הסופית) וכל זאת ללא אף התנחלות. 1.א.)המדדים המעולים של ההתנחלויות בנושאי תשתית באים על החשבון של מישהו אחר 2)הפלסטינאים למרות שסובלים מדיכוי מתמשך עוסקים יותר במאבק לאומי ופחות בהשרדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולק על דעתך בנושא. מיד אחרי תום הקרבות, ההערכה בישראל היתה שנאלץ לסגת תוך זמן קצר מכל או מרוב השטחים שנכבשו/שוחררו. בנסיון ל"שפר" את קו הגבול עם ירדן, גורשו תושבי אזור לטרון (פארק קנדה) וכן תושבי קלקיליה. עקב לחץ בינ"ל הוחזרו תושבי קלקיליה למקומם (ואבי טוען, שחלק מהבתים שצה"ל הרס שם אף נבנו מחדש ע"י ישראל) ובכל מקרה, לא היתה אז לגיטימציה, לא מצד העולם ולא מצד הציבור בישראל, לסיפוח השטחים. להערותיך: 1. כמובן, לרגע לא חשבתי אחרת. רק שהתוצאות בשטחים הנ"ל תואמות את גודל ההשקעה ורמת החיים שם אפילו עולה על הרמה בשאר המדינה. 2. כנראה שלא מדכאים אותם מספיק. אפשר להתיעץ עם שכנינו מדרום וממזרח איך מדכאים אוכלוסיה פלסטינית כמו שצריך כך שיעסקו בעיקר בשאלה איך נישאר בחיים עוד יום במקום לשאוף לעצמאות. (הבהרה, אני פוסל גישה זו כבלתי מוסרית על הסף) בכל מקרה, לדעתי בתחומים שבהם היתה השקעה של "משאבים אין ספור" הושגו השגים התואמים את ההשקעה, בעוד שבתחומים בהם לא השקענו (איזו הפתעה!) הושגו השגים התואמים את חוסר ההשקעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיד לאחר מלחמת ששת הימים קבעה הממשלה בהחלטה סודית, שאפילו הצבא לא ידע עליה, שישראל תחזיק בשטחים עד לחתימת חוזי שלום (למעט ירושלים, כמדומני). לסבר את האוזן, בגין שהיה אז שר ללא תיק קבע שישראל תחזיר את הרמה לסוריה בתנאי של חוזה שלום והסכם פירוז. אבא אבן כתב שדין ראסק, מזכיר המדינה האמריקאי, לא האמין למשמע אוזניו כשאבן העביר לו את החלטת הממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שקרה אחרי מלחמת המפרץ הוכיח שארצות הברית לא השיגה מטרות שהיא החלה ככל הנראה לחשוב עליהן רק תוך כדי המשבר בגלל איטיות מחשבתית. זאת עובדה שהיא הטילה אמברגו ומשטר פיקוח שהשליטה כחלק מהסכם הפסקת האש. מדוע עשתה זאת ? בגלל חשש מכל הדברים שסאדם חוסיין אוהב "לבשל" במרתפיו. והחשש הזה היה מוצדק. ואירוע התיאומים הופך את החשש הזה לממשות מאד מצמררת. ומה קרה עם הפיקוח הזה, שהיה הפעולה הכי חשובה לנוכח החששות ? אין היום פיקוח. כשארצות הברית הטילה פיקוח היא חשבה שזה אפשרי, והעובדה שסאדם הצליח לנער את העניין הזה מעליו מראה שארצות הברית טעתה. וזו טעות שנייה שמתווספת ל "רחוף" המוחלט שהתבטא בדבריה של השגרירה שאותם הבאתי בהודעתי הקודמת. טעות נוספת של ארצות הברית בעירק קדמה לשתי הטעויות האלה. מדובר בייחסה להפצצת הכור העירקי אוסירק. לולא הפעולה הזאת, ככל הידוע, בעת תחילת משבר המפרץ היה מחזיק סאדם חוסיין בנשק גרעיני. המשמעות היא שלא הייתה מלחמת מפרץ, וחצי האי הערבי כולו היה בידיו. כזכור, לאחר ההפצצה פעלה ארצות הברית לא רק בדבורים אלא גם במעשים : עכוב הספקת נשק וכדומה. הם לא הבינו. כמו שפרס לא הבין אז, והיום הוא טוען (ואני לא מאמין שהוא מאמין לעצמו) שצדק בעניין הזה. אשר לנימוקים ולסיבות שהבאת בדבריך, לא כל כך חשבתי על כך, אך מקריאה ראשונה נראים לי הדברים האלה מתגמדים מול דברים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
81 (התקפת חיל האויר הישראלי) ו91 (מלחמת המפרץ) היו אכן אבני דרך במאמץ לחסום את מרוץ החימוש הגרעיני במזרח התיכון. עדין לא ברור מה יהיה גורל הפצצה האיראנית, והמלחמה הנוכחית באפגניסטן חשפה את עומק כוחו של האיסלאם הפונדמנטליסטי אצל שכנתה חברת המועדון הגרעיני פקיסטן, שלטון איסלאמי פונדמנטליסטי בפקיסטן הוא לא הסתברות רחוקה ,והאמריקאים בדחקם את הטליבן מאפגניסטן פותחים אופציה לחזית נוספת בתוך פקיסטאן. השאלה היא עד מתי יהיה אפשר לגדוע את המירוץ הזה. הרשת של אל-קעידה מלמדת אולי שאם המערב יצליח למנוע את המירוץ ברמת "מדינה",(מודל אירגוני שהמודרנה למדה לטפל בו בפרמטרים של הפעלת כוח צבאי,כלכלי ומדיני) ספק אם הוא יצליח למנוע את מרוץ ההתחמשות שנישא על גבי צורות ארגון אחרות. נראה שבין לאדן ואנשיו יכולים לעזוב בשקט את אזור המהומה העכשוי, ולהתפרש מחדש בחלל מדיני אחר ,או פשוט לחכות ולהמתין עד יעבור זעם ולהתחיל מחדש את אירגונם בתיזמון המתאים להם.וכל זאת ללא הזדקקות לתשתית המאורגנת ע"י מדינה כל שהיא. זו היא אולי המקוריות האסטרטגית של בין לאדן לראשונה בתקופה ה"מודרנית" הוא הצליח לבנות מקור כוח שלא נשען על תשתיתה של מדינת הלאום המודרנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא הראשון. ראה למשל ''האחים המוסלמים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון,אל-קעידה הוא אולי שלב נוסף באבולוציה של האחים המוסלמיים (משנות החמישים והשישים ?) בכל מקרה עד עתה המודל של המהפכה האיראנית (תפיסת השלטון במדינת לאום שהיא תוצר מודרני) היה שלט בקרב בפונדמנטליזים האיסלאמי (סודאן ואפגניסטאן גם הם דוגמאות) ה"רשת" של אל-קעידה מיצגת תפיסה שונה של שימוש במשאבי אירגון ורתימתם לפעולות אלימות. וקריאת התגר ישירות מול ארה"ב גם היא קריאת קרב חדשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קריבו, דומני שאכן הפעולה הישירה נגד ארה"ב היא שינוי אסטרטגיה על בסיס אותה אידיאולוגיה - הגמוניה איסלאמית בשטחים איסלאמיים. האסטרטגיה של ניסיון הפלת משטרים ערביים נכשלה משום שנסיונות כאלה דוכאו בכוח ובאכזריות במדינות הערביות. אל קעידה מנסה למוטט את המשטרים הערביים באמצעות פגיעה במשענת האמריקנית שלהם. גם יצירת סכסוך בין המשטרים הערבים וארה"ב תשרת היטב את מטרות אל קעידה. ברגע שמשטרים אלה יבודדו מן המערב הם יבשילו לקראת הפיכה איסלאמית. עד כה ניסו משטרי המדינות הערביות לרקוד על שתי החתונות, האיסלאמית והמערבית. האליטה השלטונית והכלכלית קיימה קשרים עם המערב אך נתנה יד חופשית לאיסלאם בכל הנוגע לחינוך ההמונים. לפני זמן מה תיאר תום פרידמן מהניו יורק טיימס את הגידול המהמם תוך זמן קצר במספר "המדרסות" (ביתי המדרש האיסלמים) בפקיסטן, מדובר בצמיחה של אלפי אחוזים. התופעה הזו קיימת בכל העולם הערבי. כידוע לנו ממחוזותינו, חינוך דתי פונדמנטליסטי, אינו מאפשר השתלבות בכלכלה המודרנית, והדבר מביא למצוקה ועוני. מצד שני, הגלובליזציה מביאה לקרבה גדולה יותר בין מדינות ערב למערב, מבחינת המעורבות הכלכלית והתקשורתית כאחת. הן ההתקרבות הפיזית והן הווירטואלית דווקא מדגישות את הפער בין השפע במערב למצוקה במדינות ערב וגורמות לטיפוח שנאת ההמונים למערב במקומות אלה. כמו מצביעי ש"ס עיני התושבים שם כלות למראה השפע המערבי, ומצד שני הם ממשיכים לשלוח את ילדיהם למדרסות. זהו מעגל קסמים הרסני. פתרון אפשרי לכאורה הוא שמדינות ערב יאמצו את השיטה שבה מקיימת סין יחסים עם המערב. המשטר שם מקיים מגעים כלכליים עם המערב אך באורח מבוקר ביותר. הוא אינו מאפשר מערביזציה פראית מצד אחד, אך מעודד חינוך לפרודוקטיביות כלכלית מצד שני. זהו איזון דק, אך בינתיים הסינים מצליחים לשמור עליו. לא בטוח ששיטה מעין זו יכולה לעבוד במדינות ערב משום שיש הבדל גדול בין התרבות והדת הסינית ובין האיסלאם. פתרון אחר: מנהיגי מדינות ערב יצטרכו להפסיק לפסוח על שני הסעיפים ולהתחיל לדאוג לחינוך ההמונים שלא רק על ברכי האיסלאם. במילים אחרות, הם יצטרכו להוציא מידי המוסדות האיסלמיים את המונופול על החינוך, ולהתחיל לדאוג שתיווצר כלכלה שתוכל לענות על המצוקה והעוני. האמנם הם בשלים לקבל הכרעה כזו? בינתיים הם אינם מאותתים שהם מתעתדים לעשות צעד כזה.אולם הסטטוס קוו בין המשטרים הערבים לאיסלאם במדינות ערב לא יוכל להחזיק לאורך זמן. אפשר שמה שמכונה הטרור העולמי אינו אלה התסמין הגלוי של התמוטטות הסדר הישן בין האיסלאם לבין המשטרים במדינות הערביות. ומה המערב יכול לעשות להטבת המצב מההיבט של החינוך במדינות ערב? כמעט כלום. הרי הדבר מנוגד לעקרון המקובל במערב של אי התערבות בעינייניה של מדינה זרה. מסקנה: הבין לאדניות רחוקה מסיומה גם אם יתפסו את האיש עצמו מחר בבוקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או אל-קעידה כוירוס אכן הטרור של ה 11.9 היה מכוון סימבולית כלפי הזירה הפנים ערבית לא פחות מאשר שהיה מכוון אל אמריקה. (והעובדה שמרביתם של מבצעי הפיגוע היו סעודיים אולי גם היא חשובה.לא היה להם שום סיכוי לצאת מול המשטר בארצם ולכן הם נאלצו לחפש דרכי פעולה אלטרנטיביות) צריך גם להדגיש את הראיה שלמרבית המפגעים היתה השכלה והכרה טובה מאוד של התרבות המערבית העכשוית, במידה רבה הם השתמשו בטכנולוגיה מערבית ובתשתיות שבנה המערב, תוך שהם מפנים את הפוטנציאל שבטכנולוגיה הזאת על מנת לזרוע הרס.המטאפורה של וירוס המנצל את התשתית של הגוף המותקף על מנת להתפשט מתאים במידה רבה לדרך הפעולה שנוצרה על ידי ה"רשת" של אל-קעידה.(גם וירוס מחשבים שמנצל תשתיות תקשורת וכ"ו על מנת להתפשט) מן הסתם יש כאן איסטרומנטליזציה של טכנולוגיה ותפיסה מערבית החוברת וחיה בדואליזים עם תפיסות פונדמנטליסיות קיצוניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'ין ספרלינג, היועץ הכלכלי של הנשיא לשעבר קלינטון, פרסם בניו יורק טיימס מאמר שכותרתו "לחנך את העולם", ובו הוא מספר ש-125 מיליון ילדים בעולם בגילאי 6-11 אינם לומדים כלל בבתי ספר. הוא טוען שארה"ב צריכה ליזום תוכנית שתאפשר לילדים אלה לרכוש השכלה. מבצעי 911 היו אמנם בעלי השכלה אולם האידיאולוגיה שלהם צמחה בביצת המצוקה, ותוכנית שכזו תאפשר למליוני ילדים לבחור בעתיד טוב יותר. המאמר המלא: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תמה, האם ניתן ליצור משהו דומה, אך שיהיה לטובת הדמוקרטיה? גוף א-לוקאלי שיתמוך בדמוקרטיה בכל מקום, בו אי אפשר יהיה לפגוע באופן מרוכז, כי מטבעו הוא יהיה מבוזר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האינטרנט לא ? היו פעם רעיונות חתרנים שכאלה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |