בתשובה לערן בילינסקי, 10/08/03 10:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נכון שספרו של קושינסקי לא קשור לעניין (ולכן באמת הופתעתי), אבל אם כבר מדברים, עוד הערה לגבי השימוש במילה "שם": חלק ממה שיוצר את המיסטיקה והמסתורין סביב השואה בשני הספרים הם המינוחים המעורפלים - יותר אצל גרוסמן, פחות אצל גוטפרוינד. השימוש במילה "שם" לתאר את אירופה של המלחמה מרחיק אותה מן הגבולות המדיניים הפרוזאיים - יותר מ"מדינה זרה", אלא מין דבר זר ומוזר עד כדי שאין לו שם מפורש: אולי אפילו "פלנטה אחרת", אם תרצו. ואצל גוטפרוינד, הצורך "להגיע לגיל" שבו יהיה מותר לספר ולהסביר על השואה, גם הוא עוטף אותה בהילה של מסתורין וסודות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
היידגר, פילוסוף גרמני אקזיסטנציאליסט שהזדהה עם הנאצים ופעל בשירותם, כינה את האדם הבודד ''היות שם'', כשהוא מתכוון במקום כלשהו, מבחינת מודעות(ע''ע שם) ולקראת המוות. לא יודע אם יש קשר בין המונחים אצל קושינסקי והיידגר, אצל גרוסמן והיידגר ובכלל בשימוש בביטוי הזה. יתכן שה-שם במקרים האלו, כשמדברים על גרמניה הנאצית, קרובים יותר לאופן העיסוק במיניות, כאשר לאיבר המין הנשי קוראים שם, לגברי מה-שמו. גם בהארי פוטר ובשר הטבעות השתמשו ב''שם'' זה-שאסור-לומר-את-שמו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |