בתשובה לאסתי, 10/07/03 17:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לגבי ה-1, ניסיתי פעם לכתוב סיפור שיתאר בפירוט מוגזם פעילות יומיומית כלשהי. הוא נפתח בתיאור בן כעמוד של איש מסתכל בטלוויזיה ומגרד את הביצים שלו. בשלב הזה, בערך, הסיפור נגנז. סיפורים צריכים עלילה ועניין, ושום קונספט אומנותי לא יציל את הסיפור ההוא שלי משיממון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הספר "עם מאכל מלכים" של יצחק לאור נפתח בתאור של צלצול טלפון המשתרע על כמה וכמה עמודים. כמה? לא זוכר, המון, או לפחות זה נראה ככה. מי שמצליח לצלוח את הצלצול, סביר שיצליח גם לצלוח את הספר. אני הצלחתי, אבל זה לא היה שווה את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיכתוב שירים ויקלל בטלויזיה. בכלל, כדאי שכל אחד יעשה את מה שהוא חייב לעשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא זה התחיל מבטיח - תאור ההוויה הצבאית הגובניקית בסגנון אבסורד. אבל אחרי בערך שלושים עמודים העסק הדרדר. קראתי את הספר כשהייתי בחו''ל בעקבות ביקורת מעולה בעיתון. בדיעבד התברר שגם המבקר הודה שקרא רק את תחילת הספר (מנחם בן אאלט). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדול, לכתוב ביקורת על ספר כאשר קוראים רק את תחילתו. מעניין האם המבקר, כאשר הוא מקבל חבילת שטרות מכובדת, טורח לספור את כולה, או שמא מסתפק בתחילתה בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שמאז התגובה הזאת ועד היום, היו עוד ספרים שמנחם בן כתב עליהם ביקורת מבלי לקרוא אותם. וגם כשהוא קורא הוא לא תמיד מבין את מה שהוא קורא, כך שלא הפסדנו הרבה. חבל שיאן לי כאן את הגידופים שהיו לו לגדף את מוצא המינים של דארווין ואת תאוריית האבולוציה באופן כללי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בן אמר במפורש שספרים שמשעממים אותו בתחילתם הוא מבקר בלי לקרוא את ההמשך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בשביל מה הוא מפרסם ביקורת? שיכתוב "שיעמם אותי, לא קראתי ואין ביקורת", או שלא יכתוב כלום. אה, לא על זה משלמים לו. טוב, שיהיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הוא חושב שזה מצביע על גאונותו. וחוץ מזה, אם משלמים לו - אז מה איכפת לו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאחת מהמטרות של פרסום ביקורת בכלל, וביקורת ספרים בכלל, היא בשביל שאנשים ידעו אם כדאי להם לקרוא את הספר. לכן, גם ביקורת בסגנון ''הספר כל כך שיעמם אותי עד שלא הצלחתי לגמור את הפרק הראשון'' היא בעלת חשיבות רבה לציבור הקוראים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל במקרה הזה הוא כתב ביקורת ''מעולה'' אחרי שקרא רק את ההתחלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שביקורתו התייחסה לכותרת (שהיא באמת לא רעה, אגב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"גיבן מנוטרדם" יש פרק שלם שמתאר את המפה של פריז על פני 30 עמודים, כולל שמות רחובות, גשרים, כיכרות וזוועות שכאלה. נכנסתי לרשת, הסתכלתי על מפה של פריז, ודילגתי על הפרק. ספר נפלא, אם כי מורבידי משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בעלובי החיים יש תאור מהסוג הזה (אבל אולי לא של כל העיר). מעניין אם הוא עשה קופי אנד פייסט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממליץ על ''יום אחד בחיי איוואן דניסוביץ'' של סולזניצ'ין, יום רגיל בחייו של אסיר בגולאג מבוקר עד לילה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |