בתשובה ליובל, 02/06/03 18:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא ברור לי מדוע אתה טוען כי מה שעשה ח"כ גורולובסקי צריכה להיות מוכלת, לדעתך, במסגרת החסינות המהותית. אפשר להביא זאת לידי אבסורד ולטעון כי חבר כנסת שיכניס סם שינה לכוסותיהם של כל חברי הכנסת, כדי להצביע במליאה במקומם בזמן שישנו שנת ישרים, יהנה אף הוא מהחסינות המהותית. אלע"ד, ובטח שלא עורך דין שמתמחה במשפט חוקתי, אבל להבנתי החסינות המהותית נועדה לשם מילוי תפקידו של חבר הכנסת לטובת הציבור *בדרך ראויה* ולא ברמיה. כלומר, חבר כנסת שיחשוף דו"ח סודי שהגיע לידיו למרות שאסור היה שיגיע אליו ממלא את חובתו לציבור כחבר כנסת למרות שאולי בעצם השגת המסמך או פרסומו יש משום עבירה, וחבר הכנסת לא יסתיר את העובדה הזו. אבל, להבנתי, זה לא המקרה כאן. ח"כ גורולובסקי *הונה* את הכנסת ואת הציבור, וסביר להניח שלא היה מתוודה על מה שעשה לולא הדבר היה מתגלה. יתרה מזאת, אני לא יכול להבין כיצד יכול חבר כנסת להצביע פעמיים, בעמדות הצבעה שונות, ולא להבין מה שהוא עושה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב, בדוגמה, כדי שזה לא יהיה כל-כך בולט, אפשר להחליף את ''סם שינה'' ב''סם משלשל'' ולדמיין את התורים בשרותי הכנסת בזמן שהח''כ הפוחז שלנו והיו''ר חוגגים בהצבעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי (והמשפטנים מוזמנים לתקן) שאליבא דכולם כל פעולה בתוך המליאה נעשית במסגרת התפקיד. ברור שאפשר להביא דברים לידי אבסורד כמו שעשית לעיל אבל בפרלמנט יש גם טריקים מלוכלכים שונים שיש בהם משום הונאה כמו נסיון ''לגנוב'' הצבעות ע''י הגנבת ח''כים למליאה, הפרת הסכמי קיזוז, הטעיה לגבי תוכן הסעיף עליו מצביעים ומחטפים פרלמנטרים שונים ומשונים. מבלי להתפעל מדוגמאות אלו, עדיין הדמוקרטיה יכולה לעמוד בהם בנקל. הריצה לבית המשפט תוך עקיפת מוסדות הכנסת שנועדו במפורש לטיפול בהתנהגות פרלמטרית בלתי נאותה מהווה בטווח הרחוק סכנה הרבה יותר ריאלית לחוסנה של הדמוקרטיה. ואגב לפני מספר שנים כבר היה מקרה דומה של הצבעה כפולה של אחד מחברי המפד''ל (נדמה לי יהלום או יצחק לוי) שהצביע גם עבור הח''כ מסיעתו שהתנמנם לצידו. המצביע הכפול נימק זאת בכך שאחרי הצבעות מרובות שגלשו לשעת לילה מאוחרת הוא פשוט חס על חברו לסיעה ולא העיר אותו להצבעה אלא לחץ על הכפתור שלו בידיעה ברורה שזו גם עמדת הסיעה וממילא כך היה מצביע הח''כ המנמנם. ולגבי הדוגמא הפיקנטית שלך אודות סמי הרדמה - אני מניח שיש אפשרויות תקנוניות מספקות לפסול הצבעה פגומה מיסודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין מוצא הבדל עקרוני, לשיטתי, בין מה שעשה ח"כ גורולובסקי לבין הדוגמאות האחרות, ואני אפרט: "טריקים פרלמנטריים": במסגרת המשחק הדמוקרטי. לכל ח"כ קול אחד בהצבעה והוא רשאי להשתתף בה או לוותר. דוגמת ח"כ מהמפדל: גבולי ביותר. ח"כ נכח במליאה אבל ישן, אז חברו, מאותה סיעה, ראוי שיעיר ישנים כדי לא ליצור מראית עין. אם היו שואלים אותי הייתי בפירוש מעלה את זה לוועדת האתיקה. אבל לא שואלים אותי. אבל העניין המהותי הוא שח"כ הישן אכן נכח במליאה בזמן ההצבעה, ואפילו בכיסאו. ח"כ גורולובסקי: ח"כ ארדן נעדר מהמליאה. מבחינתי קולו "אבוד". אחרת, נרשה באותה מידה לחברי כנסת להפקיד את אופן הצבעתם במעטפה חתומה בידי יו"ר הכנסת שיפתח אותה בהעדרם ויוסיף למניין הקולות. זה כמובן מצטרף לפעולה שאני פוסק שהיא מודעת - הצבעה בשתי עמדות הצבעה שונות. מדוע, אם כן, לא להשאיר את הטיפול למערכת הפרלמנטרית? כי המערכת הפרלמנטרית לא ערוכה, כנראה, עדיין, לטיפול במקרה הזה. חוק חסינות חברי הכנסת http://www.knesset.gov.il/laws/special/heb/mk_immuni... מזכיר כבר בסעיף הראשון את ההצבעה כפעולה שחסינה מאחריות פלילית או אזרחית. אבל נדמה לי שהכוונה אינה למקרה שלפנינו. גם אני לא מחבב במיוחד את הפניה האוטומטית למהפכן השקט היושב בבית-המשפט העליון בירושלים אולם במקרה הנוכחי לא קיימת, להבנתי, הלכה אחרת. אתה מוזמן גם להסביר כיצד תתמודד הדמוקרטיה כפי שאתה מבטיח מזה מספר תגובות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק לכנסת; גם לרופאים, עורכי דין, פסיכולוגים ורואי-חשבון יש ועדות אתיקה. הצד השווה שבהן, שהן אינן יכולות להפקיע את הטיפול מרשויות החוק במקרים פליליים, אלא רק לדון בעניינים אתיים (שלא כל אזרח מחוייב בהם). ועדת האתיקה של הכנסת אמורה לדון בעבירות על תקנון האתיקה, ולא על עבירות על החוק (שאז צריך היועץ המשפטי לממשלה להחליט אם העבירה מצדיקה בקשה להסרת החסינות). המקרה של חה"כ גורולובסקי נראה לי גבולי (מכיוון שמדובר בחבר מאותה סיעה), ולכן הפנייה של חה"כ כהן ליועץ המשפטי לממשלה ראויה. אם היועץ יקבע שאין כאן עבירה על החוק (או שהחסינות המהותית חלה, מה שלא סביר בעיני), הטיפול יועבר לועדת האתיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין חושב שיש משהו מהותי בשאלה האם ח''כ מצביע במקום ח''כ שנוכח במליאה או במקום ח''כ שלא נמצא במליאה. במקרה של ח''כ גורולובסקי, לדעתי הוא לא רק נגע בקו אדום. הוא רמס אותו. בל נשכח - הצבעה בבחירות בשמו של מישהו אחר היא עברה פלילית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב שבמקצועות החופשיים שהזכרת כללי האתיקה המקצועית אינם רק קובעים כללי עשה ואל תעשה בין העוסק ללקוחו או בין חבר אחד במקצוע למישנהו אלא במקרים רבים בעל מקצוע המכבד את כללי האתיקה של מקצועו מצפה כתוצאה מכך לזכות בהגנה של הקולגות שלו אפילו אם מדובר בקונפליקט עם החוק. דוגמאות: -עתונאי החושף מסמכים סודיים או מגן על מקורות המידע שלו -עורך דין שאינו מסגיר מידע מפליל על הלקוח שלו אליו נחשף במסגרת תפקידו -רופא שבשם עקרון הסודיות הרפואית מאפשר לפציינט (למשל נשא איידס או פסיכופט) להוות סיכון לחיי אחרים. במקרים אלה עומדת לבעל המקצוע הגנה מסוימת שלא תעמוד לסתם אדם מן הישוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מכיר כללי אתיקה שיוצרים קונפליקט עם הדין1 - ועם יוצרים, ככל שאני יודע, הרי שאינם יכולים לעמוד. שתי הדוגמאות הראשונות שהבאת הם מקרים המוגנים על ידי עקרון החסיון: חסיון (מקור) עיתונאי הוכר בפסק דין ציטרין, בו נקבע שעיתונאי, על דרך הכלל, אינו חייב בגילוי מקורותיו וחיסיון עו"ד לקוח קבוע הן בחוק והן בכללי האתיקה. הדוגמא השלישית אינה מוכרת לי: האם תוכל לפרט אימתי פטור רופא מגילוי מחלה של אדם פרטי המסכנת את שלום הציבור ומכוח מה. _________________ 1 דין = חוק + פסיקה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמא 1: סטודנטית שהשתתפה ברצח נהג מונית ערבי בירושלים התוודתה באזני המטפל הפסיכולוגי שלה שדיווח על כך למשטרה. האם הייתה כאן חובת דיווח? דוגמא 2: לפני מספר שנים נרצח עובד במעבדה בטכניון שהיה נשא איידס וגם זונה ממין זכר. בשל הסבירות הגבוהה שנדבקו ממנו אחרים פורסם הדבר בהבלטה בכלי התקשורת. רופאה טענה באזני בכל תוקף כי החלטת המשטרה לפרסם פרטים רפואיים על קרבן הרצח היא שערוריתית ושוברת כל נורמה של סודיות רפואית אפילו במקרה קיצוני כזה בו הפציינט אינו בין החיים וסכנת חיים מרחפת על מאות אנשים! לדבריה הסודיות הרפואית היא דבר מקודש שנרמס כאן ברגל גסה. ד"ר רבינוביץ?? אשר לחסיון מקורות עיתונאי: מהדרך בה הגדרת "דין" עולה כי החוק היבש אינו מכיר בכך. הכנסת מקצוע העיתונות למסגרת החוק נראית לי בעייתית מאוד כי להבדיל מעו"ד, רופא או רו"ח - אין בחינות הסמכה למקצוע העיתונאי, העיסוק בו אינו מחייב רשיון (וטוב שכך), וממילא אין סנקציה של שלילת הרשיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמא 1: 1. הכלל – החובה למסור מידע לצורך גילוי האמת. החסיון הוא חריג. 2. ישנם חסיונות קשיחים (עו"ד, כהן דת)– אינם ניתנים להסרה. ישנם חסיונות גמישים (רופא, פסיכולוג, עו"ס, בנקאי, עיתונאי)– נתונים לשק"ד בימ"ש מתי גילוי האמת או הצורך הציבורי יגבר על החסיון. 3. בעל החיסיון הוא הלקוח/החולה. הנהנים מהחיסיון הוא הן הרופא והן הלקוח. ההנאה איננה שווה. 4. רק הלקוח כבעל החיסיון יכול לוותר עליו. 5. החיסיון חל על מידע שרלוונטי לשירות והתקבל אגב השירות, בנסיבות הרגילות לשירות. 7. מסירת מידע על ידי בעל מקצוע בניגוד לחיסיון מהווה עבירת משמעת. יתכן שהיא אף מהווה עבירה פלילית – מסירת סוד מקצועי. שאלה : האם תוכל לאור העקרונות הנ"ל לענות על שאלתך. דוגמא 2: אינני בקיא בחסיון רפואי אבל החסיון הרפואי הוא מוגבל. ישנם מקרים בהם הוא יוסר בהתאם לאיזון האינטרסים. יש אף מקרים בהם החוק מחייב מסירת פרטים החוסים תחת חיסיון רפואי והחסיון אכן ידחה מפני הוראת החוק. למיטב ידיעתי ישנה הוראת בפקודת בריאות העם שעוסקת בזה. אנסה לבדוק. חיסיון עיתונאי (בקצרה): חיסיון עיתונאי כמו גם בנקאי הם חסיונות שהפסיקה יצרה מקורו בזכות הציבור לדעת. חסיון זה הוא מוגבל וישנם מקרים בהם הוא יסוג מפני אינטרסים אחרים.בשנת 1994 הוקמה ועדה לבדיקת החיסיון העיתונאי שהמליצה, כמודמני, על עיגון החיסיון בחקיקה, דבר שלא נעשה עד היום אינני מבין את הערתך בדבר הקשר בין העמדה לדין משמעתי 1 לבין קיומו של החסיון. העובדה כי עיתונאי אשר יפר את החיסיון לא יהיה נתון לשיפוט משמעתי איננה שייכת לעובדה כי מקורותיו זכאים לחיסיון והוא יכול להינות מכך. גם שאלת הרישוי איננה רלוונטית לדעתי לקביעה שעיתונאי2 זכאי להנות מחיסיון מקורותיו. . ____________ 1 הגם שלעיתונאים יש את כללי האתיקה (הוולנטרים) של מועצת העיתונות. 2 תן אתה את ההגדרה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חן חן על ההסברים המפורטים והמאלפים. מפרטי המקרה הראשון - הסטודנטית שלקחה חלק ברצח נקלעה למצוקה נפשית ועקב כך פנתה לטיפול נפשי והתוודתה על מה שעשתה כך שזה בהחלט עומד בתנאי 5. הפנייה למשטרה נעשתה ע"י המטפל וביוזמתו. כיוון שהרוצחת לא היתה יעד לחקירה ממילא לא יכול היה להיות צו בית משפט שייחלץ את המטפל מקרני הדילמה. בקשר לחסיון עיתונאי - הוא בהכרח מוליך לשאלה "מיהו עיתונאי?". בעוד שלגבי "מיהו עו"ד?" או "מיהו רופא?" יש תשובה חותכת, לא ברור כלל אם לטענת "הגנה על מקורות המידע" צריך להיות תוקף שווה כשמדובר למשל בזאב שיף מ"הארץ" לעומת בעל טור באתר אינטרנט זניח. האם העיתונאים שדורשים בתוקף את עיגון החיסיון העיתונאי בחוק אינם מובילים למצב בו כל מקצוע העיתונאות יוסדר בחוק על כל המגבלות הנגזרות מכך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא של מי היתה ההחלטה לפרסם. כאשר רופא נתקל בנשא של מחלה מדבקת הוא חייב לדווח על כך ללשכת הבריאות. אסור לו לדווח על כך לגורמים אחרים ללא הסכמת החולה. למי מדווחת לשכת הבריאות? אינני יודע, אך היא אינה כפופה לאותם חוקים המחייבים את הרופא. אינני יודע כיצד הגיעו הפרטים למשטרת ישראל, ולכאורה נראה לי שהמשטרה עברה על החוק, אך לא על חוק החיסיון הרפואי. אינני יודע מה מותר למשטרה לפרסם על אודות נרצחים. שני מקרים נוספים בהם החיסיון אינו מוחלט: 1. רופא חייב לדווח למשרד הרישוי אם מצבו הרפואי הכרוני של אדם אינו מאפשר לו לנהוג. 2. רופא חייב למסור לבית משפט את הפרטים המלאים על אודות מצבו של מטופל על פי דרישה. כאזר פירסם בזמנו רן רזניק ב'הארץ' שעופרה חזה נפטרה מאיידס, הדבר התאפשר רק משום שאחד המטפלים עבר על החוק וגילה לעיתונאי פרטים חסויים על אודות מטופלת. העיתונאי פרסם זאת בשפלותו, והסתתר מאחורי החוק בסרבו לגלות את זהות העבריין ששיתף איתו פעולה בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נחבר את הפסקה האחרונה למה שנכתב ב תגובה 150054 וכן ב תגובה 150070 נראה כי לאור הפסיקה המקובלת או החוק המוצע הוא בהחלט יכול לישון בשקט... אבל כדי לחדד את השאלה שהעליתי: אם אתה היית מפרסם ב"אייל" מידע דומה האם היית יכול לטעון להגנתך שפעלת בכובעך כעיתונאי?? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שהייתי יכול לטעון משהו מעין זה, ובית המשפט היה חייב להכריע בשאלה 'מיהו עיתונאי' וגם בשאלה 'מהי עיתונאות'. כלומר - אם רן רזניק היה מפרסם זאת ב'אייל הקורא' ולא ב'הארץ', האם זכות החיסיון העיתונאי תקפה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינטרנט זה בעיה, אבל ההגדרה החוקית של ''עיתון'' בעולם הלא-וירטואלי היא מאוד מרחיבה. מכיוון שיש הגדרה חוקית לעיתון, הרי שמי שמפרסם דבר מה בעיתון הוא בהכרח ''עיתונאי'', והחיסיון, אני מאמין, יחול עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם "בבועה" בטאונם של מחלקי הסודה(1), נחשב ע"פ אותה הגדרה ל"עיתון"? ___ (1) כל הזכויות שמורות לאפרים סיפון(2) ולzoo ארץ zoo. (2) סידון, סידון, גם הבדיחה הזאת מאותו מקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. לא זוכר בעל-פה, אבל ההגדרה היא פחות או יותר כל פרסום שיוצא, בין אם באופן סדיר או לא. פקודת העיתונות הבריטית, אתה מבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אפשר להדפיס אחת לשבוע קטעים חדשים שהופיעו באייל, נאמר ב-4 עותקים, ולחלק למקורבים. זה כבר עיתון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי המשפטית הקלוקלת - כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אתה יכול לפרסם מה שאתה רוצה. בעבר הדפסתי מאמרים מסויימים כדי להראותם לאנשים. לדעתי הדפסתי עד כה 7 דפים בשלוש שנים. ההפצה לא מסודרת, אבל היא התקיימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה תלויה האם תדפיס במכבש דפוס1. ראה ההגדרות שהובאו בתגובה 150969 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה ההגדרה מפקודת העיתונות: עתון" פירושו כל דבר-דפוס המכיל חדשות, ידיעות, סיפורי מאורעות, או כל הערות, ציונים, או ביאורים בקשר עם אותם חדשות, ידיעות או סיפורי מאורעות, או על כל ענין אחר בעל חשיבות צבורית, הנדפס בכל לשון והיוצא לאור בישראל למכירה או להפצת חינם, לעתים קבועות או בלתי קבועות, אך אין הוא כולל כל דבר דפוס היוצא לאור ע"י ממשלת ישראל או למענה; "נדפס" פירושו הועתק במכבש דפוס; "מכבש דפוס" כולל מכונת דפוס ומכשיר דפוס שסוגלו והיעודים כנראה לשמש להעתקת מלים, תמונות, או אותות על גבי הנייר, או על הבד או על חומר אחר כיוצא בזה, אך אין הוא כולל כל מכשיר המכוון והמשמש רק להעתקת תרשימים או כל מכשיר פוטוגרפי גרידא הנועד והמשמש רק להעתקת צילומים, או כל מכונת כתיבה או כל מכשיר מיטלטל אחר המכוון והמשמש להעתקת מלים או אותות שאותו מכשיר או אותה מכונה אינם משמשים אלא להעתקת מסמכים שהם באמת ובתמים מסמכים מסחריים או פרטיים; |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה בנוגע ל: "מכתבים אל חברים במזרחי (פנימי)"? עלון זה מראשית שנות החמישים היה מופץ בירושלים באמצעות הדואר בכמה מאות עותקים בתדירות בלתי סדירה. המו"ל והעורך, מר מ. גרינוואלד, נהג לפרסם בו מאמרי פרשנות על המצב במדינה וחשיפת פרשיות עבר שונות. היועץ המשפטי באותם הימים סבר כנראה כי יש להתיחס על פי אותה מידה אל פרסום פרשיה סנסציונית שחשף עתון זה כאילו היה מדובר בכלי תקשורת מוביל... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נבהיר, לטובת אלו שלא יודעים, שמדובר בפרשת קסטנר, ושכל ''משפט קסטנר'' היה למעשה משפט ''מדינת ישראל נגד מלכיאל גרינוולד''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מוזר בכתבה הבאה: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון לזה שהכתבה היא מאת "שירות הארץ"1? כי אני לא מוצא שום דבר מוזר אחר. 1 קרי: "לפניכם פקס שקיבלנו ממשרד התחבורה. אחד העורכים שלנו פיזר את הביטוי "ממשרד התחבורה נמסר" ברחבי הידיעה, אבל אנחנו לא נותנים קרדיט על דבר כזה." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מתמטיקאי, הוא מיד עשה חשבון ש 4000 ש"ח כפול 500 נקנסים, זה 2,000,000 ש"ח. יש תעריף אחיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכותרת מספרת על נהג מונית שנקנס ב-4000 ש"ח, והכתבה מפרטת את הסיפור באריכות. אלא שלפי כותרת המשנה, מדובר בכלב שנשך אדם: 500 נהגים נקנסו, בסכום כולל של שני מליון ש"ח; כמה יוצא לכל נהג? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, משרד התחבורה מנסה להזהיר נהגים שזה די נפוץ, ולהתגאות בפני הציבור שהנה הוא עושה משהו לרווחתנו, ולא רק תופס אותנו נוסעים 120 בכביש ישר וריק ממכוניות כדי לדפוק לנו 750 ש"ח. כאמור, פקס ממשרד התחבורה. אין לך מושג כמה מערכת עיתון מקבלת ביום, רובם לא הרבה יותר מעניינים1. לפעמים, אני מניח, הם משמשים כפילרים כשאחד הכתבים לא מספק את הסחורה, או כשאין מספיק פרסומות למלא חללים. 1 כל כמה חודשים אנחנו מקבלים מחברת החשמל פקס עליז על איך שהם חיברו עוד כפר ערבי למערכת החשמל בהשקעה של שניים וחצי שקל או משהו כזה. הם מאוד גאים בזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת קשור: מישהו שם לב שאתמול התפרסמו בשני חלקים שונים של "הארץ" שתי כתבות כמעט זהות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תעיין למשל, בהודעות דובר משרד התחבורה 1 תוכל לראות שלא מדובר בקנס אחיד: דוגמאות: הודעה 347: אי הסעת עיוור - 1,000 ש"ח. הודעה 428: אי הפעלת מונה - 5,000 ש"ח ופסילה הודעה 426: אי הפעלת מונה - 5,000 ש"ח + 500 ש"ח פיצוי לנוסע הודעה 416: קנס לתחנת מוניות בסך 10,000 ש"ח אגב, יש לך קרבה לממונה החדש על אגף המוניות? [הודעה 421] __ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאול את עוזי אם הוא קרוב של הממונה החדש על אגף המוניות זה לא כמו לשאול את אלי סוויסה אם הוא קרוב של אלי ישי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתה, האם אתה קרוב של ערן צור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מקרים שבני דודים נקראים על שם אותו סבא. ------------------- החזיר האלמוני, לא קרוב של אף חזיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
______________ אליהו בדרך לאזכרה של סבא שלו1, שבכל אחת מהמשפחות של ילדיו יש מישהו שנקרא על שמו 2 1שלא קראו לו אליהו3 2 עוד בחייו 3 זה סבא-רבא אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
------------------- האיל המייסד, לא קרוב של אף אייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכתבה ב"הארץ" על קווי רכבת חדשים 1, כתוב "בקו ינועו 54 רכבות ביום, שתי רכבות בשעה בשעות השיא". מעניין. איילים שלקחו קורס בתורת המידה אולי יעריכו פנינה נוספת: בכתבה אחרת ב"הארץ" שעסקה בתיקוני הגבול לאחר הנסיגה מלבנון (לצערי אין לי לינק), דובר על "שטח באורך 200 מטר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שיאמרו, שמיקום התחנה החדשה סינגולרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, עד אשר "בקו ינועו 54 רכבות ביום, שתי רכבות בשעה בשעות השיא", יעברו עוד אלפי שנות אור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הבעיה בידיעה הזאת? בבדיקה זריזה באתר של רכבת ישראל http://www.israrail.org.il קל לראות שיש ביום 27 רכבות בכל כיוון ובסה"כ נעות בקו 54 רכבות ביום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייה היא שביממה יש רק 24 שעות, כך שגם אם בכל אחת מהן תעבורנה שתי רכבות, לא נגיע ל- 54 רכבות ביום. אם כותב הידיעה התכוון ל"שתי רכבות בשעה *בכל כוון* בשעות השיא", אז לא הצלחתי להבין זאת עד שקראתי את הודעתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תטייל קצת באתר של רכבת ישראל, תראה שזה הניסוח הקבוע שלהם - מספר הרכבות היומיות בקו הוא הסכום של שני הכיוונים בעוד שתדירות הרכבות ניתנת בכיוון אחד. אני לא יכול להשבע על זה, אבל נדמה לי שככה זה גם הניסוח המקובל בעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו הבנתי, תודה. עדיין, אני חושב שעקביות היתה יכולה למנוע בלבול - שלי, ואולי גם של אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח, לטובת הרכבת והארץ, שגם בשעות שאינן שעות שיא נוסעות 2 רכבות בשעה, ונגיע ל 54/2=27 שעות ביום. כמובן שהבעיה היא בניסוח, שלא מציין ששתי הרכבות האלה, שינועו בשעת השיא, ינועו באותו כיוון, ומולן ינועו עוד שתיים. מהרבה בחינות הניסוח הזה יותר מוצלח מניסוח חלופי מדוייק יותר, כי למי שמשתמש ברכבת ממש לא אכפת מה תדירות ההגעה של רכבות לתחנה משני הצדדים: הוא מתעניין רק בצד שלו. ואם מדברים על ניסוחים מחורבנים, הנה סיפור מוזר, מעניין ומטריד. בווינט פרסם היום כתב הרכב הנודע אלי שאולי1 היום סיפור על פורד מודל טי, תחת הכותרת "ליזי הרזה", שזה תרגום של "thin lizzy", שזה שיבוש של "tin lizzy". שלחתי להם תגובה שמציינת את השגיאה ומקורה. כמה שעות מאוחר יותר (עכשיו) בדקתי וראיתי שהם לא פרסמו את תגובתי, ושינו את הכותרת ל"ליזי של פורד". חבל שלא עשיתי פרינטסקרין או משהו. 1 הייתי מת לעבודה כמו שלו, וכפי הנראה היא לא דורשת שום כישורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ליזי הרזה" היא תרגום מופת, לעומת היצירה ששודרה בערב שבת בערוץ "מצו". במדריך התכניות של YES צוין "באך". מעבר לפרוט גילה שמדובר ביצירה "תשוקתו של הקדוש ג'אן"1 מאת באך. לא צוין איזה באך, וההנחה היתה שמדובר ביוהאן סבסטיאן. מכיוון שאינני מומחה בכל יצירותיו, הנחתי שמדובר ביצירה שאינה מוכרת (לי). לחיצה על המקש המתאים בשלט הבהירה כי מדובר ב"יוהאנס פסיון". ____ 1 או אולי "התשוקה ע"פ הקדוש ג'אן", אני לא זוכר בדיוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרה לי שם פעם משהו דומה. כתבתי תגובה שביקשה לתקן טעות בנושא היסטוריה של המונדיאלים(לקראת מונדיאל 2002) ואחרי חצי שעה(!) בערך ראיתי שהתגובה לא פורסמה, אבל ההערה שאותה ביקשתי לתקן, תוקנה בהתאם. כנראה שזאת המדיניות שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיתונאי איננו יכול לישון בשקט (או כל בעל חיסיון אחר). הזכות שלא לגלות מידע שחוסה בצל החיסיון היא גם חובה 1. אם הוא חובה הרי שלא תוכל למסור מידע אימתי שיהא זה אינטרס של בעל המקצוע למסור את המידע. דוגמא: עיתונאי מפרסם מידע. הוא נתבע בגין הוצאת לשון הרע. במסרת התביעה הוא רוצה להתגונן בהגנת "אמת דיברתי". ובכן הוא איננו יכול להביא את המקור להעיד או אפילו לגלות את מקורותיו. נמצא כי צריך להסתמך על ראיות אחרות כדי להוכיח את אמינות הפרסום. לא תמיד זה אפשרי. דוגמא חיה: לעיתון כל העיר זה קרה בפרשת הפרסום על שרה נתניהו 2 וזה עלה לו לא מעט כסף 3 1 לכל הפחות אתית יתכן אף פלילית ראה סעיף 7 בתגובה 150054 2 ראה פסקה 14: 3 למי שמתעצל ללכת לקישור - העיתון חויב ב 90 אלף ש"ח + 20 אלף ש"ח הוצאות משפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בהנחה שאכן יש כאן עבירה על החוק, המקרה של ח"כ גורולובסקי הוא גבולי - לדעתי גם במישור של החסינות המהותית. חסינות זו עומדת גם (או בעיקר) מפני מעשים פליליים. לצורך דיון זה 1 נאמר כי המבחן שנקבע בעניין זה הוא מבחן "הסיכון הטבעי" - דהיינו החסינות תעמוד כל אימת שפעולותיו הפליליות של חבר הכנסת נעשו כתוצאה (או מתאוצה) של מעשיו המקצועים-פרלמנטרים. הדוגמא המובהקת: השתתפות בהפגנה חוקית שהופכת ללא חוקית. האם הצבעתו של ח"כ גורולובסקי נופלת בגדר "הסיכון הטבעי"? דומני כי ניתן למצוא דעות לכאן ולכאן. כך למשל העובדה כי מדובר בהצבעה ובמעשה (שככל הנראה) איננו מתוכנן מושכת לכוון הסיכון הטבעי בעוד שמנגד ניתן לומר, כי המרמה הנגועה במעשהו של גורולובסקי והמודעות למעשה זה מוציאות מתחולת החסיון. על כל פנים לטעמי יש בהחלט לקחת בין השיקולים, בעת בחינת השאלה האם להעמידו לדין, את השאלה - האם הדין המשמעתי יתן מענה הולם - הן מבחינת ההרתעה והן מבחינת העונש. ______________ 1 ישנם כמובן אבחנות נוספות ורכיבים נוספים, אבל דומני שההגדרה בשלב זה מספקת. אם יהיה צורך ארחיב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוך הבא לדיון, אליהו! השאלה היא האם תקנון הכנסת הוא בגדר "חוק" ולכן פעולה בניגוד לו היא עבירה. בניגוד לדוגמאות היפותטיות שהובאו כאן (למשל ח"כ שמונע מאחר להצביע על ידי חניקתו) בהם אין ספק שמדובר בפעולה שהיא בגדר עבירה בכל מקום בו היא מתבצעת, האם תקנון ההצבעה אינו בגדר נוהל עבודה שקובע גוף אוטונומי עבור עצמו? האם התנהגות לא ישרה ומנוגדת לתקנון דינה כדין רמאות על פי חוק? דוגמא מתחום שונה לגמרי: לכדורגל יש חוקת משחק ודרכים לאכוף אותה (שופט המשחק, ועדת משמעת, התאחדות הכדורגל). נניח שמשחק הוכרע ע"י שער שנכבש ביד ושופט המשחק לא הבחין בכך ואישר את השער הלא חוקי. האם ניתן לתבוע בבית משפט את מבקיע השער על מרמה (נניח ע"י מהמר שהפסיד הון עתק)? אני מניח שלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מבלבל ומערב תחומים. תקנון איננו חוק. עבירה על התקנון איננה עבירה על החוק. מעשה אחד יכול ליפול למספר קטגוריות. הוא יכול להוות מעשה פלילי, עולה אזרחית או עבירת משמעת. הוא יכול להיות גם וגם. הבדיקה האם המעשה מהווה אחת מהקטגוריות האמורות צריכה להיות בכל אחת מהן בנפרד, כאשר לגבי כ"א בודקים את התקימות היסדות הצריכים. למשל בעבירה פלילית נבדוק האם רכיבי המעשה 1 מקיימים את העבירה. בד"כ, בגלל מדרגיות החומרה - מעשה שהוא פלילי יהווה גם עוולה אזרחית וגם עבירת משמעת (במידה שמדובר בבעל מקצוע הכפוף לכללים מקצועיים). ניישם את האמור על שתי דוגמאות שבתגובתך. אשר להצבעה הכפולה: המעשה עצמו מהווה עבירת משמעת שכן בהתאם לתקנון הכנסת אסור להצביע בשם ח"כ2, אבל הפליליות שבמעשה ההצבעה הכפולה איננו נובע מעבירה על התקנון אלא, מהמעשה עצמו: התחזות, הפרת אמון, זיוף או מרמה. גם לגבי דוגמאת הכדרוגלן הטכניקה היא זהה - יש לבדוק, במנותק לשאלה האם מדובר בעבירת משמעת, האם מעשיו של הכדורגלן יוצרים עילת תביעה בידי המהמר: רק לשם הדיון קרוב לוודאי שעילת התביעה תצמח במישור הנזיקי 3. במישור זה יש לבדוק האם מעשיו של אותו כדורגלן נכנסים לאחת מהעוולות המוכרות שבדין. לדוגמא: האם ניתן לתבוע אותו על רשלנות. 1 מעשה פיזי + כוונה פלילית 2 ראה הערה 16 לפרק הרביעי שבתקנון הכנסת: http://www.knesset.gov.il/rules/heb/Template.asp?sFi... 3 קשה לראות קיומה של התחיבות חוזית בין השחקן לבין המהמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות לעניין הבקעת שער ביד - כבר היו דברים מעולם. אני מקווה שאינני טועה בשנה, אך הפרטים העיקריים הם נכונים: בשנת 1983 זכתה הפועל תל-אביב בגביע המדינה משער שנוי במחלוקת במשחק מול מכבי תל-אביב. בהקלטת הטלוויזיה הודגם בבירור שגילי לנדאו מהפועל תל-אביב כבש את השער בידו. הרוחות סערו אך עמדת ההתאחדות לכדורגל היתה חד-משמעית. תוצאת המשחק נותרה בעינה, והגביע הוענק להפועל תל-אביב. מבחינת השחקן - לא נראה שמישהו ציפה ממנו להתוודות בזמן אמת על כך שהשער נכבש בצורה לא חוקית. מעולם לא שמעתי על מקרה שבו קבוצה ביקשה לפסול שער לזכותה. לא ידוע לי על תביעה שהוגשה, ואני מניח שאם היתה מוגשת, היו פוסלים אותה באופן מיידי ("אין אדם משים עצמו רשע"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפורסמת ממנו היא ''יד האלוהים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעולם לא שמעת על קבוצה שביקשה לפסול שער לזכותה. ארסן וגנר (ג'נטלמן צרפתי) מאמן ארסנל,כמו גם קבוצתו,התחננו לשופט לבטל את בעיטת ה-11 מ' שפסק לטובתם בטעות. לצערי אני לא זוכר מעבר לזה.1 (עונת 99 לדעתי).אולי האלמוני המקורי יכול לעזור בפרטים. 1 ביטל? בעטו?מה היתה התוצאה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, תמיד אני יכול לענות בצורה נדושה: תכתוב מכתבים לעיתונות, תפגין, תשבות רעב, תקים תנועה חוץ פרלמטרית. צריך לזכור שלעתים הפעולה המשפטית ניזקה רב מתועלתה: הכנסת יכולה לא להסיר את חסינות הח"כ או חלילה בית המשפט יזכה אותו. בשני המקרים עלולה להשתרש נורמה פסולה - ע"ע אישי ציבור שנחלצו בעור שיניהם מהרשעה פלילית (רשימה חלקית: שמחה דיניץ, צחי הנגבי, שמעון שבס) ובמקום לכבוש פניהם בקרקע מופיעים מאחורי כל מיקרופון רענן ושירת "שפכו את דמי" על שפתותיהם. לכן במקרה דנן יש מספר מישורי פעולה: א. ציבורי-תדמיתי - אני מאמין שההצבעה הזו תרדוף את גורלובסקי כצל עוד שנים רבות. לרוני מילוא לקח שנים להשתחרר מהאמירה על שלום עכשיו הממומן ע"י הסי.איי.איי. ב. סנקציות ע"י גוף משמעתי של הכנסת - למשל איסור לנאום במליאה מספר חודשים או לכהן בתפקידים נחשקים בוועדות. גם אם זה נראה עונש פעוט הרי זוהי הפלטפורמה עליה בונה חבר כנסת את בחירתו מחדש. ג. פגיעה לא פורמלית במעמדו בקרב שאר חברי הכנסת שלמעשה, עד כמה שזה ישמע מפתיע, הם הנפגעים העיקריים בפרשה: ניצול לרעה של שיטת ההצבעה האלקטרונית עלול לגרום לביטולה ולחזרה לשיטות מיושנות ומייגעות יותר. אגב, כשדנו לראשונה בהנהגת שיטת ההצבעה האלקטרונית עלה החשש שחבר כנסת אחד יצביע במקום אחר. הפתרון אז היה מתקן הצבעה המחייב לחיצה בשתי הידיים למשך מספר שניות. אם זה מתברר כלא מספק ניתן יהיה כמובן להחמיר ולדרוש בו בזמן גם מגע של ישבן פרלמנטרי בכסא וכן הלאה. כלומר, לחברי הכנסת מכל הסיעות יש אינטרס אישי מובהק למנוע הישנות המקרה. וחוץ מזה, לא הייתי פוסל את האפשרות שמדובר כאן פשוט בליקוי מאורות מפני שלא ברור מה ניסה גורלובסקי להרוויח - בכל שרשרת ההצבעות האינסופיות היה לקואליציה רוב די יציב גם בלי קולו הכפול. זאת בניגוד לפרשת קולו של ח"כ ורדיגר בעת ההצבעה על חוק הבחירה הישירה... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |