|
||||
|
||||
על פי מה שכתבת כאן, דליה רביקוביץ' מצטיירת כיוצרת אנטי-ציונית (ואפילו חריפה למדיי), עוד לפני מלחמת ששת-הימים. דא עקא, שאחרי מלחמת ששת-הימים, היא פרסמה שיר פטריוטי ואפילו "הלל לכיבוש" להפליא, שנקרא "עמק דותן" (שיר יפה למדיי, דרך אגב). מה היה לה, לדליה? (ממה שאני זוכר, גם אחרי ששת הימים היא הוסיפה לכתוב, ואפילו ביתר שאת, בצדה השמאלי הקיצוני של המפה, כמו מרבית היוצרים בארץ. משוגה רגעית, תאמרו? מישהו יודע?) |
|
||||
|
||||
לא כל ביקורת כנגד מדיניות כוחנית היא אנטי-ציונות. לטעון שמהותה של הציונות הוא אך ורק כח וכיבושים הוא בעצם להסכים עם קביעת האו"ם מ1975 שציונות היא גזענות. למרבה השמחה, יש גם ציונות אחרת - מתונה, שפויה, תומכת בפיוס עם השכנים, דואגת לחברה הישראלית ולא לכיבושיה. למרבה הצער, כיום היא במצב ירידה כפי שמתבטא בבחירות האחרונות לכנסת. |
|
||||
|
||||
נדלג לרגע על התעמולה שלך, ונחזור לדליה שלנו. השיר שהיא פרסמה ב-66 איננו מתנגד לכוח וכיבושים (כפי שניתן לומר, נניח, אחרי מלחמת ששת הימים), אלא מתנגד לעקרון הבסיסי של הציונות: כלומר, חיים עצמאיים וייחודיים של העם היהודי בארץ ישראל (ולו בגבולות 48). הגברת רביקוביץ' טוענת, אם הבנתי נכון, שניסיון כזה הוא אכזריות כלפי תושבי המזרח, וכי הכובשים עתידים להיעלם (ושוב, אני מזכיר, הכיבוש כאן מדבר על הכיבוש של בסיסה של מדינת ישראל - שטחי "הקו הירוק", אם תרצה). אבל לא להחליף איתך רשמים על מהות הציונות ביקשתי, כי אם להבין מה בדיוק עבר על דליה במהלך השנתיים בין "קרני חיטין" ל"עמק דותן" הכובשני להפליא, ומה קרה לה מאז (שהחליטה חזור לסורה, או שמא למוטב). ובכן, מישהו יודע? |
|
||||
|
||||
דבריך נופלים על אוזניים ערלות, כמו דברי רוב השמאל בארץ כיום. בלי להתייחס למי צודק נצא מנקודת ההנחה שככל שחוזרים על נקודה מסויימת היא או נקלטת או נמאסת. הבעייה של השמאל שהנקודות שלו נמאסו עד כדי כך שגם אנשים משכילים לא טורחים כבר להקשיב לנאומיהם מפאת ארסיותם וחזרתם המייגעת, חבל , לפעמים יש לכם גם משהו חכם לומר. |
|
||||
|
||||
הבעיה של השמאל שדובריו הממונים-ע''י-עצמם, ממאיסים את ה''נקודות'' של השמאל. (ואין בהכרח קשר בין השמאל למה שדוברים אלו חושבים שהם מייצגים). |
|
||||
|
||||
ממש כמו שנמאס לשמוע למה אוסלו הוא צרה צרורה ואיך הוא הביא אותנו למצבנו כיום. ואם בצלבנים עסקינן, יש לא מעט לקחים שאנחנו יכולים להפיק מנסיונם. |
|
||||
|
||||
מהיכן אתה מסיק שאני שייך לצד השני של המפה הפוליטית? אנשים בעלי ההשקפה הנגדית פשוט מתעלמים מתגובותיך. קרא שוב את התגובה הקודמת. |
|
||||
|
||||
אני מכיר את דעותיך כשם שאתה מכיר את דעותיי. וזכותי להביע אותן כשם שזכותם של אחרים להביע את דעותיהם ולהתעלם מדבריי. |
|
||||
|
||||
אתה יודע מה? אתה צודק, אבל אולי קודם תפעיל את חוש הביקורת המפותח שלך על הנאמר בתגובה 132189 ואח"כ תחזור אליי ונדבר. 1 למעשה הוא מזכיר לי מגיבה מסוימת שלינק לדבריה נתתי לא מזמן. |
|
||||
|
||||
מכיוון שאינני מכיר את השיר האמור (קרני חיטין, לא עמק דותן), קשה לי להתיחס אליו, אבל מהכתוב במאמר נראה לי כי אין מדובר בהתקפה על מהותה ובסיסה של הציונות, אלא יותר דאגה למה יעלה בגורלה אם לא תלמד מן ההיסטוריה. ובקשר לדליה רביקוביץ, זו כתבה לא רק את עמק דותן מיד לאחר מלחמת ששת הימים (שאגב, היה שונה מרוב שירי הנצחון אשר צצו בעקבות אותה מלחמה), אלא גם במהלך מלחמת ההתשה את השיר בסיירת שקט (שמה של סיירת שקד היה אז חסוי מטעמי ''בטחון שדה'', אבל מעטים משומעי השיר ידעו כי שמו אינו בסיירת שקד, אלא בסיירת שקט). |
|
||||
|
||||
כמו שאומר דוביכורדי: כנראה שהיתה צריכה לשלם משכנתא. |
|
||||
|
||||
היא אמרה בראדיו פעם, ששיר זה היה שקר והיא מצטערת עליו (התפרנסה). |
|
||||
|
||||
מתוך השיר שלה "פרנסה": וכל מה שאמרתי אינו יותר מגניחה חטופה וכחכוח גרון כי לעזאזל השיר וכל אשר בו אני צריכה מאה ועשרים שקל חדש בחשבון אחרון. |
|
||||
|
||||
תגובה 133474 |
|
||||
|
||||
אני מכירה את השיר ומעולם לא חשבתי, עד רגע זה, שהוא אנלוגיה על ישראל במזה''ת. אגב, לא רק ''עמק דותן'' אלא גם ''בסיירת שקד'' הוא של ד. רביקוביץ', ואף הוא לא חף מהערצה לצבאיות (חוץ מזה שבסיירת שקד מי שאין לו בלילה מה לעשות דופק מסמרים ותולה תמונות). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |