בתשובה להאייל האלמוני, 05/10/02 0:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
על זה אמרו חז"ל: "מי שמרחם על אכזרים, סופו שמתאכזר לרחמנים." |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שאתה הולך להצטרף בקרוב למולדת.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר איך אפילו פעם אחת לא שכחתי למחוק שם ודואר אלקטרוני. גם די מוזר שאף אחד לא תהה בפומבי (אלא אם הכותרת ההיא עם המילה מיץ הייתה כזה רמז), אבל זה כנראה כי כולם ידעו. אלה היו בלי ספק השעות הקשות ביותר שלי באייל. לגמרי לבד, ומנסה להגן על משהו שהוא כל כך בלתי נפרד ממני, נדמה לי. אני מבקש את סליחתך, ארז, ואת סליחתך, דינה, על שהגבתי על דבריכם בעילום שם. זה לא מסיבות הקשורות באחד מכם, ואינני יכול לפרט יותר. אני מעריך את נכונותם של כל המשתתפים לנהל את הדיון הזה עם מישהו שהוא עוד יותר אלמוני מכפי שאני בד''כ. אני מתכוון לצאת להפסקה מכתיבה באייל למשך החודשיים הקרובים (הן כמיץ והן כאלמוני), אך כמובן אמשיך לקרוא. זו הזדמנות להוסיף לאמור לעיל את כך שעל כל פגיעה שפגעתי בלי כוונה במישהו כאן אני מצטער, ועל כל פגיעה בכוונה תחילה אני מתחרט ומצטער. בריאות ואושר לכולם, ושנת לימודים מוצלחת למי שחוזר ללימודים. נא לא להגיב להודעה זו. תיכף אשוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאתה פורש להפסקה, ההערות המיציות שלך תורמות מאוד. [סרט טורקי: עשרה ילדים רזים לבושי בלואים: (בכי מר) "באבא יא באבא, אל תעזוב אותנו!"] אולי תשקול שוב את העניין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התלבטתי 24 שעות בקשר לבקשתך שלא להגיב להודעתך והחלטתי להגיב בכל זאת. עקבתי בעניין רב בין הדיון המעניין שלך עם ארז ועם דינה. זיהיתי אותך בתגובה הלפני אחרונה שלך תגובה 96464 וכמו תמיד, כשאני נתקל בתגובה שלך, שלא תואמת את דעתי, אני חושב על כל הענין מההתחלה. אז ככה. אני לא מגנה את איילת. לי אישית, התגובה שלה נראית מוגזמת ואלימה יתר על המידה, אבל אני לא הייתי במקומה, לא חוויתי (ולא אחווה) את שחוותה ולא נראה לי הוגן לשפוט אותה. הויכוח שלך לא היה עם איילת אלא עם דינה וארז על תמיכתם באיילת וזאת בסתירה להתנגדותם העקרונית והעקבית לאלימות. לדעתי גם ארז וגם דינה לא ממש מתנגדים לאלימות אלא מתנגדים לאלימות מצד החזק כלפי החלש ומכירים בזכות החלש להגיב (גם) באלימות כלפי התוקפן. לראייתם, (ואני מקווה, שאני לא מסלף ומעוות יתר על המידה) עד 67 הפלשתינאים ישבו להם תחת גפנם ותחת תאנתם, כשלפתע פלשו הישראלים למרחב המחיה שלהם. באותו אופן ישבה לה איילת ועסקה בעניניה, כשלפתע פלש למרחב המחיה שלה אדם זר. בשני המקרים יש תוקפן אלים וחזק לעומת קורבן חלש ובשני המקרים דינה וארז מצדדים בזכותו של הקורבן החלש להשתמש באלימות כנגד התוקפן החזק. שורה תחתונה, למרות החשיבה מחדש על כל הנושא, אני עדיין חושב, שדינה וארז היו עקביים בגישתם. שורה מתחתיה, למה אתה עושה לנו את זה? זה נראה לך הוגן להעניש אותנו (לפחות אותי) על משהו שאתה עשית? (ושבכלל לא ראוי לעונש) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא *לא* תומכת בזכותם של הפלשתינאים (או של יחידים מבין עם זה) לנקוט באלימות. אני גם לא תומכת בזכותם של הישראלים לנקוט באלימות, כקולקטיב המביע את דעתו בבחירות דמוקרטיות ומאפשר לממשלתו לשלוח חיילים לקרב, לביצוע פעולות אלימות. אני גם לא תומכת בזכותם של יחידים מבין הישראלים לנקוט באלימות. אני תומכת בפתרונות לא אלימים, במיוחד כשמדובר בסכסוכים קולקטיביים. לעומת זאת, במקרה של איילת, אני חושבת שהיא עשתה דבר נכון. לא מפני שהיא חלשה והוא חזק אלא מפני שהוא הניח שהיא חלשה ולא תתגונן מפני פלישתו למרחבה. את ההנחה הזו יש לעקור מן השורש, ופעולתה בוודאי סייעה בכך (שים לב, בלי להרוג אותו, בלי לטלטל אותו, ובלי לבדוק אם בהמשך חייו הוא יצליח להתגבר על יצרו ולא למשש בטנים של אנשים אחרים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלתי את התיקון, התרשמותי מדברייך עד היום הייתה שונה. (ואני חושש, שעוד כמה איילים התרשמו כמוני) אם כך אני חוזר בי, את לא עקבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמחה להבהיר את עמדותי, עקביות או לא. (אבל בעניין אי התמיכה באלימות קטלנית משני הצדדים, נדמה לי שכתבתי זאת במפורש בעבר.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני מוסיף התנצלות על פיזור רוחי. (זה הבחינה בפיזיקה קוונטית 2, בחיי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתגובתך יכול להיווצר הרושם שאני תומך בטרור הפלסטיני משום שהוא הצד הצודק במאבק נגדנו, ולא כך הוא. מי שייחס לי חוסר עקביות עשה זאת בגלל ההנחה השגויה שפעולות ישראל בשטחים הן הגנה עצמית ומלחמה בטרור בעוד שלמעשה רובן פעולות של גנרלים ששים לקרב ופוליטיקאים לאומנים הנתמכים ע''י רוב הציבור. הטרור הפלסטיני, הכיבוש הנמשך ופעולות הראווה שלו והאלימות בחברה הישראלית המתבטאת גם בדברים ''פעוטים'' כגון נגיעה בנשים הרות, כולם שייכים לאותו צד של המיתרס. לכן בהחלט הייתי עקבי בגישתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להסיר ספק, לא טענתי שאתה תומך בטרור, טענתי שאינך מתנגד לשימוש באלימות למטרת הגנה עצמית כתגובה של הצד החלש לתקיפה של הצד החזק. בפרט, לא האשמתי אותך בחוסר עקביות, להפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה שופט רק אנשים/סיטואציות שהיית בהם בעצמך, בבחינת "לא נראה לי הוגן לשפוט פדופיל כי מעולם לא נמשכתי לקטינים"? אני חושב שרובנו עושים הנחה לאיילת מתוך רצון לא לפגוע בה, ואם החבר הקבוע באייל היה הצד השני שהיה מספר את הסיפור שלו ("מתוך חיבה הושטתי את ידי בצורה ידידותית, והותקפתי בפראות בבעיטה אדירה לאזור חלצי") היינו קצת פחות אמפטיים לתוקפת. לא שיש בפירגון למכרינו וידידינו משהו רע, רק ההצדקה שלך לא נראית לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי לחדד: "מתוך חיבה הושטתי את ידי לעבר בטנה הגדולה של הבחורה הלא מוכרת שלצידה רקדתי. היא לא הסתכלה עלי ורציתי למשוך את תשומת ליבה. פרט לכך תמיד הייתי ידידותי כלפי אברי גוף אינטימיים יותר או פחות של נשים שאינני מכיר ושסביר להניח שהן תפוסות (למרות שלאחר שהכלבה בעטה בי אני מוכן לחתום על זה שהיא לסבית שקיבלה תרומת זרע). בסך הכל רציתי לחזור הביתה עם בשר טרי, מה כבר עשיתי?" אני מניחה זה באמת מציג אותי באור סופר שלילי. כפי שכבר אמרתי, שמור מרחק אם חלציך יקרים לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איילת, אם יורשה לי: לא עקבתי אחר כל חילופי התגובות בסיפור הזה, אבל כיוון שאני רואה שהעניין לא נרגע - הריני מנופף לעברך עם המקל סבא שלי ואומר: ההיבטים המשפטיים - חוקי או לא חוקי - של מה שעשית, אינם חזות הכל. אם בעקבות מה שעשית - חוקי או לא חוקי - את מרגישה טוב עם עצמך, זהו - מבחינתך הסובייקטיבית - העיקר. שהרי, כולנו גדלנו פה על התובנה שאסור - בשום מקרה - לצאת פריירים משום סיטואציה. זהו הרי חלק ממבנה האישיות של כל ישראלי מצוי (וישראלית מצוייה). והעיקר: מה שקובע - במיוחד במקומותינו - הוא מבחן התוצאה. ובמבחן הזה יצאת גדולה. ועוד משהו: נדמה לי, שהילד/ה שבביטנך קיבל/ה ממך שיעור טוב מאד לקראת צאתו לאוויר העולם הלא ממש ידידותי הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא עושה הנחות לאף אחד וכפי שציינתי, התגובה של איילת נראתה לי מוגזמת ולא הולמת. לגבי השיפוט, אני חושב שיש הבדל גדול בין בעיטה בממשש בטנים ואינוס ילדים. האחד היא תגובה מוגזמת על פעולה חצופה ואפילו אלימה והשניה היא תקיפת חסר ישע. באותה מידה לא הייתי שופט ילד שהרג מבוגר, שניסה להתעלל בו מינית. בכל מקרה, אני לא חושב שההתנהגות של איילת (מוגזמת ככל שהיתה) היא פלילית (בניגוד, למשל, לו היתה יורה בו) ושאני (או מישהו אחר ובפרט גברים) צריך לגנות אותה על כך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |