|
האטימות שלך זועקת לשמיים. את חושבת שאם מראים לבני אדם תמונה עם דם הם נגעלים. בזה לדעתך זה מסתכם? אז תכניסי את זה טוב טוב לראש שלך: אלה העיניים של החיה. העיניים אומרות הכל. אבל העינים שלך עיוורות והלב שלך אטום.
שוב מיחזרת את טענתך: "הצלחה אצל אחוז אחד מהאוכלוסיה של פעילות נגד אכילת בשר, (ויש כלים לעשות זאת על ידי הסברה וכו', ולא רק בלהסתפק באי אכילת שניצל בעצמך), ימנעו את מותם של יותר חיות מאשר כל מניעת ניסויים."
הבנתך שאני מסתפקת באי אכילת שניצל ובזאת מסתכמת תרומתי לעניין היא דוגמה נוספת לאטימותך. האמת שלא מעניין לדבר אתך. את מוכרת תדמית ותו לא.
"אף אחד לא מסתיר את ניסיונותיו בבעלי חיים"... מה פתאום? מסתירים? אנחנו? לא יכול להיות.
ובכן, הרשי לי לגחך. בישראל לא היה מעולם פיקוח על ניסויים בבעלי-חיים, בישראל אין היום פיקוח על ניסויים בבעלי-חיים, ובישראל גם לא יהיה בקרוב פיקוח על ניסויים בבעלי-חיים. השקיפות בנושא הזה מזכירה גוש פחם. נכון להיום, אפילו לחברי המועצה הארצית לניסויים בבעלי-חיים (למעט הווטרינרית שעובדת עבורם) אסור לבקר במעבדות ניסויים כדי לראות מה מתרחש בהן. הצעת חוק חדשה, המונחת כבר כמה חודשים על שולחן הכנסת, ניסתה במקור לתקן את המצב המעוות הזה ע"י דרישה בחוק שלחברי המועצה יותר לבצע ביקורי פתע במעבדות, אך כמובן שנציגי המוסדות ובראשם נציגי האוניברסיטה העברית סרבו לכך בתוקף. כרגיל הם טענו בלהט שדרישה כזו, כמו כל שינוי אחר בחוק ניסויים בבעלי-חיים, פירושה חורבן מוחלט של כל המחקר המדעי בישראל. בסוף הם הצליחו לסגור על פשרה לפיה גם אחרי שישונה החוק תהיה לחברי המועצה חובה להתריע 36 שעות מראש על ביקור במעבדה, כך שלכולם יהיה מספיק זמן לנקות, לסדר, לנעול חלק מהדלתות ולארגן הכל יפה-יפה לקראת הביקור.
|
|