בתשובה לדובי קננגיסר, 03/09/02 16:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מצליח לעקוב אחרי הלוגיקה שלך. אתה טוען שאלא אם כן לולו כותבת כתיבה בדיונית או שהיא מפורסמת, חוויותיה אינן מעניינות אותך וגם לא יכולות לעניין אותך. סליחה? אחוז ניכר מאוד מהחוויות שכל אדם עובר במהלך חייו, והתחושות שהוא חווה כתוצאה מהן, משותפים לאנשים רבים. אם לולו יודעת להתנסח בצורה ראויה, תיאור חוויית ההארה שלה יכול לעורר הד באנשים רבים - לעזור להם להבין חוויה שהם לא חוו, או לנסח במלים חוויה שהם חוו אבל לא הצליחו ממש להכניס לפוקוס. אם לולו נכוותה והיא מתארת זאת בצורה יפה, למה שאני לא אוכל להזדהות עם הרגשתה? כי היא לא מפורסמת? כי היא באמת נכוותה ולא המציאה את זה? תסביר לי, במטותא, למה היות החוויה אמיתית ולא בדיונית גורעת מהיכולת של לולו לתאר אותה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי שאם היא מפורסמת, הרי שלחוויותיה יש ערך רכילותי, או היסטורי (אם היא מפורסמת מהסיבות הנכונות). מה שלולו מנסה לכתוב, אם הבנתי נכון, זה ספר שאמור לעזור לאנשים אחרים ''להגיע לגן-עדן''. אבל הספר הזה מבוסס באופן בלעדי על מה שהיא חוותה, ולפיכך, אני לא צריך לספר לך, התוקף של הטענות שלה הוא אפסי. לולו לא כותבת ספר כדי לספר סיפור מעניין, היא כותבת ספר, ותתקן אותי לולו אם אני טועה, כדי לסייע לאחרים, וזו הסיבה שהוא לא מעניין, כי אין בו ערך אמנותי, רכילותי או היסטורי, וגם אין בו ערך במטרה לשמה הוא נכתב, משום שהוא בלתי תקף בעליל. אם לולו היית כותבת את סיפור חייה כי היא חושבת שזה סיפור מעניין, לא הייתה לי שום תלונה לגבי זה - אין הבדל בין זה לבין סיפור בדיוני מהבחינות שדיברתי עליהן. אם הבנתי נכון, לא זה המצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אומר שהערך של הספר של לולו הוא אפסי כיוון שהיא מניחה שהוא נכון אובייקטיבית ולא סובייקטיבית (דהינו, הוא לא מלמד אותנו על חוויית ההארה, אלא על מהות האל האמיתית), וכיוון שאתה לא יכול לקבל את ההנחה הזו ללא עדויות רבות ומוצקות? הבנתי אותך נכון? אגב, יש הינדים שמפרשים את ההינדואיזים כדת מונותאיסטית. הם קוראים לעצמם ברהאמיסטים (או כמה שמות אחרים) ומי שהקים את התנועה היה רמוהאן רוי לפני כ-150 שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אין לו ערך אמנותי" - מאיפה אתה מביא את הקביעה הזו? אתה יכול לגשת לדיון שהיה פה באייל על שיר מהדג. אתה כתבת שם "זה שיר זה?", את אותו הדיון בדיוק ניתן לנהל לגבי הספר. לטעמי טקסט שאנשים יכולים להתחבר אליו ולמצוא בו את עצמם, הוא אומנות. ולאדם - הספר כן מתאר את חווית ההארה ובעיקר את החוויה שהובילה להארה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |