בתשובה להאייל הזקן, 24/08/02 16:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דבריך, כרגיל, דברי חכמה הם. לאורם, אני מנסה לטעון, גם בפני עצמי, כי מה שקרה שם - פעולות שיטור או הגנת המדינה - ניתנים להסקה מן האירועים עצמם. שמה שקרה הוא המכתיב ולא צריך להתחיל לפרש ולנמק, אולם אני לא מצליח. קודם כל כי אין תקדים לדבר כזה ולכן אין למה להשוות. שנית, מדובר בדבר שהוא למעשה דפוס מועצם של הפגנות רגילות. ואז נשאלת השאלה באיזו נקודה הפרת סדר הופכת לפעולת הגנה. כלומר מדובר בהבדל היררכי, מנקודה מסוימת בסולם. במהומות נחסם כביש - יש תקדים, אולם לא כזה כביש ראשי ולכזה פרק זמן. במהומות היו הרבה אנשים מהפגנה - שוב הבדל היררכי. שרפו חנויות ומכוניות בזמן המהומות - נדמה לי שאין לזה תקדים משמעותי. המון מזויין תקף שוטרים והיו נפגעים!!! יש תקדים? לא במידה כזאת. האם ההמון ירה אש חיה על השוטרים?? נדמה לי שלא, לא בטוח. אז במה תקפו אותם? אבנים, אלות. יש תקדים? לא בקנה מידה כזה. שוב הבדל היררכי. אולם השאלה אינה רק מהו ההבדל בין שני סוגי הפרות הסדר. השאלה היא גם אם ניתן היה לקבוע זאת בזמן אמת! אני חושב שלא. וליתר דיוק: הפעלה מיותרת של כוח תגרום נזק רב ומוות מיותר. והפעלה מעטה מדי??? בואו נזכור שאנחנו לא נמצאים באיזו מדינה שלווה שבה קבוצת אוכלוסייה אנונימית מתפרעת. לא ניתן להאשים שוטר שהוא לא התעלם מן המצב המיוחד שבו הערבי מזוהה עם האויב והמון ערבי בפרט. האם ניתן לדרוש משוטר שישכח את העובדה הזו? האם ניתן לדרוש ממנו שיתעלם שלפניו עומדת קבוצה הומוגנית לא רק מבחינת איזור המגורים שלה אלא גם מבחינה אתנית? האם ניתן להתעלם מן הסיבה למהומות? בזמן המאורעות עצמם? האם ניתן לדרוש מן השוטרים למחוק מתודעתם את העובדה שפעם הם היו חיילים, שרק לפני כמה שנים עשו מילואים בשטחים? שרק לפני עשר שנים הם ראו בדיוק את אותם מראות בעזה של האינתיפאדה הראשונה? דבר אחד בטוח. ההערכה שנעשתה הביאה לסיום המאורעות. מה היה קורה לו היו מעריכים אחרת, לעולם לא נדע. מי יודע איך זה היה נגמר. אני לא סבור שהחבר הערבי בוועדה מונע הגדרת המהומות כהתנכלות למדינה. למה? הוא אפילו במיעוט בקרב חברי הוועדה. אולי מבחינתו זה ברור אבל לחוקרים האחרים זה לא ברור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתחיל אולי מהסוף: ראוי להזכיר שהחבר הערבי הנוכחי בוועדה החליף חבר ערבי קודם שפרש ממנה בשל מה שהוגדר "נימוקי בריאות". פה ושם קראתי שהסיבה האמיתית לפרישתו נעוצה בחוסר יכולתו לעמוד בלחצים (אמיתיים ? מדומים?) מצד הסקטור הערבי באשר לאופן שבו הוא ממלא את תפקידו. הרי ברור שאם נשיא בית המשפט העליון מינה במקום החבר הערבי הפורש חבר ערבי אחר - אין בכך מקרה (ויתרה מכך: המינוי המחודש של חבר ערבי מראה בעליל שגם המינוי הראשון לא היה מקרי). ברור שהמינוי של חבר ערבי בא להעניק לגיטימציה לוועדה בעיני הציבור הערבי על כל הכרוך בכך (נכונות לשיתוף פעולה עם הוועדה, שיפור הסיכויים לקבל את מסקנותיה וכו'). ואם זה הוא המצב, כי אז ברור שמשקלו הסגולי של חבר ערבי בוועדה - בתור שכזה - רב יותר ממשקלו כאחד משלושה. ברור, איפוא, שהוועדה (ונשיא בית המשפט העליון) אינם יכולים להרשות לעצמם פרישה של החבר הערבי ממנה על רקע של חילוקי דעות. פרישה על רקע חילוקי דעות תפוצץ את הוועדה ללא ספק. וכדי למנוע אפשרות כזו, הוועדה איננה יכולה להרשות לעצמה להתרחק יותר מדי מציפיות הציבור הערבי מהוועדה. החבר הערבי בוועדה איננו חייב לאיים - או אפילו לרמוז - שאם עמדה מסויימת של הוועדה לא תהיה מקובלת עליו, הוא יפרוש - על כל המשתמע מכך. הדבר ברור לכל והאיום הזה מרחף לו בחלל אולם הוועדה. המשמעות המעשית מכל הנ"ל היא שלחבר הערבי יש, למעשה, זכות וטו על החלטות הוועדה. אשר לניסיון למיין את הפרות הסדר: שמעתי, למשל, שבעת המהומות כביש ואדי ערה נחסם באופן סלקטיבי. כלומר שנהגים ערבים הורשו לעבור כרגיל ואילו נהגים יהודים נשלפו מכלי הרכב שלהם שהוצתו. אם אכן כך קרה, כי אז המעשה הזה מדבר בעד עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, עכשיו אני נזכר בעצם שהייתה סכנה כזו, שכלי רכב של יהודים אכן נזוקו. זה באמת מדבר בעד עצמו. שרשרת ההסקות שעשית אכן סבירה מאוד אולם, ככל שרשרת ארוכה, היא נראית כהולכת ומצטמצמת. כלומר, כל שלב נובע מן הקודם לא בהכרח אלא בסיכוי גבוה אבל ככל שמתרבים השלבים כן גדל הסיכוי שהדברים לא יתממשו. כך למשל הוא גורם השופט הבודד. הוועדה אינה יכולה להרשות לעצמה פרישה של החבר הערבי - בכל זאת, השופטים מחויבים למחקר ולאמת ואני לא חושב שהם יעקמו אותה רק כדי שהחבר הערבי יהיה מרוצה. זכות הוטו של החבר הערבי - שוב, יש לו משקל רב אבל לא נראה לי שהחברים היהודים שבוועדה יניחו לו לשחק עם המסקנות כפי שבא לו. גם להם יש מחויבות. וגם- החבר הערבי עצמו. אמנם הוא ערבי אבל עדיין, אם הוא שופט וגם אם לא, יש לו ודאי יכולת מסוימת של ביקורת עצמית.לא בטוח שהוא ישתמש בזכות הוטו שלו, גם אם יש לו אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרשרת ההסקות נועדה רק לסבר את האוזן. החשוב הוא, שאם שוכנעת שהוועדה (ולמעשה השופט ברק) איננה יכולה להרשות לעצמה חילוקי דעות עם החבר הערבי מחשש פרישה - די בכך. ויודגש: אין כוונתי לחשש פרישה עקב גחמות של החבר הערבי. כוונתי לכך שהוא נתון ללחצים ומערכת ציפיות של ציבור שלם והומוגני שהינו מיעוט במדינה - דבר ששני עמיתיו אינם נתונים בו. ברור שלא ניתן להתעלם מהעובדה הזו - גם אם לא מדברים עליה. אשר לדבריך ש"השופטים מחוייבים למחקר ולאמת" - זהו נושא שהעיסוק בו יכול לאכלס ספר עב כרס. אבל לצורך ענייננו כאן כדאי להתמקד בדבר הבא: הוועדה בעבודתה מתמקדת בקביעת שתי קבוצות של אמת: קבוצה אחת היא העובדות הממשיות בשטח - מי ירה על מי, היכן וכו'. כאן לא מתעוררת בעייה מיוחדת. הוועדה תקבע מימצאים ועובדות על פי עקרונות משפטיים שונים, דיני ראיות וכו', ומרגע שתקבע אותם הם יהוו את ה"אמת". הקבוצה השנייה היא העובדות ה"מחדליות". הכוונה כאן לקביעות שונות שהוועדה תקבע ושלפיהם איש זה או אחר נמנע מעשיית דבר זה או אחר למרות שהיה עליו לעשותו. קבוצה שנייה זו "לוכדת" את ממלאי התפקידים הבכירים - ראש הממשלה, השר לבטחון פנים, המפכ"ל וכו'- והיא זו שבסופו של דבר מעניינת את הציבור. מלאכת קביעת האחריות לגבי הקבוצה הזו אינה פשוטה כלל וכלל. שכן המדובר כאן הוא אינו במעשה פוזיטיבי ממשי (כגון ירי) שקרה או לא קרה במציאות. המדובר בקבוצה השנייה ב"אי מעשה", כלומר במחדל. הקביעה מה אדם לא עשה למרות שהיה עליו לעשותו איננה קביעה עובדתית של מציאות אלא קביעה שיפוטית של "מציאות" שאין לה עקבות ממשיות בשטח, אלא השופט הוא שקובע את קיומה. בקיצור - האחריות של השוטרים בשטח תיקבע על פי מה שהם עשו, ואילו האחריות של ה"קודקודים" תיקבע על פי מה שהם לא עשו. ברור, איפוא, שכאשר יש לקבוע "מציאות" המבוססת לא על עובדות אלא על קביעות משפטיות, נפתח פתח לדעות שונות, פרשנויות שונות, השפעות חיצוניות על השופטים, דעות קדומות, לחצים חברתיים ועוד אין ספור גורמים המשפיעים - מעל ומתחת לסף ההכרה - על מערכת שיקוליו של המחליט. אם קלטת את הדברים לעיל - למדת הרבה ועשית לי את היום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |