בתשובה להאייל האלמוני, 08/08/02 2:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האמת? כרגע הטראומה שלי נגרמת מאנשים צרי מוח ואופקים כמוך שמעוניינים לחנך על "ערכים דתיים" ונכנסים עם הראש בקיר בכל הכוח. יש לך נסיון כלשהו שאיתו תוכל להעשיר את קהל הקוראים? הריון? לידה? שינויים הרומונליים? בת זוג? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אהמ... למקרה שהיה ספק, אני *לא* האלמוני המדובר (פשוט, פעם העלית טענה שאני מעוניין לחנך ל "ערכים דתיים", לכן רציתי למנוע הטעיות) ואם ננטרל חוסר נימוס מסוים (שעובר במעט אפילו את הליברליזם שלי...), בכל-זאת יש משהו בטענתו על חוסר עקביות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונת לחוסר עקביות שלי? כי המשפט לא היה ברור. במידה וכן, בניגוד אליך, אצלי לא הכל שחור ולבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוסר העקביות שהוא ציין: הנטייה לא לצנזר אפילו ספר נורא ואיום אם הוא מכוון *לילדים*, מתוך השקפה שאין לספרים תוצא מעצב לגבי אישיותו ועולם הרגשות של הילד (כלומר, גם בתקופה הקריטית והמכוננת בחייו של הילד, אין חשש שספר בעל סצנות זוועה יגרום ל 'טראומה'), ונכונות לצנזר (לזרוק לפח!) ספר הרבה פחות חמור אם הוא מכוון לנשים בוגרות (אומנם, יולדות). אם אני הייתי אומר על ספר ילדים מסוים: "ברגע שפתחתי אותו התחלחלתי", "הוא הפחיד הרבה יותר מאשר הועיל", "זו הייתה אחת הפעמים היחידות בחיי שזרקתי ספר לפח", ו "בגיל הרך יש כל כך הרבה דברים שמפחידים, ומלחיצים עד כדי בכי אחת לחצי שעה שלא צריך גם ספר שיעשה טראומה", היית אומרת שאני שמרן. גם אצלי לא הכול שחור ולבן; בגלל זה אני מנסה *לאזן* בין ערכים חינוכיים לליברליות, מבלי לשפוך את כל הספרים עם הארונית... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אענה לך (שוב) תגובה ארוכה ומשעממת בדיון המקורי. אין טעם לפתוח את הדברים גם כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי. ואגב, תגובותייך לא משעממות כלל. נושא הויכוח הוא גם מרתק וגם חשוב. רק תני כלינק את התגובה, כדי לא לקטוע את הרצף (אם מישהו מגיע לדיון הזה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. עכשיו חייכת אותי. נקודת זכות אחת נרשמה לך. תגובה 83885 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, בובה (אופס! הלכה הנקודה). ------------- נובאמת. את לא רוצה לומר לי שבאמת לקחת את כל הדברים ללב... כפי שהסברתי פעם, הצורה הראויה לדיון היא להתווכח עם דעות, לא עם אנשים. לכן, בכל פעם שניסיתי להראות כמה גישתך מגוחכת (לדעתי המנומקת), לא ניסיתי להגחיך *אותך* חלילה. לעולם. וגם ככה, דעותיך, על-אף שאני חולק עליהן, מעניינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנימת "מפגר אבל סימפטי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה גם לך הלכה הנקודה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוחה. כוונתי היתה להתנשאות שבדבריך: "דעותייך, על אף שאני חולק עליהן, מעניינות". קבלה מעניינת של השונה והלא מוכר. כל הכבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא התכוונתי בזה לשום התנשאות. הייתי שמח לקבל מכל אדם שלא מסכים איתי מחמאה כזו: "הדעות שלך מעניינות, אבל אני לא מסכים איתם. מה לעשות?" לא תמיד לומר על משהו "זה מעניין" זו אמירה שלילית. רק כשהחותנת מכינה משהו. <**דיסקליימר חשוב!**> ה "חותנת" שלי דווקא מכינה אוכל נפלא, בריא, וערב לחיך. </**דיסקליימר חשוב!**> באמת התכוונתי רק להחמיא, וגם לציין שלמרות שהדברים שאת אומרת *מעניינים*, נעבעך, אני לא מסכים איתם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |