בתשובה לGod eat God, 04/08/02 19:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יחי ההבדל. אני, כאם, רואה את ילדיי כתבוניים ואף לא לרגע עוברת בי המחשבה שספרים ישפיעו עליהם עד כדי רצון לחקות אותם ולהתעלם מערכים ונורמות שיספגו בבית. משמעות הספר לילד היא חווייתית ותו לא ובעצם הסיפור הילד מזדהה עם חוויות שהוא מכיר מעולמו היומיומי. רעי חורב ביצע את הרצח המתועב מתוך שעמום ודפוסים פסיכופטיים באישיותו. ילדים ובני נוער אחרים לא יגיעו לזה כתוצאה מקריאת ספרים כגון מקס ומוריץ אלא אם כן, באישיותם אכן קיימים אותם דפוסים הרסניים (ואז הספר לא יהווה את הטריגר למעשיהם). במקומך, כהורה לעתיד, הייתי מעדיפה לאמן את עצמי בקול ההגיון והרציונליות תוך הדגשת הנקודה שעליך לסמוך על ילדיך ועל ידי זאת להוכיח לעצמך שאתה הורה טוב ומסוגל לחנך ילדים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת. זה חדש לך שילדים מחקים את סביבתם? מחקרים רבים מראים כי ילדים (גם תבוניים) שנחשפים לאלימות מחקים אותה או מפנימים את הרעיון שאלימות יכולה להיות פיתרון. האם את ברצינות טוענת שלילדים תהיה חסינות מהשפעה הנובעת מספרים דווקא? מדוע? כעדות, אספר שלספרים שאני קראתי היתה השפעה מכרעת לחיי תפיסותיי ערכיי והתנהגותי. הרבה יותר מהטלוויזיה למשל. ילדים מושפעים מכל מה שהם חווים. וספרים אינם יוצאים מהכלל. אין שום סיבה לחשוף אותם לדברים מחרידים כאלו בגיל צעיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילדים מחקים את סביבתם אבל עד איזה גבול? האם צריך להציג להם סביבה סטרילית מחשש שיצאו רוצחים משוללי ערכים אם חלילה יקראו את מקס ומוריץ? או שאולי יהפכו לחיות אדם בהשראת בעל זבוב? לילדים אין חסינות משום דבר. ילדים וילדות תמיד חיקו ויחקו את גיבוריהם הספרותיים (ואני לא נכנסת לגיבורים טלוויזיונים משום שזהו מקרה שונה לגמרי). האם אתה יכול למנות מקרים בהם לספרים שקראת היתה השפעה שלילית עליך? ההשפעה מהספר היא חיובית. הרי כפי שאני טוענת שוב ושוב מטרתו של הספר היא חיובית ולכן הוא צריך להשפיע על הקורא. באם ילדך ידע לשלב בין הערכים שהוא סופג מבית ובין ספר כגון מקס ומוריץ, הוא יבין את מעשיהם ואת העונש ויסתכל על הסיפור כולו כעל מעשייה הומוריסטית ותו לא. אין מקום להסחפות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להאמין שאת טוענת ברצינות כי ההשפעה מהספר היא חיובית בהכרח. אם ילדים וילדות תמיד חיקו ויחקו את גיבוריהם הספרותיים, אז מדוע תהיה השפעה שלילית בלתי אפשרית? מדוע ההנחה כי מילוי עולמם הרוחני של ילדים קטנים ברעיונות כמו טחינת גויות אדם בעודם בחיים מזיק להתפתחות רגשית בריאה, היא כה מופרכת בעינייך? את הזדעזעת כאשר הפנו כלפיך הומור מזעזע הרבה פחות, מדוע נפשו הרכה של ילד לא תזדעזע מרעיונות מחליאים כאלו? מי צריך את זה? ומאיפה ההנחה שאלימות קיצונית משפיעה לרעה על ילדים כשהיא מופיעה בטלוויזיה ואיננה משפיעה כאשר היא מופיע בספרים, כאשר מוסכם כי ילדים וילדות תמיד חיקו ויחקו את גיבוריהם הספרותיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא טוענת כי ההשפעה היא חיובית בהכרח.אני טוענת שההתייחסות לספר כאל מחנך ראשי היא מוגזמת. אתן לך דוגמא. ילדים בימינו, נחשפים הרבה יותר לספרות קלה המבוססת על גיבורים טלוויזיונים וקולנועיים. בכלל זה סדרה שנקראת "צמרמורת". לכל הדעות, ספרים אלה אינם ברמה גבוהה באופן יחסי לקלאסיקות. בכל זאת, ילדים קוראים את ספרי המתח והאימה האלה בשקיקה ועדיין אף אחד מהם לא מנסה לחקות את פרדי קרוגר. במידה והילדים מחוברתים לנורמטיביות וערכיות נכונה ובריאה, הם יטו לחקות דמויות חיוביות מעולמם, כך פועלת תרבות צריכת ההמונים. כאשר יחקו את הדמויות השליליות, יהיה הדבר כדי לענות על חוסר כלשהו ולנסות לבדוק את הגבולות החברתיים (לשחק ב"ילד הרע"), מכאן עד הפיכתם לרוצחים סדרתיים ופורעי חוק ארוכה הדרך. אני לא מזדעזעת מהומור. ישנם מקרים שהוא חסר טעם ולא רלבנטי, כפי שעשה זאת GEG. ספרים אלה אינם בבחינת "ספרות חובה". אין כל סיבה לספר לילד סיפור שאינו מתאים לאופיו ואינו מעניין אותו, רק כדי להפחיד אותו וליצור אצלו אנטגוניזם לספרים. לכן גם הוספתי בהודעות קודמות שסיפור כזה לא אספר בעצמי, אלא אם כן אתבקש. אם הייתי חושבת שהסיפור יכול לעוות את נפשם של ילדיי או לפגוע בהם, לא הייתי מכניסה אותו הביתה מלכתחילה שירימו את היד כל האיילים שבילדותם הוכרחו להאזין לאסופית, לפוליאנה או לנשים קטנות. כל הרעיון החווייתי מבוסס על בחירה. ובנוגע להזדהות וחיקוי של ילדים עם דמויות וירטואליות ניתן לקרוא במאמרי "קץ עידן התמימות" (נהיה טרנד בימינו לתת לינקים למאמרים של עצמך, אז הנה): דיון 978 |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |