בתשובה לGod eat God, 04/08/02 5:32
ראיה ואף רצויה. 82770
איילת בועזסון • בתשובה לGod eat God יום א', 4/8/2002, 7:33
אתה כמובן נהנה מהקצנת הדברים ולכאורה מצדקת דבריך, אבל שוב, הם מלאים באמירות פרובוקטיביות שספק אם אתה מאמין בהם.
לא, אני לא אספר מיוזמתי סיפורים על אונס ורצח. אני גם לא חושבת שצריך לחנך בנימת "מה שלא הורג מחשל". הנקודה שממנה אתה מתעלם שוב ושוב בדברי היא שאני לא מוצאת את הספרים כמחנכים. לכן, אני לא תולה בהם תקוות גדולות. לכן אני לא מפילה עליהם את עול העולם ולכן אני לא סומכת עליהם שיעשו עבודתם נאמנה.
אני לא אצנזר ספרים ומעולם לא אמרתי שאכניס לביתי *כל* ספר. זוהי לא צנזורה. זוהי דרך ארץ. אני מעריכה שבתי חכמה מכדי לא להבחין בדילוג על קטעים או ביפוי המעושה של המציאות.
יש הבדל בין תיאור תופעה מזוויעה כגון אונס והצורך ללמד ילדים להיזהר מזרים או לשים לב למעשים שאינם נעימים להם ובין לספר סיפור שכולל קטעים בוטים תוך לקלוק שפתיים ואור בעיניים. אני לא חושבת שהדרך לחנך נעשית דרך ספר או המנעות ממנו. אין כל קשר בין הדברים ונקודה זו אתה מסרב להבין.
איכות הסיפור אינה רלבנטית, ישנם מספיק ספרים שלא יכלו להתקיים בלי תיאורים מזוויעים של סצינות מין או אלימות ("הפיה קרבין" לדניאל פנק למשל "חיי אהבה" לצרויה שלו, "חיי נישואין" לדוד פוגל) ועדיין נחשבים לאיכותיים.

מעבר לכך, גררת את הדיון למחוזות של מוסר. אונס, לא מתבצע ע"י פרטים נורמטיביים באוכלוסיה כדרך חיים. קידום באמצעות פרוטקציות ותככים קטנים, כן.
ולא, הערכים שלי אינם כוללים אקסיומות, ושוב... הדוגמא שלך אינה רלבנטית משום שהיא מהווה עבירה פלילית ולמזלנו, לא זוכה לדעת קהל חיובית.
לדעתך, מקס ומוריץ הוא ספר לא חינוכי. לדעתי, הוא מראה שכר ועונש ולדעתי היותר נרחבת, בכלל לא רלבנטי מה הוא מראה מבחינה ערכית חינוכית משום שהוא כתוב בשפה שמשעשעת ילדים. השימוש בספר כמחנך פירושו, בראש ובראשונה הוא לא לתת לילד את הספר שיתמודד עימו בעצמו אלא להיות בסביבה ובעלי נכונות להתמודד עם שאלות שיעלו מתוכו.
חזרה לעמוד הראשי
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות