 |
|
 |
||
|
||||
 |
> העדויות בספרות המקראית על תופעת ההומוסקסואליות הן מעטות וקצרות ומפורטות בפרשות סדום ועמורה ופילגש בגבעה. הצד השווה ביניהן הוא שהיחסים ההומוסקסואליים בוצעו בכפייה. המסרים מתיאורים אלו באו כדי להבהיר לקורא את העמדה החברתית בתקופת המקרא הרואה באונס גברים כמעשה שיש בו ׳איום על המבנה הבראשיתי של האנושות׳. מכלל לאו, משמע שלו היו מתבצעים היחסים שלא בכפייה המקרא לא היה טורח לספר לנו זאת. > המקרא לא עושה חסד עם דוד והוא מתאר אותו כאיש רוצח ונואף חסר מוסריות, אדם שחתר תחת שלטון המלך הקודם, רצח את בני משפחתו והמסר המקראי לגביו בא לידי ביטוי באופן די ברור במשל כבשת הרש. המקרא גם לא נמנע מלספר לנו על פרשות המין המביכות במשפחתו של דוד לרבות גילויי העריות עם אמנון ותמר ואונס נשותיו של דוד על ידי בנו, כך שאולי מטעמי נימוס המקרא/המספר לא מזכיר במפורש את מה שנרמז בין השורות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
היא הנותנת - חטאיו של דוד מסופרים ללא כחל ושרק. אילו הסופר היה רוצה להוסיף לרשימה גם הומוסקסואליות, מדוע שיעשה זאת דווקא ברמז דק כל כך, ודווקא בשיר היפה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשרות אחת היא שהשיר קדם לסיפור. כלומר היה שיר שסופר. והסיפור נאלץ להתאים את עצמו לשיר. ידוע שזה המקרה לגבי שירת דבורה ומלחמת סיסרא, אבל האם זה גם הסבר מקובל לגבי קינת דוד? אין לי מושג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קינת דוד היא קינה פוליטית, צבועה ומתחסדת המתוארת בציניות מקראית ואכזרית שתכליתה היא אחת - יחי המלך החדש. הלעג ב׳איך נפלו גיבורים׳, והחששות שאף אחד לא ישמע על התבוסה ושלא יהיו בושות בגלל שהמלך לא יודע להלחם, בולט כאשר כולם מבינים שמדובר ביריבים פוליטיים אשר תשוקתם לרצוח אחד את השני, לאנוס את נשותיו ואולי גם ׳לאהוב׳ את ילדיו במובן שלא ישתמע במפורש לנוכח הפסוקים בספר הכהנים - ויקרא - אבל כן במובן שבו נערים יוונים נכנסו עם הקיסר לבריכה. ההבלטה של ״אהבת נשים״ אל מול היחסים בניהם יכולה להיות מרומזת להיבט האירוטי ולא הנפשי שיכול היה להאמר כאהבת אישה לאיש. לא מן הנמנע שהמקרא רומז שהיו כאן יחסים מעבר לרגשיים מתוך כוונה נוספת להבליט את הכריזמה של המלך החדש שאפילו הבן של יריבו המובס שהפסיד בקרב אהב אותו והתמסר לו גם במובן האירוטי/מיני כמו שביתו של יריבו מיכל התמסרה לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי הכתוב היתה בין דוד ויהונתן אהבה של ממש, אבל לא נראה לי שסקס. ''נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים'' מגיע מיד אחרי ''אחי יהונתן''. ''אחי'' מלמד לדעתי על האופי האפלטוני של האהבה ביניהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או ״אחי״ במובן זכאות לירושת המלך ״האב״ או לפחות ככזה שלא פסול להיות מלך שכן הוא אח וחלק מהשבט. לא נראה לי שהסלנג הישראלי ׳אחי׳, חופף למציאות החברתית דאז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ''אח שלי'' הנוכחי, אלא במובן המקראי של דמיון וקבוצת השתייכות. ''פניהם איש אל אחיו'' בכרובי המשכן, ''חוברות אשה אל אחותה'' ביריעות המשכן ו''משיקות אשה אל אחותה'' ביחזקאל. שריד לשימוש הזה קיים בביטוי ''אין לו אח ורע''. אבל לדעתי ההקשר מטה לכוון של ידידות נפש, בהקבלה ל''אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו'' שהוא מאותה תקופה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |