 |
זוהי הטענה שאיני מסכים לה.
לייבוביץ לא היה פנתאיסט ולא רציונליסט כל כך רדיקלי שזורק את המטאפיזיקה מחוץ לגדר ככלי אין חפץ בו.
לייבוביץ הכיר בכך שחלק גדול מן הדת עוסק במטאפיזיקה להבדיל מן הפיזיקה. הוא זיהה את הנכונות לקבל עליך עול תורה ומצוות (שפחות חשוב מה הן בדיוק, עם קטניות בפסח או בלי) עם מה שדתיים יותר טרדיציונליים מכנים אמונה. הוא ראה בנכונות הזו חלק מן העולם הנפשי של הדת.
זה נכון שלייבוביץ הקצין מאד את העמדה הרמב''מית לפיה האלוהות מיוצגת יותר על פי מה שאיננו יודעים עליה מאשר מה שאנו יודעים עליה. אבל הוא לא זרק את האלוהים למגרש הגרוטאות הניצ'יאני. זוהי הסיבה שהוא התעקש על קיומן של השגחה כללית ופרטית כאחת (הוא רק נתן להן משמעות שונה מזו המקובלת).
אני יודע שאחד מבניו תאר אותו מאד קרוב לכופר שומר מצוות, אבל זה פשוט לא מתיישב עם מה שלייבוביץ עצמו כתב.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות