 |
מה שהגביל את האיש עם הארונג גוטנג על הראש, בקדנציה הראשונה, זה לא שהוא היה פחות דפוק/מחוק/מטומטם. הוא היה חדש בתפקיד ועדיין היתה לו אופוזיציה רפובליקנית ששמרה עליו (במידה מסוימת) באיזשהו תלם. רפובליקנים רבים ראו באיש אפיזודה חולפת / משהו שצריך To ride it out.
הסיטואציה הפוליטית הרשתה זאת פחות. כמו כן, בבחירות האמצע ב-2018, הדמוקרטים השתלטו על בית הנבחרים והדבר היה עוד גורם מרסן (מסוים).
בקיצור: זה לא שהאיש השתנה לרעה, הדרדר או ירד מהפסים. הוא תמיד היה חרא של בנאדם. זאת המערכת הפוליטית שהסתאבה אפילו יותר ומאפשרת ל-Man-Baby הזה להזיק אפילו יותר משהוא יכל להזיק בעבר.
במילים אחרות: זה לא שהאישיות שלו השתנתה. זה הכוח שיש לפולחן האישיות שהשתנה.
____________
למען הסר ספק - דעתי (מאוד) שלילית גם לגבי ממשל ביידן והדעה הכללית שלי היא שמדיניות החוץ של הדמוקרטים ושל הרפובליקנים במזרח התיכון היא כמו פיל וחמור שמתקוטטים בחנות חרסינה.
אני לא מרגיש שותף לסנטימנט של ישראלים רבים שאני צריך לבחור את מי אני מעדיף. מבחינתי המשטר האמריקני הדפוק, בנושאי מדיניות חוץ, הוא אחד ולא שניים. הוא כולל גם את הממשל הנוכחי וגם את קודמיו (והתוצאות של הנד-נד הקיצוני בניהם, שהוא מזיק יותר מהאידיאולוגיה הספציפית של כל אחד בנפרד, בקטטה הפרטיזנית הזאת). ראו ערך הכישלון, לאורך ארבעה ממשלים, שהוא ה-FUBAR הקולוסאלי באפגניסטן.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות