 |
|
 |
||
|
||||
 |
וספקולציה מאד לא מבוססת - זו תופעה חברתית של העשורים המאוחרים לקיום המדינה. סבי שגר בעמק יזרעאל דיבר ערבית שוטפת וכמה מחבריו היו ערבים מהסביבה. נראה לי שזה היה יותר טבעי ומקובל אז. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, וכמובן עולי ארצות ערב, ובחלק מהמקרים גם ילדיהם ילידי הארץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבתי אם אמי, שנולדה בצפת בסוף המאה ה 19 למשפחת בלאו, דיברה עברית, יידיש וערבית. אבא שלי למד ערבית ספרותית ביסודי ויודע לקרוא ערבית. אני למדתי ערבית מדוברת ביסודי וזוכר בעל פה את הבית הראשון של שיר שהמורה לימדה, אם כי לא את המשמעות של כל המלים. לענין הדיבור בשפתם לאות כבוד, כמיעוט ודאי זה שונה, אבל במדינות אירופה שחלשות באנגלית (צרפת, כמובן, וגם איטליה) כאשר כתייר אני פונה למקומי בשפתו, גם אם בעילגות רבה, הוא שמח מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה גם הנסיון שלי מצרפת. משפט וחצי מהשלוש-יחידות-שבסוף-וויתרתי-עליהן-בבגרויות ישר שובר את הקרח, ואחר כך אפשר בכיף להמשיך באנגלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני פרוץ האינטרנט הייתי נוסע עם שיחון (לקורא העתידי- ספרון ובו משפטים בשפת האם שלך ואיך לומר אותם בשפת המקום, מסודרים לפי נושאים). מבטאים ידעתי לעשות. הייתי מגלגל בראש את המשפט כמה פעמים ואז מוציא אותו במכה. המקומי (נגיד נהג מונית) היה חושב שאני דובר היטב את השפה ועונה לי באריכות. הייתי מניד בראשי ועונה לו כן, כן. אגב פרוץ האינטרנט - לעוד מישהו יש הרגשה שאנחנו חיים כבר בפוסט אפוקליפסה? מה שנטע בי את ההרגשה זה כל האנשים ששואלים כיוונים כי אין להם וויז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא פוסט אפוקליפסה, אבל איבוד כיוון זה לגמרי הצייטגייסט (וגם יש שיבושי GPS). דוגמה לאיבוד כיוון של ישראל: המסר החריף של ישראל: "אם יפגעו באזור תל אביב - נפגע בביירות". זה חריף? בקושי פיקנטי. מסתבר ש״רצועת (האי) ביטחון״ בתוך ישראל הורחבה עד לגוש דן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, זהו. התחושה שלי היא- הלך ה GPS, מה הבא בתור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלב שלב. אילוסטרציה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |