|
ודאי שיש היבטים במוסר האנושי שהיו עימנו עוד משחר קיומנו. כידוע, אפילו לקופים מסויימים יש - עפ"י האינטרפרטציה המקובלת - תחושה בסיסית של "הוגנות" ואמפטיה, וגם בפיזיקה של אריסטו "יש היבטים" נכונים (בדקתי: אבן נופלת {באויר} יותר מהר מנוצה).
אלא שבדומה לתחומים אחרים, גם בתחום המוסר והאתיקה חלו שינויים שהופכים את העובדות האלה לבלתי רלווטניות, והמסע להחזרת אותה עטרה ליושנה צריך להתמודד, למשל, עם העובדה שתחת אותה עטרה מפוארת העבדות לא נחשבה לבעייתית, שלא לדבר על זילות חייהם של מקוששי עצים בשבת.
למרבה הזוועה, מיעוט לא מבוטל של שומרי אמוני מתעקש לנסות להחיל על זמננו את הזוהמה1 (הקדושה!) הזאת:
עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר (שמואל א', ט"ו, פסוק ג') ___________ 1- זוהמה? אני מכוון, כמובן, לאיות של "וְהִכִּיתָה" ושל "וְהֵמַתָּה". גם המעבר מגוף שני יחיד לרבים ושוב ליחיד לא בא לי טוב בעין; במסגרת האוננות האינטלקטואלית הידועה בשמה "והגית בו יומם וליל" בטח נכתבו כמה אלפי מדרשים על העניין הזה. הרשכ"ג, לדוגמא, כתב על הנושא מסה מלומדת שנושאה העיקרי הוא הפרט והכלל, היחיד והמדינה - והגבולות המיטשטשים של אלה בעיתות חרום. רצח עם ובהמה הוא חובה של כל פרט ופרט, אך הביזה תיעשה אך ורק בידי הכלל (ובמלים אחרות: חבר'ה, אף אחד לא יכעס אם לא תקיימו את הוראות הפתיחה באש, אבל דברי ערך שדודים נא להעביר לסמוטריץ' וממנו לסטרוק ולמשרד הדתות. אנחנו לא חיות!).
|
|