בתשובה לשוקי שמאל, 08/05/24 23:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לכל מדינה יש שיטה שונה, שמתאימה למאפיינים של האוכלוסיה שלה, לערכים ולמסורת שלה. האמריקאים לא אימצו את השיטה הבריטית הצרפתים לא אימצו את השיטה השוויצרית. ואנחנו לא אימצנו את השיטה הבריטית או הטורקית, למרות ששאלנו משתיהן כמה דברים. למה אתם (מופנה גם לקוזמו) חושבים השיטה שלנו לא מתאימה לנו, וששיטה אחרת תתאים יותר? מה הבעיות הכל כך נוראיות שהיא יוצרת שדורשות החלפה שלה? אני חושב שהשיטה הקואליציונית מתאימה לנו היטב. אני רק מצר על העלאת אחוז החסימה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השיטה היחסית של ישראל (בפליטת מקלדת כיניתי את השיטה האזורית הבריטית כיחסית) מקיימת מנגנון של פידבק חיובי עם מגמות סקטוריאליות ואירידנטיות המאפיינות את חברת השבטים והמהגרים של ישראל. השיטה מקדמת מפלגות כמו המפלגות החרדיות שכל המצע שלהן הוא העברת כספי משלם המסים לסקטורים שלהם. אנו רואים את הסימפטומים של התופעה הזו באמירותיו הסהרוריות של גולדקנופף. אחוז החסימה אינו המחלה אלא תרופה שיש לה תופעות לוואי לא סימפטיות. היא מלכתחילה היתה תרופה להתרססות של המערכת הפוליטית שמחבלת במשילות. תפקיד המערכת הפוליטית אינו לאפשר לאריק להצביע בעד מועמדים קיקיוניים שמייצגים איזה גוון או בן גוון במצע הפוליטי שלו, אלא להכריח אותו לבחור בין האפשרויות הריאליות ולתמוך בפוליטיקה של בריתות ושיתופי פעולה בין קבוצות שונות. אתה עצמך מתעקש על כיוון של שת''פ בין חילונים למסורתיים (בעיניי זה מקרה מובהק של בחירת השותף הלא נכון). כך, אתה עצמך מעיד על הצורך בפוליטיקה של ברחתות פוליטיות וחתירה לקונצנזוס ולא לריסוס של המערכת. הטענה אינה שבחירות אזוריות הן פיתרון קסם שיביא מזור לכל המחלות של ישראל. הטענה היא שהשיטה היחסית היא הבחירה הגרועה ביותר עבור חברה שבטית מפולגת כמו הישראלית. הפיתרון אינו להכניס מפלגות של צמחונים ועלילות דם תימניות לכנסת. אלא לקדם פוליטיקאים הנוטים לבריתות פוליטיות, הרחבת הבסיס האלקטורלי ושיתוף פעולה על פני פלגנים ורדיקלים קיצוניים. טראמפ אינו תוצאה של המערכת הפוליטית האמריקאית (אנשי המערכת של המפלגה הרפובליקאית אפפעם לא תמכו בו). הוא תוצאה של כישלונה של החברה האמריקאית להתמודד עם בעיות של כלכלה והגירה. אני לא רואה שהמערכת הפוליטית שך ישראל מיטיבה יותר להתמודד עם הבעיות הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין לא מבין איזו רעה איומה יצרה או טיפחה השיטה הנוכחית. זו שיטה שמחייבת קואליציה בין נציגים של ציבורים שונים. לכל ממשלה יש קווי יסוד שמבטאים את הרצונות של הציבורים שבחרו בקואליציה. לכל אחד יש במי לבחור ובזכות זה אחוזי ההצבעה גבוהים ומבטאים היטב את רצון הציבור. החיסרון הידוע- כח גדול בידי מפלגות בינוניות שהן לשון המאזניים בין המפלגות הגדולות. זה לא חיסרון מובנה בשיטה, אלא תוצאה של התפלגות ההצבעה. דווקא הקטנת אחוז החסימה תקטין את הכח של המפלגות הבינוניות. ראה ערך בנזף [ויקיפדיה] שתי מפלגות אומר שהנציגות היחידה לחרדים למתנחלים ולערבים (to name a few) תהיה במסגרת שתי המפלגות הללו (אחת עם ערבים והשניה עם מתנחלים וחרדים? או שבשתי המפלגות יהיו נציגים של כל הסקטורים? פחח... זה יהיה היום! נציג ערביי הגליל עם נציג חרדי בני ברק ונציג מתנחלי חברון באותה מפלגה) איך הציבורים הללו אמורים להאמין שהנציגים שמייצגים אותם בתוך המפלגות הגדולות הם אותנטיים? אם אתה אומר בחירות אזוריות, כלומר שהמתנחלים יבחרו את נציגיהם והערבים את נציגיהם, איך החרדים יבחרו? מה יקרה אם הנציג של אשקלון או טבריה יהיה חרדי? ומה יקרה אם הוא לא יהיה חרדי? לדעתי בחירות אזוריות יגרמו להסתגרות נוספת של השבטים השונים ולא להשתלבות ביניהם. בארה"ב הסנטורים של טקסס מייצגים את כל טקסס. האם הנציגים של ירושלים ייצגו את כל הירושלמים, גם את הירושלמים החילונים (20% מהתושבים)? גם את הערבים? או שתחלק את ירושלים למחוזות בחירה דתיים ערביים וחילונים? אני מסכים שבחירות אזוריות יכולות להקטין את כוחם של החרדים שנהנים היום מייצוג יתר כי הם מצביעים כאיש אחד ובאחוזי הצבעה גבוהים במיוחד. הדברים שהצבעת עליהם נראים לי כמו אמירות בעלמא כל עוד לא העמדת זה מול זה את המצב הנוכחי והמצב הרצוי אחרי השינוי, והסברת איך שינוי שיטת הבחירות מוביל אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על איזה מפלגות בינוניות אתה מדבר? מפלגה בינונית זו הליכוד עם 30 מנדטים. השאר זה מפלגות קטנות ואחוז החסימה מונע כמה רסיסים. (וכמוך, איני מתלהב מ-% חסימה גבוה. עדיף להגיד לבוחר מראש מה הן האופציות ולא לבטל את קולו לאחר שבחר). הנקודה הקריטית היא אם אתה מרכיב קואליציה מ-2-3 מפלגות או מ-5-6. ברגע שיש יותר מדי מפלגות, "כל ממזר מלך". לא רק במובן שהמערכת הפוליטית הופכת למערכת של שוחד פוליטי למפלגות סקטור, אלא שכם כל ח"כ בודד הופך לקול מכריע במקרה של פילוג שווה בין קואליציה לאופוזיציה. זכור המקרה בו חה"כ אמסלם תבע לפתוח פתח לעליית מיליוני אתיופים נוצרים לארץ במחיר תמיכתו בקואליציה (או כדמי עונשין על כך שלא נבחר למשרה בה חפץ. לך דע). כל הטענות שלך סובבות סביב נושא הייצוג. מה לעשות שרוצים לא רק לייצג את דעת הציבור, אלא גם לתמוך בממשל ומשילות. אם לעומת זאת היית טוען שהתוצאות של בחירות אזוריות עשויות להיות קשות במקרה בו "דעת הציבור" של חלק גדול מן האלקטורט היא נאציזם-פוליטי, לא הייתי יודע מה לענות לך. (ההיסטוריה לימדה שהאנרכיה כפיתרון לנאציזם, רק חזקה אותו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הם המאפיינים, הערכים, המסורות 'הישראלים' שקובעים את שיטת הבחירות וממי בכלל ירשנו את השיטה הנוכחית? כאן, היו שהביעו את דעתם שהלהיטות לרפורמות קיצוניות בנוסח אינטרנציונלי הוא שורש רע, מעין נקיטת עמדה חיובית לשמרנות או שזהו החשש מהגרוע מכל. השיטה הנוכחית לא נהגתה מתי שהוא ולא התקבלה כתורה מסיני, היא נאפתה בחיפזון כלחם צר. הפתאומיות בנטישת המנדט (בעלי ההרשאה) הבריטי וזריקת האומה החדשה והמבולבלת אל תוך המלחמה עם צבאות ערב ב-1948, אילצה את הפקידות להיצמד לתקנות הבחירות לאסיפת הנבחרים היהודית הראשונה בארץ ישראל המנדטורית שנוסחו ב-1918 ולא לפתח דיונים מהותיים בנושא.זאת הייתה שיטה שתאמה את הפיצול הנפוץ ביישוב היהודי הזעום ובשילוב הנטייה לאמץ את האדמיניסטרציות מהכובש - על תיקוניה הלא מהותיים - כך היא נוהגת גם כיום. השיטה הזאת לא הוחלפה ולא רק בגלל הנטייה הטבעית לשמרנות, אלא גם - או בעיקר - כי היא שירתה את המפלגות/האליטות השולטות להמשיך לשלוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף מדינה לא באמת אימצה שיטה בגלל שהביא מתאימה למאפיינים של האוכלוסיה שלהף לערכים שלה או למסורת שלה. מדינות אימצו שיטה שהיו באופנה, שמנהיגי המדינה בזמן האימוץ חשבו שהיא תואמת לאינטרסים שלהם וכו'. אם מישהו היה נותן לך רשימה של מאפיינים של החברה הדנית והניו זילנדית ורשימה של מאפיינים של השיטות שלהן לא היית יכול לדעת בודאות מי שייך למי. אמנם לא קשה למצוא נימוקים למה השיטה הבריטית מתאימה למאפיינים של האוכלוסיה הבריטית, אבל באותה מידה, לא היה קשה למצוא נימוקים מרשימים באותה מידה למה השיטה האמריקאית מתאימה למאפיינים של האוכלוסיה הבריטית. יותר מזה, כל המדינות (כולל ישראל) שינו את השיטה שלהן כל הזמן. בכל המדינות מתקיים דיון ער על איך לשפר את השיטה ומה כדאי להעתיק ממדינות אחרת. זה לא ש''השיטה שלנו לא מתאימה לנו'' אלא ש''השיטה שלנו'' נכתבה על ידי בני אדם, וככזו היא פגומה ולכן לשפר אותה, ואפשר וראוי ללמוד מה מצליח ומה נכשל בשיטות שנהוגות במדינות אחרות. ספפציפית, אני חושב שצריך להיות מוסכם שהשינויים האחרונים בשיטה הישראלית (העלאת אחוז החסימה, החוק הנורווגי, ממשלת חילופין, אי אמון קונסטרוקטיבי..., למיטב ידיעתי, אף אחד מהם לא ניתן למשה בסיני) דירדרו את המערכת הפוליטית למצב של חוסר תיפקוד קיצוני (מערכות בחירות אין סופיות, ראש ממשלה עם תמיכה של פחות מעשירית מהאוכלוסיה, מפלגות פרסונליות, נסיון להפיכה משפטית, חוסר תפקוד ממשלתי, משטרה שהופכת להיות מליציה פאשיסטית, ראש ממשלה תחת משפט פלילי ...) וכשזה המצב, אני לא מבין איך אפשר לצפות מהאוכלוסיה לא לשקול שינויי שיטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שדרדר אינו השינויים בשיטת הממשל הישראלית. הם תרמו לכך במקצת, אבל הבעיה העיקרית היא הקיטוב העמוק. אם נסתכל על ארצות הברית, שסובלת מבעיה בסיסית דומה: יש שם אמנם להלכה שתי מפלגות, אבל זרמים שונים בתוך המפלגות ומסורת ארוכה של שיתוף פעולה בין המפלגות בנושאים שונים. בשנים האחרונות זה די נעלם. דוגמה למקרה יוצא דופן כזה הוא העברת הסיוע לאוקראינה, ישראל וטאיוון בתמיכת במרכז והתנגדות הקיצוניים משתי המפלגות. יש כל מיני הצעות שנזרקות לשינוי, ולא ברור איך הן מתמודדות מול קיטוב עמוק. יש לך הצעה לשיטה שונה והסבר איך היא אמורה לעזור לפתור את הבעיות שהעלית בפסקה האחרונה? (ולא בדרך של „לבחור מישהו שאינו נתניהו״. הסערה שאני שולף מול העוגן הזה היא שנתניהו מטיל וטו על כל הצעת שינוי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההצעה שלי, בתור התחלה, לבטל את ''חוקי המשילות''. אחר כך, ברור לי שהשיטה פגומה אבל אני לא בטוח מה כדאי להעתיק משיטות אחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעבר לכל הטיעונים של בעד שיטה כזאת או נגד שיטה אחרת, אני חושב שעצם זה שהדיון הזה הוא על סדר היום הוא הסחת דעת מהונדסת וזה לא מקרי שהקולות ששמים את הדיון הזה על סדר היום מגיעים מאלה שמחזיקים כרגע בשלטון (או תומכים בו). אנחנו מפסידים בדיון הזה ברגע שאנחנו מסכימים להשתתף בו. הדיון על חוקי המשחק, במקום לנהל את סדר היום במסגרת כללי המשחק הקיימים, זו הדרך של הליכודניקים (רבתי) להתחמק מדיונים על כלכלת ישראל, סדר העדיפויות, המצב הביטחוני, הביטחון האישי של האזרחים, חינוך, בריאות, מיסוי ועוד כל מיני דברים שפעם חשבו שממשלה נבחרת צריכה לטפל בהם. אז במקום לנהל את הקרב הפוליטי בזירה בה כולם יודעים (גם הם עצמם) שהם כישלון מהדהד ומשום שהמציאות לא מאפשרת להם לדבר על הקונקרטי שכולנו רואים מחוץ לחלון הבית, פתאום כולם הופכים להיות פילוסופים, פסאודו אבות מיסדים ואנשי מדעי המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה(?) על שהחזרת אותי לקרקע המציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיר את ההוא שהלך לחדרה של רינה בתקווה לקבל מינוי ובסוף הוא מוצא את עצמו יושב על הספסל מול הסופרסל? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |