 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא חושב ש"לאפשר" זה מספיק, אנחנו צריכים גם לעודד את הדמוקרטים ולבלום את האנטי דמוקרטים שבהם. או, במילים אחרות, כל מה שה"חמאס-הוא-נכס" מציע לעשות, רק ההפך (ובדיוק מאותה סיבה). אילו הייתי נבחר לראשות ממשלה הייתי מתאבד (ברצינות, עולם בו יש בני אדם שסומכים עלי בניהול מדינה עם נשק גרעיני הוא לא עולם בו הייתי רוצה לחיות). אולי מישהו עם דעות דומות לשלי אבל עם כישורים מתאימים להיות ראש ממשלה היה נבחר והיה שואל לדעתי... זה מה שהייתי מציע לו (לא בהכרח לפי סדר הביצוע, ורשימה לא מלאה או קרובה להיות מלאה): 1. להבין ולהודיע מראש שמדובר בהליך ארוך וכואב. זה לא יקח שבוע, לא חודש ולא שנה. במהלך התהליך הזה יהיה טרור (כמו שיהיה גם בלעדיו, כמו שקיים בלעדיו) וישראל תפסיד כסף. 2. לפרק את כל ההתנחלויות שלא יהיו חלק ממדינת ישראל בסוף התהליך. כדאי להבהיר שפירוק כמו בהתנתקות הוא אסון פוטנציאלי. אפשר וראוי לעשות את זה בדרך יותר נדיבה ופחות לוחמנית. 3. לספח את כל השטחים שכן יהיו חלק ממדינת ישראל. כולל אזרחות ישראלית מלאה (בלי קריצות) לכל התושבים הערבים של השטחים האלה. 4. להוציא מחוץ לחוק את זכות ההצבעה או כל תמיכה ממשלתית של כל מי שמתגורר מחוץ לשטחי ישראל הריבונית. 5. להקים קואליציה בין לאומית של מדינות שישראל יכולה לסמוך עליהן (ז"א, לא איראן) שישלטו בעזה ובכל השטחים שלא סופחו לישראל. 6. הקואליציה תקבל מנדט להקים מדינה פלשתינאית. ותעביר את השלטון לידי הפלשתינאים באופן מדורג בהתאם למוכנות של הפלשתינאים לשלוט. 7. ישראל תיתן לקואליציה תמיכה לוגיסטית ומודיעינית, אבל חיילים ישראלים לא יצאו מחוץ לגבולות ישראל ולא ילחמו נגד פלשתינאים או נגד הקואליציה. 8. הקואליציה תפרז את החמאס והג'יהאד בעזה. 9. כוחות הביטחון הפלשתינאים בגדה יעברו לפיקוד של כוחות הקואליציה. 10. הקואליציה תקים נמל תעופה ונמל ימי, ותהיה אחראית למנוע כניסת נשק שלא מיועד לכוחות הפלשתינאים הלגיטימיים או לכוחות הקואליציה. ישראל לא תתערב מלבד העברת ידע מודיעיני. 11. הקואליציה תהיה אחראית למערכת החינוך במדינה הפלשתינאית העתידית ותאבק בהקצנה הדתית. 12. ישראל תאבק בהקצנה הדתית במערכת החינוך שלה. 13. ישראל תשחרר את כל האסירים הבטחוניים שאינם אזרחים ישראלים ו/או שלא נשפטו במשפט צודק. מי מהם שביצע פשע מלחמה יועבר לבית הדין הבין לאומי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע מבטיח, ואני מסכים שזה שווה ניסיון למרות ההסתייגויות להלן, אבל אני לא עוצר את נשימתי בתקווה להצלחה. 1. זה די מה שארה"ב ניסתה בעיראק ובאפגניסטן, לא? זה היה כישלון מהדהד. איפשהו מהלך דומה כן הצליח, מאז גרמניה ויפן? 2. מי המדינות או הארגונים שיסכימו להציב כוחות חמושים מול החמאס ודומיו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל שזה יכשל צריך יהיה לנסות את זה. נראה לי, ואני מקווה שאני טועה, שהישראלים היום ממש לא מוכנים אפילו לשקול משהו כזה. 1. כן ולא. עירק ואפגניסטן הם שיעורים של איך לא לעשות את זה. אין לי דוגמא מודרנית לתהליך דומה. 2. בהתחשב במחיר של המשך הסכסוך, נראה לי שרוב מדינות נאט"ו יסכימו במידה כזו או אחרת בהנחה שישראל תשתף איתן פעולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אם אתה יכול לפרט קצת יותר מה עשתה ארה"ב לא נכון בעירק ואפגניסטן, אשמח. 2. יש עוד מוקש אחד קטן בהצעה שלך: אני לא חושב שהעולם יקבל סיפוח חד-צדדי של איזשהו חלק מהשטחים והאוכלוסיה הפלסטינית. זה יקשה יותר לגייס כוחות שיטור. למרות שאני כן רוצה לנסות משהו כזה, נדמה לי שאצל חלק ניכר מהישראלים שלא מוכנים אפילו לשקול משהו כזה (החלק הלא מתנחלי, ולא גזעני עמוק), הסיבות די חופפות לסיבות שבגללן אני חושש שזה ייכשל. כלומר, אני לא עד הסוף בטוח שהם טועים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. זה קצת ארוך מידי בשביל תגובה באייל, אבל בקיצור, לדעתי, ה"טעויות"1 של ארה"ב היו: * תעשיית שקרים לפני המלחמה. * תכנון לא נכון ל"יום שאחרי". * חוסר הבנה של המחיר של מלחמה כזאת. * נסיון לא אמיתי לישם את הדמוקרטיזציה. * הצהרה מוקדמת מידי על סיום ונצחון. 2. תלוי בהנהגה הישראלית שתבצע מהלך כזה. אם זה יבוצע על ידי ממשלה שידועה בחוסר כנותה (ז"א, נתניהו, בנט, ליברמן...) ברור שאף אחד לא יאמין להם. אם זה יבוצע על ידי ממשלה שידועה בכנותה, כחלק ממהלך גדול יותר שכולל את הסעיפים האחרים, נראה לי שזה יתקבל על ידי העולם. נראה לי שהסיבות שחלק גדול מהישראלים לא יהיו מוכנים לשקול את זה הן לא בגלל החשש מכשלון אלא בגלל החשש מהצלחה. 1 ולא כולן היו באמת טעיות, ככל שעובר הזמן אני מעריך את הנשיאות של בוש-צ'ייני פחות ופחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''נראה לי שהסיבות שחלק גדול מהישראלים לא יהיו מוכנים לשקול את זה הן לא בגלל החשש מכשלון אלא בגלל החשש מהצלחה'' - יש חלק ויש חלק, אני חושב ששניהם לא מבוטלים. מעבר לזה נראה לי שאין לי מה להוסיף (הייתי מאושר אילו היינו מנסים את זה, נשארתי לא אופטימי שזה יצליח, אבל מה משנה האופטימיות-פסימיות שלי כששנינו מסכימים שזו פנטזיה פרועה בעתיד הנראה לעין). תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שחסר בתוכנית אלמנט בסגנון תוכנית מרשל. אולי זה מה שמפריד גם, בין השאר, בין עירק ואפגניסטן לגרמניה ויפן: חיבוק חזק, כלכלי ומדיני, לישות שאנחנו רוצים שתהיה שכנה נעימה ומאושרת בסוף התהליך. לא רק עמידה בצד ואי הפרעה לקואליציה של מבוגרים אחראיים. זה עם כל ההסתייגויות גם על הבורות האישית וגם על הרצון של הציבור הישראלי בהצלחת תהליך כזה וחוסר האמון המובן שלהם בתהליך כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסר בכוונה. אני חושב שאחד ההבדלים בין הגרגמנים לפלישתינאים הוא שהגרמנים האמינו שהאמריקאים יצאו מגרמניה מהר ככל הניתן, ורמת האמון בין הפלשתינאים לישראלים היום הוא אפס (ובצדק). לכן חשוב לי שישראל תצמצם את המגע הישיר ככל הניתן. הקואליציה אמורה להתגבר על חוסר האמון ההדדי (לכן אני חושש ששלטון פלשתינאי היום יכשל כמו גם שלטון ישראלי). לגבי חוסר הרצון - אם מישהו עם דעות דומות לשלי אבל עם כישורים מתאימים להיות ראש ממשלה היה נבחר להיות ראש ממשלה אני מניח שהבעיה הזאת נפתרה. בנוגע לבורות, אין לי תשובה טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אם מישהו עם דעות דומות לשלי אבל עם כישורים מתאימים להיות ראש ממשלה היה נבחר להיות ראש ממשלה'' - כדי שמישהו בעל דעות דומות לשלך ייבחר לראשות הממשלה צריך לקרות נס שיגמד את חציית ים סוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים. זאת אמרת, כן אני מסכים שזה לא סביר, אבל לא כל כך לא סביר. חציית ים היא מאורע של פעם ב(נגיד) 10 מליארד שנה, על פניו בשביל שמאורע של פעם ב-X זמן יקרה בזמן הנח לאדם מסויים צריך להוסיף כמה סדרי גודל, אבל למעשה זה הפוך, ז"א לכל מאורע מורגש ובלתי סביר שיקרה יהיה מי שיהנה מההתרחשות שלו, לכן נראה לי שאשר להוריד איזה סדר גודל אחד או שניים מהסיכוי שיקרה "נס" כזה. ככלל, ציבור משנה את דעתו פעם ב-100 שנה. במו עיני ראיתי את זה קורה במהלך חיי כמה פעמים. הסיכוי שזה יקרה דווקא בציבור הישראלי והפלשתינאי בעשור הקרוב (נגיד) הוא נמוך, אבל זה רק סדר גודל אחד, הסיכוי שהוא יקרה בכיוון המתאים לי הוא אולי נמוך (אני חושב שהוא גבוה ממה שנדמה לך), אבל, ככל שתרצה להיות פסימי, הוא לא נמוך יותר מאחוז. עדיין, מדובר בסדרי גודל אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולם ביחד: מ-ט-א-פ-ו-ר-ה. ג'וקר כזה לא היה לי מאז בן-גוריון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאולי גם קיומו של אויב משותף ליפנים, לגרמנים ולאמריקאים, עזר פה, אבל אולי לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אחד מן הנזקים שהביא עלינו שלטון הימין זו ההשוואה הנואלת בין הערבים לגרמנים. הגרמנים והיפנים עוד יותר, ''סבלו'' ממנה גדושה של קונפורמיזם. לאחר שהשלטונות הפאשיסטיים הקודמים הובסו בצורה מוחלטת, הם העבירו את נאמנותם האזרחית לשלטונות החדשים הדמוקרטיים. הערבים, כפי שאנו אמורים להבין טוב מאחרים, מעולם לא חיו תחת שלטון מסודר והם מתיחסים לשלטון שלהם כפי שמתיחסים לביריון השכונתי החזק ביותר. אני נוטה להסכים עם המצרים והסעודים שהשלטון היחידי שיוכל להשליט אוטוריטה על הפלשתינאים צריך להיות משהו מסגנון החמאס. המחשבות על דמוקרטיה ערבית הן חלום באספמיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבורות היא שלי, למקרה שלא היה ברור (שמתי לב עכשיו שנשמטה המילה). אני מבין למה החוסר מכוון עכשיו, אבל עדיין נוטה לחשוב שבלי לכרוך את הרווחה של הצדדים זה בזה בשיתופי פעולה כלכליים (שבסוף מחלחלים גם ליותר אנשים שעובדים ביחד) גם לא ייבנה אמון ביניהם בשום שלב בתהליך הזה וסופו להשבר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |