|
הפרשנות שלך מאד מגמתית. ברמה הרשמית, אתה פשוט טועה. חד וחלק. צ'מברלין אולץ להתפטר בגלל כישלון פעולת הצי המלכותי נגד כיבוש נורבגיה ודנמרק. אם מתעמקים בפרטי הדברים, גם אלו שלא היו שקופים לציבור באותו זמן, התמונה מסתבכת ואתה צודק רק באופן חלקי. כאמור צ'מברלין נאלץ להתפטר בגלל הבלגן של המערכה על נרוויק [ויקיפדיה]. באפריל 1940 הצי המלכותי ניסה להכשיל את המבצע לכיבוש נורבגיה של הנאצים. הצי הבריטי ניצח את הקריגסמרינה הגרמני במימי הפיורדים של נרוויק בצפ' נורבגיה. אבל באותו זמן לא נמצא כוח בריטי יבשתי שינצל את הניצחון הימי כדי להשתלט על עיר הנמל. ברקע היתה גם פרשה חשאית סבוכה בה גורמים בצבא הצרפתי והבריטי הכשילו ניסיון של גורמים אחרים לארגן חיל משלוח שיסייע לפינים נגד הפלישה של סטלין (בן בריתו של היטלר באותו זמן). יש לזכור שבאפריל צרפת ובריטניה היו כבר במצב מלחמה עם גרמניה הנאצית. במקביל החלו מאמצים להקים ממשלת אחדות בבריטניה עם הלייבור ועם גורמים אחרים בפרלמנט. אלא שהלייבור לא היה מוכן לממשלה בראשות צ'מברלין והשמרנים לא הסכימו לממשלה בראשות צ'רצ'יל (שעמד לפני כן בראשות הסיעה הליברלית שפרשה מן השמרנים ורק באחרונה חזר לחיק המפלגה). מה שלא היה ידוע באותו זמן, היה מצבו הבריאותי הקשה של צ'מברלין. (זמן קצר לאחר התפטרותו הוא אובחן כחולה סרטן ונפטר חודשים ספורים אח"כ). צ'מברלין רצה לפרוש, אבל זמם למנות תחתיו את שר החוץ הלורד האליפאכס שהיה ראש מחנה השלום בסיעה השמרנית. אלא שהמהלך הזה נתקל בווטו של הלייבור וגם של אוייביו של האליפאכס בסיעה השמרנית (מכאן הנאום של לאופולד איימרי בפרלמנט נגד צ'מברלין שצוטט בתגובה אחרת כאן). בינתיים נכנס מאי והפלישה הנאצית לצרפת, הולנד ובלגיה החלה. באותו זמן התבוסה עדיין לא היתה ברורה, אבל הכישלון של קו מז'ינו וכן הלאה כבר היה גלוי. מי שפתר את הפלונטר היה האליפאכס עצמו, שסרב לקבל את משרת רוה"מ בנימוק היחודי שאינו מרגיש בשל למשרה הגבוהה. ורק אז התמנה צ'רצ'יל לרוה"מ של ממשלת אחדות לאומית. את אוירת אותם ימים מתאר הסרט שעה אפילה [ויקיפדיה] המסתיים בנאומו של צ'רצ'יל ב-4 ביוני 1940 (כדאי לשמוע את הנאום המלא בביצועו של גארי אולדמן בסרט) "We shall fight in France, we shall fight on the seas and oceans, we shall fight with growing confidence and growing strength in the air, we shall defend our island, whatever the cost may be. We shall fight on the beaches, we shall fight on the landing grounds, we shall fight in the fields and in the streets, we shall fight in the hills; we shall never surrender". ובדו-שיח הבא בין חבר פרלמנט שמרני לבין האליפאכס, לאחר שהנאום התקבל במחיאות כפיים סוערות מכל פינות בית הפרלמנט: חבר פרלמנט שמרני: " מה קרה פה עכשיו?" האליפאכס: " הוא גייס את השפה האנגלית למלחמה בנאצים". אגב, דוגמה קרובה יותר היא פרישתו של לינדון ג'ונסון נשיא ארה"ב. הוא פרש בגלל הכישלון בוייטנם (מתקפת הטט) והתגברות המחאה הפנימית נגד המלחמה. גם כאן היו ברקע מצב בריאותי רע והתפלגות ל-4 של המפלגה הדמוקרטית שגרמה לג'ונסון לחשוב שממילא לא ינצח, אבל אני חושב שג'ונסון חש שעליו להתרכז במאמצים לסיים את המלחמה בוייטנם ולא במסע הבחירות שלו. גם רוה"מ מרגרט תאצ'ר והקנצלר וילי ברנדט פרשו/הופרשו בגלל כשלונות. בכל המקרים שציינתי, היתה זו המפלגה שלהם שרמזה לאישים הללו שהגיע הזמן להניח את המפתחות.
|
|