 |
אני חושב שפספסת משהו חשוב שכתבתי. יש היום הרבה מאד דתיים שאינם שואפים לשלטון ההלכה היהודית. מבחינתם המצב של נאמנות כפולה לשתי מערכות חוק, דתית וחילונית, מאפשר להם קיום חוקי הדת בחייהם הפרטיים מבלי להתנגש עם אנשים אחרים. יש להם את הבחירה על מה ליהרג ולא לעבור. אפשר גם להתפלל ''והראנו בבניינו ושמחנו בתיקונו'' וגם לחיות עם המסגדים על הר הבית. איני קורא לכך טפשות וזו אותה תרבות. מי שמנסה להחליף את חוק המדינה בחוקי ההלכה משול למי שינסה להחיל את החוק הלטיני (הרומאי) או הפרנקי.
בהקשר הזה אני פונה לויכוח הישן שלנו. הדת אינה תחרות בקיום מצוות וכאדם חילוני אני לא מבין מה לי ולספירת מספר המצוות שאדם מקיים. יש בישראל קבוצה גדולה של מסורתיים. חלק גדול מהם רואים בדת היהודית מקור סמכות עליון, הן לחוקי החולין והן לזכותנו על הארץ וכן הלאה. העובדה שאינם מצליחים לקיים את כל המצוות אינה הופכת אותם לחילוניים במובן המקובל עליי. הם לא נבדלים מן הדתיים והחרדים אלא במספר המצוות שהם מקיימים בפועל. אתה מספח אותם למחנה החילוניים ללא הצדקה.
חילוני, רואה בדת, עניין השייך לתחום חיי הפרט ולא סמכות בחיי הציבור. החילוני מחשיב גם את החופש מדת כזכות אזרחית.
בעניין זה טעינו (החילונים) בניסיון להסדיר זכויות פרט בחקיקה לאומית. צריך כמו במקומות אחרים להבדיל בין חקיקה ראשית ומשנית. חלק מזכויות הפרט צריך להבטיח בחקיקה מוניציפלית. חקיקת חוק שיבטיח תחב''צ בשבת בכל מקום בארץ, תהפוך את החוק לאות מתה. לך תאכוף חוק כזה בבני ברק ובמאה שערים. לעומת זאת צריך חוק שיאפשר לרשויות מוניציפליות להקים תחב''צ בשבת בתחומן. באותה מידה אין טעם להלחם בהדרת נשים בחוק המדינה. לך תאכוף את זה בבית שמש ובבית''ר עלית. לעומת זאת צריך לחקוק שלעיריית ת''א מותר להחליט שמקומם של מחיצות עזרת הנשים הוא בבית הכנסת ולא ברחובות העיר.
כאשר תנסה להעביר חקיקה כזו, מיד תבחין מי דתי ומי חילוני.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש