בתשובה לשוקי שמאל, 19/02/24 1:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"אם זו התכנית, למה מחכים? מה מפריע לטנקים ולדחפורים של צה"ל לנוע לרפיח?" אפשרות אחת (וזה רק כדי להדגים שיש תשובות אפשריות לשאלות שלדעתך הן שאלות רטוריות ללא תשובה): אולי הכניסה לרפיח דורשת תאום עם ארה״ב ומצרים ואלה ביקשו עוד קצת זמן כדי להתארגן לתרחיש בסיני. יש עוד אפשרויות. ״הרצועה היא חמאס והחמאס הוא הרצועה״ אם זה היה נכון, השינוי ב-180 מעלות בהצהרות הפומביות של המצרים בשבועיים האחרונים הוא לא ברור. למה שלפתע פתאום הם יחששו פחות מהחמאס/האחים המוסלמים? אם לא קרה כלום, מה מסביר את השינוי בהתנהגות המצרים וזה שהם התחילו פתאום ״to play ball״ עם ישראל וארה״ב? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ארה"ב מתעניינת ברפיח רק בהקשר של יחסיה עם בעלות הברית מצריים וסעודיה ומועד הבחירות המתקרב. מבחינה מדינית ישראל מחוייבת להסכמה מצרית לפרישת כוחות בציר פילדלפיה, רק שאני לא רואה את זה קורה. אני לא יודע על סמך מה אתה רואה "שינוי ב-180 מעלות בהצהרות הפומביות של המצרים בשבועיים האחרונים". להערכתי זה לא קרה ולא יקרה. לראיה ראה מה מצריים וסעודיה עושות נגד החות'ים הפוגעים בהן פגיעה כלכלית קשה. ההתנגדות המצרית לפרישת כוחות ישראלית על גבולם נובעת כנראה מהתנגדות לגל של פליטים שיפילו את ה"גדר". כדי להגיע להסכמה מצרית שקטה ישראל צריכה להזיז את הפליטים למקום אחר בתוך עזה. ראית משהו כזה בשבועות האחרונים של הדשדוש בחאן יונס? הרי ברור לך שהמנוול לא יעלה דבר כזה בממשלתו משיקולים פוליטיים. כאשר הצדדים למו"מ מנסים להשיג במו"מ את מה שלא הצליחו להשיג בשדה הקרב, ברור שמדובר בעמדות פתיחה חסרות סיכוי. מה יקרה אם המו"מ יעלה על שרטון? זו שאלה טובה. נראה שהרפובליקה האיסלמית של ירושליים כלאה עצמה במצב פוליטי כזה שלא נותר לה אלא להמר על מדיניות של הליכה על הקצה ולקוות שה' צבאות יופיע וימציא לנו את תמונת הניצחון המוחלט או לפחות מוצא מן המבוי הסתום, דאוס אקס מאכינה. התכנית האמיתית של המנוול לדעתי היא שוב להמתין לניצחונו של טראמפ ומשם אללה הוא גדול. הבעיה שלו היא שאת התכנית הזו יהיה קשה למכור לחלק גדול של הציבור הישראלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(קודם כל דיסקליימר לפני שאצטרך לפתוח שוב באוסף תגובות שמסבירות שאין לי אחות: הממשלה הזאת היא לדעתי פח אשפה ויש להפילה בהקדם / יפה שעה אחת קודם) "שינוי ב-180 מעלות בהצהרות הפומביות של המצרים בשבועיים האחרונים" - הצהרה פומבית של שר החוץ המצרי על כך שהחמאס הוא מחוץ לקונצנזוס הפלסטיני. הצהרה שאין סיכוי שהיית שומע לפני אפילו חודש או חודשיים. המצרים לא פראיירים והם לא היו מדברים ככה לפני שהם השתכנעו שהחמאס עם הגב אל הקיר (או לפני שהם קיבלו ביטחונות מארה״ב). משטרו של עסיסי חשש מאוד מהחמאס בשנים האחרונות ויש לא מעט סימנים לכך שהחשש הזה פחת באופן משמעותי בשבועות האחרונים. - הבניה המצרית בסיני של איזור לקליטת מאות אלפים שעלולים לעבור את הגבול במקרה בו ישראל תפעל באופן אינטנסיבי ברפיח. צעד שגם אם הוא לגמרי רק במישור הסמלי (ולא נראה כך) הוא מהלך של הפעלת לחץ על החמאס וחורג מאוד מההסכם הבלתי כתוב בין המצרים לבין החמאס של השנים האחרונות של ״אם האחים המוסלמים יעזבו אותנו בשקט במצרים, אנחנו לא נבצע פעולות שיפריעו לחמאס בפעולות נגד ישראל״. ״ההתנגדות המצרית לפרישת כוחות ישראלית על גבולם״ כנראה שההתנגדות המצרית היא לא נחושה כפי שהקו שטמקא, הארץ ומעריב מנסה לספר לקוראים. במזרח התיכון, כמו במזרח התיכון, מה אומרים ומה עושים זה לא תמיד אותו הדבר. יש לא מעט רמזים שיש פער בין מה שהישראלים, האמריקנים, הסעודים והמצרים אומרים לגבי מה שישראל עושה לבין מה שהם עושים או מעוניינים לגבי מה שישראל עושה. ״הבעיה שלו היא שאת התכנית הזו יהיה קשה למכור לחלק גדול של הציבור הישראלי.״ אני לא מתרשם מהערך שיש לרצונות של הציבור הישראלי. הציבור הישראלי (לא פחות מאשר הנהגתו) לא לגמרי סגור על עצמו בכלל מה הוא רוצה ולמה. דו-חושב קלאסי. ככה אפשר למצוא באותו ציבור אנשים שבו זמנית מעבירים ביקורת על המדיניות של נתניהו למימון החמאס, אבל התנגדו לכל פעולה שעלולה היתה לחמם את הזירה מול עזה ותמכו בהתלהבות בהתנתקות ו/או בסנטימנט שלא צריך לעניין את ישראל מה קורה בעזה. ככה אפשר למצוא בקרב אותם אנשים את אלה שמאשימים את ביבי בנזקים של עיסקת שליט, אבל הפגינו בעד העיסקה בזמנו (ובעד עיסקת חטופים מסוכנת היום). ככה אפשר למצוא בקרב אותו הציבור את אלה שמתלוננים על זה שביבי מפקיר את ביטחון אזרחי ישראל, אבל באותה נשימה טוענים שדרך הפעולה הטובה יותר תהיה לנוס שוב מעזה, לסגור עיסקת כניעה מול החמאס וסיום הלחימה אתמול בבוקר. האיש שאתה מכנה ״המנוול״ הוא ראש ממשלה גרוע. אבל זה לא הופך את הציבור הישראלי לחכם ו/או צודק. אני בעד להחליף את ראש הממשלה כי זה בגדר האפשרי. הייתי תומך גם בלהחליף את העם אם זה היה מהלך ריאלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב בבקשה: לא טענתי שהציבור הישראלי (למעשה הציבורים בישראל) צודק או חכם. מה שכתבתי הוא שהציבור הישראלי לא יקבל טוב את הבשורה שהמצב ישאר כפי שהוא (עד כדי פוטו אופס כמו חילוץ חטוף או שניים או הצגת סינוואר בתחתונים) בשנה שנתיים הקרובים עד שטראמפ יחזור לשלטון. הייתי מוסיף גם שלא צריך להיות חכם גדול במיוחד כדי לדעת שטראמפ הוא משהו בלתי צפוי ולאורך זמן הוא מייצג בדלנות אמריקאית יותר מאובמה ובודאי יותר מביידן. אני לא חושב שמה שתארת על המהלכים המצריים בשבועות האחרונים, מייצג שינוי במדיניות המצרית. המצרים/עסיסי תמיד הסתכלו על החמאס דרך העין המכוונת. להבנתי, אין סיכוי שהמצרים יאשרו לישראל בגלוי לפרוש כוחות על ציר פילדלפי. ישנה שאלה איך המצרים יגיבו בפועל על פעולה כזו. לדעתי, את התשובה נדע כולנו רק בדיעבד. יתכן שיגיעו אפילו להחזרת השגריר. זו לא תהיה הפעם הראשונה. אנצל את ההזדמנות כדי להוסיף שתי הערות. ראשית, אני לא חושב שיש תמיכה ציבורית רצינית לעמדת משפחות החטופים על עסקה בכל מחיר. אני לא בטוח אפילו שזו עמדתם. בפועל, המנוול בעט במו"מ עם החמאס וההמונים לא יצאו לשרוף צמיגים. אני חושב שחלק גדול משבטי ישראל מזדהים עם מצוקת המשפחות ולא נותנים הכשר לעצמם לידות בהם אבנים, תרתי משמע. בפועל, התבטאויות שונות של פרטים ממשפחות החטופים מבטאים נטילת פטור מעול ההיגיון והסבירות באופן שאינו מאפשר התיחסות עניינית. בהקשר הזה, דב הפנה אותנו למאמר של שלי יחימוביץ. למעשה מדובר במאמר שהייתי מתאר אותו כמיותר. אין במאמר שום התווית דרך קונקרטית ואלטרנטיבית לישראל וכולו אוסף של קלישאות משלטי הפגנות ותגובות טוקבק בנוסח "עסקה בכל מחיר". שלי יחימוביץ כנראה תמיד נשארה עיתונאית גם תחת העור של פוליטיקאית. פוליטיקאי רציני אמיתי היה יודע שכאשר אין לך משהו משמעותי לומר, עדיף לא לומר דבר. שנית, ברצוני להתיחס להצעה א-לה-מרץ של ירדן שאביב כל כך תקף. אני מתיחס ברצינות לסנטימנט שהיה כלול בהצעה זו. מי שמחזיק בעמדה כזו לא בהכרח מטיף לתורתו של ישוע מנצרת (הלחי השנייה וגו'). הנה החמאס וסינוואר איש המנהרות מציעים הפסקת לחימה ונסיגה לגבול 67. אלמלא ישראל היתה תחת שלטון המנוול והרפובליקה האיסלמית של ה-64, התגובה הסבירה היתה אדרבא ואדרבא. לא רק הפסקת הלחימה אלא הסכם שלום כולל וסופי עם החמאס עם החזרת השבויים, פירוז ועצמאות מלאה למדינת החמאס. מדוע לא? נראה את החמאס משיב להצעה כזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו שלי יחימוביץ, מהעבר השני עיתונאי ומשפטן חרדי צריך רק מעט מאד מלים כדי להביע עמדה ברורה ונחרצת בענייני השעה. עבור הציבור שלו האלמנות והיתומים של מלחמת ז' באוקטובר הם בגדר שמועה רחוקה, והרעש שהם עושים הוא מטרד מיותר. העיתונאי עלוב הנפש הזה מהדהד את משנתו הגאונית בפשטותה של שר השיכון שבכלל אין צורך לבלבל את המוח לממשלה בענייני מלחמה כי היא בכלל לא קשורה אליה. פשוט אין גבול לאטימות ולחוצפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לא ברור למה הציבור החרדי מונע בעוז מנשותיו להפוך לאלמנות עליזות שכאלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דב הלברטל הוא כנראה אדם לא טיפש, אבל הוא חרדי שמאלני. הוא אומר לפעמים דברים חריפים שכימני פוגעים בי קשות. אני חושב שהמילה ''לימים'' שבציטוט היא שגיאה ומדובר ב''לימין''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דב הלברטל [ויקיפדיה], שהוא העיתונאי אליו הדברים מיוחסים, מתעב את הממסד החרדי, ובאופן כללי בעל דעות שמתיישרות הרבה יותר עם הצד הליברלי ב-90% מהמקרים1. על הדרך, הוא עצמו שירת בתור לוחם בצבא. יש לו נטיה להתבטא בסרקסטיות2, ואני חושד שחסר בצילום המסך הקשר כדי להבין את הכוונה שלו. ___________________ 1 למרות שנראה שהוא הומופוב באופן קיצוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הוא גם אותו אחד שאמר שה-7/10 התרחש כי אוחנה הוא יו"ר הכנסת. אנצל את זה כדי לומר שבעיני הלברטל "ליברל" באותו מובן בו סטודנט מהארוורד שצועק "מהנהר ועד הים" או שמאלן משינקין שקורא לחרדים "חראדים" הם "ליברלים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תהיתי לא מזמן באוזני כמה ידידים למה עדיין צריך את מוסד השגריר, שנדמה לי שהתייתר עם המצאת הטלפון (שמאפשר למנהיג או לשר החוץ של קירגיזסטן, למשל, לשוחח ישירות עם עמיתיו מפרגוואי, למשל). קיבלתי תשובות שלא מאוד שכנעו אותי, אבל לאחרונה שמתי לב לתפקיד אחד מאוד חשוב שיש לשגרירים: אפשר להחזיר אותם! כדי להראות לפרגוואי עד כמה אנחנו בקריגיזסטן כועסים! מטרה חשובה, אבל שגריר אנושי זה מאוד בזבזני. אפשר במקום זאת ששגריר פרגוואי יהיה עציץ נאה מחרסינה, עליו דגל פרגוואי, והוא יושב על מדף במשרד החוץ של קירגיזסטן לצד עמיתיו השגרירים של שאר המדינות. ואז, אם מאוד כועסים, מתקשרים ל-UPS שיחזירו אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להבדיל בין תפקיד ה"שגריר", לבין העובדה שהוא יושב פיזית במדינה הזרה. סה"כ התפקיד הזה מאד הגיוני; מישהו שמרכז את הקשר עם מדינה מסויימת. אפילו בעניין הטלפון - גם חברות הייטק מעדיפות במקרים מסויימים "שגריר" שיהיה פיזית באותה מיקום של חברה אחרת שעובדים איתה. אני מסכים - יש בתפקיד טיפ טיפה ניחוח של וינה ב 1800. אבל זה לא מפריע לי במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה צריך שגרירות? א. אחרת איך תשיג בסיס מודיעין מאושר באמצע ממלכה אחרת (כך למדתי מהסדרה המופלאה 'האמריקאים'). ב. כמו שאח-של אמר, מי שעובד בחברה בינלאומית ויצא לו לבקר בסניפים בארצות היעד, יודע שאין תחליף למשרד מקומי שקרוב ומעורה היטב במה שקורה אצל הלקוחות. דוקא אנשי טכנולוגיה יכולים להבין שהעברת מסרים בתקשורת דיגיטלית היום חשופה להרבה מאד בעיות. ג. לאן פולארד יברח כשצריך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי רוצה לנסות לפתור את החידה שלך. לענ"ד אתה טועה בזיהוי הכיוון החשוב של השפעת השגריר. כפי שרמזו דבריך השפעת השגריר על המדינה המארחת וגם על היחסים בין המדינות היא לרוב צנועה. הסיבה היא שהשגריר בד"כ אינו נמנה על החוג המחליט בבמדינתו והוא בעצם שליח המודיע למארחיו על החלטות שולחיו. היוצא מן הכלל הוא כאשר מדובר בשגריר של מעצמה במדינת חסות, כאשר הוא בעצם סוג של נציב. הכיוון בו השפעת השגריר דוקא ניכרת הוא הכיוון ההפוך, בתקשורת בינו לבין שולחיו, מפני שהוא בעצם הגורם הבכיר המדווח לשולחיו ומעדכן אותם לגבי המתרחש והלך הרוח במדינה בה הוצב. ולראיה, החלפת השגריר חופפת הרבה פעמים עם חילופים בשלטון שולחיו או שינוי מצידם ביחס למדינה המארחת. דוגמאות שזכורות לי הן א. כהונתו של ג'וזף קנדי (אבא של) כשגריר ארה"ב בלונדון 1938-1940. האירי הקתולי הזה שנא את הבריטים ועצבן אותם. ב-1940, אחרי הקרב על בריטניה, כאשר רוזבלט החליט סופסוף להתקרב לבריטים הוא החליף את קנדי השנוא בשגריר אחר שהיה מקובל יותר על האנגלים. ב. הנציג של סטלין בלונדון היה אחד קונסטנטין אומנסקי שהיה איש הקו הנוקשה הקומוניסטי ואיש הקומינטרן, שאף הוא עלה לבריטים על העצבים. בפרוץ ברברוסה (1941) הוא הוחלף ע"י מקסים ליטבינוב (היהודי) ואנדרי גרומיקו הפרו-מערביים. לגבי הטכנולוגיה המתקדמת של התקשורת, אני חושב שלעניין זה אין הבדל עקרוני בין הטלגרף לבין רשתות המידע החדישות ביותר. ואכן לפני עידן הטלגרף, מעמד השגריר היה חזק יותר. במקרים רבים הם יצגו במקום כהונתם את האינטרסים של המדינה השולחת. לאחר המצאת הטלגרף הם הפכו לסוג של דוורים המביאים את מכתבי שולחיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מציע שצוות משא ומתן ישראלי יכנס לחדר ישיבות עם המתווכים המצרים/הקטארים ויספר להם שהעמדה הרשמית של ישראל זה להציע לחמאס הסכם שלום, שחרור החטופים ופירוק של אירגון הטירור מנשקו? אתה באמת הולך לדרוש (ברצינות?!) מאירגון הטירור הג׳יהאדיסטי עצמו ״To give peace a chance?״. ואת זה אתה מציע אחרי שהעברת ביקורת על הקלישאות וחוסר הרצינות של יחימוביץ׳? איך ההנהגה הישראלית לא חשבה על הרעיון הגאוני הזה קודם? קונספציה ומחדל! ההצעה הזאת אפילו לא תגיע אל החמאס. הדבר היחידי שתשיג עם הצעה שכזאת זה להרוג מצחוק כמה קטארים בחדר הדיונים עם המתווכים. אחרי שכולם ירגעו מההמולה (וידאגו לפנות כמה גופות עם כפיה וחיוך על הפנים), הם יחזרו אליך בשאלה ״לא, באמת, ברצינות, מה העמדה של ישראל במשא ומתן לשחרור חטופים?״. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאנו כל כך מיואשים שאנו כבר לא זוכרים מה רצינו לפני דקה. החמאס רוצה הפסקת הלחימה לטווח ארוך ויציאת צה''ל מעזה. יפה. אם אתה לא מחבורת סמוטריץ-בנגביר לא צריכה להיות לך בעיה עם זה. עכשיו צריך לברר מה חמאס מוכן לתת תמורת זה. הפסקת לחימה צריכה להיות לא רק בעזה אלא גם בלבנון ואיו''ש. אם החמאס מעוניין בהפסקת לחימה עד להזדמנות הבאה שלו, צריך לחשוף את זה. אנו לא בהכרח צריכים לחשוב מה החמאס רוצה. הגיע הזמן להזכר במה אנו רוצים. צריך להזכיר לכל העולם וגם לעצמנו מה אנו בעצם רוצים. אני לא יודע להגיד מה גודל הציבור היודונאצי במדינת ישראל. אני רוצה להאמין שרוב הציבור היהודי בישראל עדיין אינו רוצה להתנחל ברצועת עזה, אינו רוצה לשלוט על העזתים ואינו רוצה שצה''ל יהיה נוכח ברצועה באופן קבוע. מהעמדות שקובע המנוול למו''מ (לא להפסקת הלחימה, לא לנסיגת צה''ל מן הרצועה), אי אפשר לדעת את זה. אם לחמאס יתחשק לצחוק מן ההצעות שלנו, זה לא מחייב אותנו להציע לו הצעות שיתאימו לו. במקרה זה פשוט נזכיר לו שאם הוא לא מוכן לשלם את המחיר המתאים שלא יצפה לקבל את הירח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר על מה (יכול להיות ש)קורה. אני לא מבין איך הכנסת לעניין מה אני או אתה רוצים. היכולת שלי ושלך לשלוט כרגע על האירועים הוא במרחק אפסילון מאפס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול להזכיר לך. אתה הגבת בצורה דומה נגד ירדן שהרהר על האפשרות שישראל תציע מהלכים שיטיבו עם האזרחים העזתיים באופן חד-צדדי. אתה חשבת שאלו הצעות של שוחרי טוב המנותקים מן המציאות. אני חושב שאתה טועה. באופן אישי, אני חושב שאויבינו הפלשתינאים הם טינופות. כל מי שראה את הסרטון איך מתעללים באם הנושאת שני עוללים על גבה ואינו מביע את שאט נפשו מן ה"גיבורים" האלו, משהו פגום באנושיות שלו. הבעייה היא שהמנוול ו"מרעיהם" כבר הרגילו אותנו לשיח זה של גנבי סוסים וחוטפי גופות,, שאנו שוכחים מה בעצם אנו רוצים. אם בחליפות העתים והנסיבות, החמאס רוצה פתאום הפסקת הלוחמה ונסיגת צה"ל מן הרצועה, צריך להזכיר לעצמנו שהלחימה בעזה והנכחות של צה"ל ברצועה אינה משוש נפשנו. המנוול ומרעיו באמצעות הסירוב הגורף לדרישות החמאס מטשטש את ההבדל ביננו לבין חסידיו. הללו, באמצעות מערכת תרעלה והסתה, מנסים להציג אותנו כמי, שלהבדיל מהם, אינם דואגים לביטחון המדינה. ולא היא. ההבדל בינינו לבינם הוא שלא יצאנו למלחמה הזו כדי להקים התנחלויות בגוש קטיף ולא כדי לפוצץ מסגדים לצהלות "שמע ישראל". זה מה שימין ה-64 מנסה לטשטש ולהסתיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל הודעה בטעות - את תגובה 767442 כתבתי בטעות כי בהיסח הדעת חשבתי שכתבת את מה שכתבת בתשובה למשהו אחר שכתבתי במקום אחר. מובן מאליו שאני מסכים איתך ש(אני, אתה וישראלים נורמלים אחרים) לא יצאנו למלחמה הזו כדי להקים התנחלויות בגוש קטיף ולא כדי לפוצץ מסגדים לצהלות "שמע ישראל". מהגועל הזה גם אני מסתייג ואני חושב שדעותי אפילו קיצוניות משלך בעניין זה (למשל - דעתי שהתגובה הסבירה ל-״מפגינים״ שעברו את הגבול לעזה והתעמתו עם חיילים באיזור לחימה היה ראוי שיסתיים באש חיה או לכל הפחות אישומים בסעיפי בגידה במדינה). את הדיכוטומיה של בן גביר וה-64 מצד אחד ומושיטי הלחי מן הצד השני, כאילו אני צריך לבחור משתי האפשרויות הללו, אני לא מקבל. שניהם סוגים שונים של אותו הדבר אותו אני מאוד לא אוהב - גישה אמונית לחיים וניתוק מהמציאות. לכן אני עומד מאחורי התאור שלי של קטארים שמתים מצחוק עקב העמדה הישראלית לדרוש מהחמאס להתפרק מנשקו. יש הבדל בין הצהרה ישראלית כללית שהיא מעוניינת בשלום (שזה דבר גם צודק וגם חכם לעשותו) לבין לבזבז למתווכים ולכל העולם את הזמן עם הצעות קונקרטיות אך מנותקות מהמציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא טוען לדואליות. בוודאי לגיטימי לבחור איזשהי עמדת אמצע. אני טוען שעמדה אנושית והתנערות משנאת האדם (אפילו אם הוא פלשתינאי) אינה בהכרח הושטת לחי. היא עשוייה להיות פשוט עמידה על ערכינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך עוד לבדוק עם הצלבת מקורות אם זה דיווח אמין או דמיון מזרח תיכוני של מעריב, אבל על פי בדיווח הזה יש אישוש לתסריט הקושר בין ההמתנה ברפיח, הפחתת הכוחות בעזה והפנית התרכזות צה״ל בהתכוננות לזירה הצפונית. כל זאת בגלל הכוונה הישראלית לפעול ברפיח. ״איראן לחיזבאללה: להיערך למלחמה כוללת מול ישראל שתיפתח בקרוב״ ״איראן העניקה לארגון הטרור חיזבאללה אור ירוק לבצע מתקפה נרחבת יותר על ישראל, כך דווח בתקשורת האמריקאית. ההוראה ניתנה בשל החשש בטהרן כי צה"ל יפלוש בקרוב לרפיח, ולאחר מכן יבצע תמרון קרקעי בלבנון.״ (ושוב דיסקליימר - אני לא טוען שזה המצב, אלא שזו אפשרות אחת מתוך כמה. אנחנו לא באמת יודעים מה קורה בקבינט ואיזו מסיבה מתבשלת פה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתפתחויות הפוליטיות בעולם המודרני הן כל כך מורכבות, עד כדי כך שהן נראות יותר אקראיות מאשר דטרמיניסטיות. היכולת לעשות השלכות ותחזיות לעתיד היא מזערית. כל מה שנותר לעשות הוא לנסות לזהות ולהתמקד בסיבות הקרדינליות, לתאר את המהלכים הסבירים ביותר ולהבין שההסתברות שלהן גבוהה משל אחרות, אבל לא בהכרח גבוהות אבסולוטית. הסיבות העיקריות שהחזית הלבנונית אינה מתפוצצת היא שהאיראנים רוצים לשמור את האופציה הזו למתקפה ישירה על איראן וישראל אינה רוצה להלחם בשתי חזיתות. שתי הסיבות לא מי יודע מה מוצקות ובינתיים גם הרציונל הפנימי שלהן הולך ופוחת. בישראל כנראה נאלצו במהלך השבועות הראשונים של התמרון לחשב כיוונים מחדש. למרות שצה"ל לא הצליח לנצח את החמאס מכמה סיבות, התברר שלחמאס כצבא אין שום יכולת להתמודד עם העוצמה הצבאית של צה"ל. נכון לעכשיו צבא החמאס לא קיים. הם לא נלחמים במסגרות של גדודים או אפילו פלוגות. הם לגמרי נמוגו לתוך המסגרות של לוחמת גרילה. מצד שני התברר שהחמאס מושרש מאד בתוך החברה העזתית. התברר שמה שבישראל כינו בטעות תשתיות החמאס מבוזרות מאד ומורכבות מיחידות קטנות המפוזרות בין בתים, מוסדות ציבור ומנהרות. התברר ש"ניצחון" על החמאס באופן שתוכנן (תוך דילוג על המנהרות והסליקים), יהיה ריק מתוכן. לדעתי, אחת הסיבות לכך שצה"ל לא נוקף אצבע בעניין תקיפת רפיח, היא שאי אפשר לפתוח בפעולה כנגד רפיח כאשר אזורי הכינוס וקווי האספקה מאויימים ע"י לוחמי הגרילה בחאן יונס. נוצר צורך לשנות אסטרטגיה תוך תנועה ולהחליף את התמרון בלוחמה מחורבה לחורבה וטיהור השטח מאנשי המחתרת. זהו ראשיתו של תהליך שימשך חודשים ושנים, עם סיכוי לא גדול להצלחה. המלחמה ברצועה הסתיימה לפני כמה חודשים וכעת אנו בפאזה של טיהור השטח והפסקות אש. את החשיבות של רפיח צריך לבחון לאור המצב החדש. להערכתי, טענות מסוג "אם לא נכבוש את רפיח, זו תהיה תבוסה" (נטען שגנץ אמר משהו כזה), הן עורבא פרח של אנשים שחיים עם מושגים מדומים מסוג מיטוט החמאס וניצחון מוחלט. כיבוש רפיח לא יקרב את מיטוט החמאס יותר מכיבוש עזה או חאן יונס. אין כאן איזו ברירה בין ניצחון או תבוסה. מצד שני, אם העתיד בעזה הוא של מאבק התשה עם גרילה מחופרת היטב, קיומו של איזור בטוח בשליטת החמאס ונתיב שיאפשר באופן קבוע הכנסת נשק ותחלופה למחתרת, תקשה מאוד על המאבק בטרור החמאסי. לכן לצה"ל וישראל יש אינטרס חזק בכיבוש רפיח. זה יכול לקרות אחרי הפסקת האש או במקומה. הטקטיקה תהיה המשך רצוף או לא רצוף של הטיהור בחאן יונס לתוך רפיח ועד לקו הגבול. בשורה גרועה עוד יותר, היא שבלבנון המצב יהיה גרוע עוד יותר. יהיה צורך לבנות אזור ביטחון ישראלי בדר' לבנון, כאשר לכבוש את העורף של החזבאללה באיזור ביירות יהיה קשה מאד / בלתי אפשרי. במקרה הטוב העתיד של ישראל הוא ניהול במשך שנים של מערכת התשה נגד הטרור בשתי חזיתות לפחות. אני חושב שהמבנה הזה מסביר יפה את ההתנהגות המוזרה של ישראל בעזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |