בתשובה לאריק, 13/12/23 13:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשניסיתי להשוות באופן "תחרותי" בין כספי לשדה גיליתי שזה קשה, מבחינה מעניינת (אותי לפחות). אצל מתי כספי, ברוב מוחלט של השירים, כל הגאונות נמצאת בלחן המושר עם האקורדים - כלומר, זמר עם גיטרה יכול לבצע אותם כמעט במלוא תפארתם (על הבמה הקטנה בקיבוץ, מתבקש לומר, או ליד המדורה). במעט שירים שלו שעולים לי לראש יש עוד נגיעה אינסטרומנטלית בולטת שמעלה את השיר קומה - בפתיחה או במעבר בין השורות או הבתים ("קול קורא הלילה", "יום יום אני הולך למעונך"). השיר היחיד שאני חושב עליו שיש בו תפקיד קריטי לעיבוד עשיר הוא "מערבה מכאן", אבל הוא כבר כספי מאוחר יותר, חלש יחסית מבחינת מלודיה והרמוניה. אני חושב שזה נכון גם לשאר אדמו"רי שנות השבעים1. בסדר, שני הקטעים הכי מבריקים של שם טוב לוי הם אינסטרומנטליים, אבל גם הם בעיקרם קו מלודי אחד; ול"יש לי סימפטיה" לא מספיק גיטרה, צריך פסנתר (ורצוי גם זמרת וירטואוזית). ברוב השירים של עידו שדה יש מלודיה + אקורדים מורכבים ויפים, אמנם לא ברמה של כספי או רכטר בשיאם; אבל עליהם נוסף עיבוד עשיר ומרובה הברקות, שיש לו חלק קריטי בחוויה. זה מעלה את השאלה, אגב, "איך לחלק את הציון" בין שדה לבין נדב הולנדר שחתום כמעבד/מפיק, או שאפשר פשוט לשער שיש ביניהם סינרגיה. ולאחר החפירה הזו - המוזיקה היא כל מה שנשאר, בחוויה הכוללת באוזן שלי (כלומר כולל העיבוד), שקול לשיר טוב מאוד של מתי כספי, או אם תרצה, שיר ממוצע של כספי מתקופת הזוהר שלו. זה הישג כביר בשביל שיר שהוא חיקוי/מחווה לכספי. וגם, אחרי שכתבתי שרוב השירים שלו טובים להאזנה - אחרי עוד האזנות לאלבום הראשון שלו, יש לי שיר אחד נבחר לפינה לשיפוטכם: עוד יום. ראוי לציון גם הנושא של המילים שלו - אמו הקשישה, אולי סיעודית. נושא חזק רגשית אצל המון אנשים, שלא זכור לי שום שיר שעסק בו. 1 ביטוי של בן שלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הפינה לשיפוטנו: א. גם למתי כספי יש, כידוע, שיר באותו שם. ב. שני השירים חולקי-השם הדגישו אצלי עוד יתרון כספיתי מוחץ - השירה עצמה. אצל עידו שדה, לפחות בשיר הזה, היא החלק החלש לטעמי. הקול שלו לא מעניין, נשמע משועמם וקצת משעמם. נמוך, אבל שטוח. לגבי הדיוק המוזיקלי אשאיר לאחרים לומר. אצל כספי, אולי מיותר לציין כאן, השירה נהדרת. צלולה, מדויקת, עם אופי ועומק ונופך משל עצמה מעל הוירטואוזיות של הלחן והנגינה. (ולגבי הזמרת הוירטואוזית - לא חיבבתי לא אז ולא היום את נורית גלרון. אבל מבצעת אחרת של שיר של כספי שהוזכר כאן - 'ילד אסור ילד מותר' אני ממש לא סובל. עוד משירי האייטיז שלה, אבל כשעם השנים גם נחשפתי יותר לאישיותה הטלויזיונית, זה אפילו התחזק. כמעט לרמת הקרינג'. אני לא מסוגל להאמין לשום דבר שהיא מבצעת, הכל נשמע לי כמו הצגה שאין מאחוריה כלום). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, יובל כתב ואני מסכים, הקול של שדה... דורש הסתגלות, וגם אחריה הוא נקודת תורפה. בנוגע לכספי, זה פשוט לא הוגן שהוא גם קיבל קול יפה כזה. (החיסרון היחיד שלו כמבצע הוא חוסר מוחלט של הבעה בפנים. אפילו זה, בהסתכלות מסוימת, לטובתו: זה רק מדגיש את ההבעה בקול שלו. וכשהוא מספר בדיחות זה עושה אותן יותר מצחיקות.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(טוב, זה כמו לומר שהחסרון של סלאש כגיטריסט זה שלא רואים לו את הפנים, או שקרמר מתפרץ לדלתות. זה לא חסרון, זה סמל מסחרי.) ולגבי הקול - אני חושב שזה מעבר לקול יפה כשלעצמו (בכל זאת, הוא לא אלביס פרסלי ולא אריתה פרנקלין. גם לא אריק איינשטיין), אלא המוזיקליות ומה שהוא עושה איתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולריכוך תגובתי הקודמת - 'המוזיקה היא כל מה שנשאר' הוא ממש אחלה, גם השירה של שדה טובה מאד לאורכו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו סיפר לי פעם על מתי כספי, שכשמוזיקאי צעיר פונה אליו עם שיר שחיבר (כדי לקבל חוות דעת, או אולי יותר), כספי מבקש ממנו לשמוע את השיר רק בליווי גיטרה או פסנתר, בכלל בלי עיבוד, כדי להתרשם מהמהות המזוקקת של השיר. זה מסתדר בדיוק עם מה שכתבת. השיר היחידי שעולה בדעתי ושעוסק בנושא של "עוד יום" (אם כי לא מהזווית של יחסי בן-הורה) זה "אדם זקן" של דני ליטני. בניגוד לעיבוד המקורי והמלא במחשבה של "עוד יום", העיבוד של "אדם זקן" נשמע לי עכשיו סתמי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |