|
ופה הגענו לנקודה שכן חשובה לי. אתה כותב על "רוח החוק". ולא היא. בית המשפט פסק באופן מפורש שדרעי לא יכול לכהן כשר. זה לא רוח החוק. זה החוק עצמו. (כן, בחברה עם שלטון החוק, הרשות השופטת היא הפרשן המוסמך של החוק). והנה הפוליטיקאים כמו כנופיית פשע מאורגן עושים ככל העולה בידם כדי להפר את החוק ולסכל את הוראותיו. אני לא יכול אפילו ליחס למנוול ועוזריו בלעדיות על מצב הביש הזה, שבו החוק הפך להמלצה בלבד והפרת החוק הופכת לנורמה המתחרה עם שמירת החוק. יתר על כן, לעתים קרובות, דומה עליי, שהיחידים כאן המקיימים את החוק, הם אלו שאין להם שום ברירה אחרת. תנועת ההתנגדות שיזמה חסימת כבישים והטרדת שכניהם של הפוליטיקאים מימין, הצדיקה זאת לכאורה בכך שהפגנות ללא הפרת חוק אין להן מספיק השפעה. אם זה היה הטיעון היחיד, הייתי ממשיך להתנגד לחסימות כבישים וכיוב'. אני מאמין, שהיה כאן רציונל יותר מורכב. חסימות הכבישים חשפו צד אחר של שלטון המנוול: "בין אמר לעשה, ת"ק פרסא". הם צועקים ומייללים בערוץ התעמולה שלהם על חסימות כבישים, אבל בפועל לא עושים הרבה כדי למנוע אותם. מבחינתם, ברגע שרשמו לזכותם כמה נקודות ברשתות החברתיות, עוברים לתעמולה הבאה והכביש נותר חסום. הקונילמלים, עוזריו של המנוול, "התעלו" כאן על עצמם ומה היה הדבר הראשון שעשו, כאשר הצליחו סופסוף לארגן הפגנה משלהם? כמובן רצו לחסום את הכביש. לכן, מעבר למשחק האשמות, נותרנו עם מציאות של הפקר, כאשר כיבוד וקיום החוק הוא החריג. והחשבון לא המתין הרבה. כאשר עדה נחשלת החליטה שצריך לתמוך בנוער שלה, גם אם הוא מגלה נטייה מסוכנת לעבריינות נוער, ומיד רצה לחסום כבישים גם היא. ומה יש לשלטון להציע כנגד אבדן המשילות, מינו את הנער העבריין שלהם לוזיר-ליצן של הפיתות, המתרוצץ מערוץ לערוץ ומצווח "משילות", "מדיניות", "הכו בערבים והצילו את היהודים".
|
|