בתשובה להפונז, 14/08/23 9:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מי אומר שאני הקטנה מרוצה מהם? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו לא מדברים על שפעת או קלקול קיבה. אנו מדברים על סרטן. מנהיגי השבט החרדי או החרדלי שלך, מנסים בעקביות ובהצלחה לא מבוטלת לכלוא את הבייס שלהם בתוך תיבת תהודה המכוונת להרמוניה אחת בלבד. יש בחברה שלך גם קולות שונים, אבל הם קיימים על אפה ועל חמתה של ההנהגה הטוטליטרית שלכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ואת מכבירה פה עשרות תגובות ומאות מילים על תופעות זניחות הרבה יותר שרק "מזכירות נאציזם" וישר מקפיצות לך את הפיוז, זה מוזר שאת מתייחסת לתופעות הזניחות יותר. אם אזכורים של נאציזם מטרידים אותך, היית צריכה להתמקד באזכורים הבאמת בעייתיים. אבל הם לא באמת מטרידים אותך. מטריד אותך שמאות אלפי ישראלים קורעים את התחת כבר 7 חודשים כדי למנוע את הדיקטטורה המשיחית, הגזענית והפאשיסטית שאת רוצה כאן. אני שמח, אגב, כי זה שאת מוכנה להוציא על זה כל כך הרבה מלל מראה שאכן המחאה מצליחה להשפיע עלייך, ואת באמת מפחדת שהיא תמנע את המדינה המשיחית שאת מייחלת אליה. מעולה, אני שמח לכל סימן שהמחאה עובדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "משיחית"? תסביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גוגל הוא חברך. גגלי ''דיקטטורה משיחית'' ואידך זיל גמור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבינה איזו "משיחיות" אתה מדבר. -- ועוד דבר אחר לגמרי, בשונה משמאל הקיצוני המכתיב.... רוב החרדים לא רוצים להתערב באזור חילוני . Live and let live. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משיחיות זה חבורת בטלנים עם פאות שמנסים בכל דרך לשחוט גדיים על הר הבית. כשאת אומרת שמאל קיצוני, את מתכוונת ליאיר לפיד? לעופר כסיף? לאלדד יניב? או שזה סתם ביטוי כזה אצלכם שבא לאזן: כמו שאנחנו דתיים קיצוניים כך אלו שמאל קיצוני. למיטב ידיעתי, הנציג היחיד של השמאל הקיצוני בכנסת הוא עופר כסיף והוא נכנס על קולות הערבים. בעצם אני יודע למי מתכוונים, אלו שמבינים על מה הם מדברים בימין. הכוונה היא לאלוף יאיר גולן, שפעל למען הכיבוש, יותר מכל העדה החרדית כולה ביחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב החרדים מצביעים למפלגות שעושות כפייה דתית (הרכבת.הקלה לא תיסע בשבת, נכון?), נכנסות לארנק של החילונים וגונבות עשרות מיליארדים, ודורשות מהחילונים שהבנים שלהם ימותו בשמירה עליהם. חייה ותן לחיות? - גמל שלא רואה דבשתו, תפיסת מציאות מעוותת ובעיקר סחיטה פוליטית לאורך שנים ובטלנות פושעת. הכי לא 'חייה ותן לחיות'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רקל. מי נסע? מה נסע? יוקם סקר חדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה דעתכם על עיסקת החבילה הבאה: הפרדה מגדרית באוטובוסים באותם קוים שמשרתים בעיקר חרדים (ועיזבו כרגע את התיחום המפורש, הוא יוגדר בהסכם הקואליציוני), בתמורה לתחב"צ בשבת באזורים חילוניים, ובפרט, כמובן, בקלה שברכבות. לי זה נשמע כמו רעיון סביר, אבל זה לא קונץ: מי שיצטרך לעשות את הויתור בצד החילוני הן נשים, וקל לי להיפשר כשמישהו אחר משלם את המחיר. מכל מקום זה עניין זמני עד ביסוס הקנטוניזציה שבעצם תיתן אותו פתרון בקירוב. רק עומר! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי ויי. אני יודע שאתה חצי צוחק ולכן אתיחס לכך במלוא הרצינות. ל״פתרון״ כזה יש להתנגד בלי פשרות. להגיד לנשים איפה לשבת בתחבורה ציבורית זה לא שונה מלהגיד זאת לאנשים על בסיס צבע העור שלהם. פשרה בעניין זה (לא חשוב איפה ובאיזה קו) זה להפוך צורת מחשבה והתנהגות של ה-KKK למשהו מקובל ונורמטיבי במרחב הציבורי בישראל. או יותר בקיצור: יש כבר מספיק דברים מגעילים במדינה הזאת, אבל להפוך את זה לנורמלי זה להגיע לשיאים חדשים של גועל נפש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צחקתי, אבל אני שומר לעצמי את הזכות לטעון שכן אם אשתכנע שהרעיון הזוי. לטעמי השאלה כאן היא איזון בין המהות לבין הפרקטיקה. פרקטית, יש אפשרות של תן וקח אולי לא נכון לפסול אותה על הסף, למרות שהטענות שלך לגבי המהות אינן מבוטלות גם בעיני. אני סבור שבלי פשרות הדמוגרפיה תביא אותנו לאותו מקום מבחינת הדרת נשים בלי שום תמורה. בעצם זאת הזדמנות לקדם קצת את רעיון הקנטוניזציה בלי לקרוא לילד בשמו, אבל אני לא יודע לשפוט את גודל הפגיעה בנשים; אם זה באמת מפריע לחלק גדול מהן, אני אומר "סתאאאאם" ומסתלק לפינה בבושת פנים; קל להציע ויתורים על חשבונו של מישהו אחר (מקרה דומה עבורי הוא הצעה לוותר על העיר העתיקה כולה, כולל הכותל, תמורת ויתור פלשתינאי גורף על זכות השיבה וחתימה על הסכם שלום עם מדינה פ' מפורזת במה שנשאר מהגדה אחרי בזוז הבוזזים, ובעזה. חברת נת"ע תחבר את יו"ש עם עזה במנהרה שבנייתה תסתיים תוך 170 שנה, ובלצ"ג. אה, בעצם כל זה ייפול בגלל השאלה אם המנהרה תישאר פתוחה בשבת. שיט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת מרגיש שאנחנו רגע לפני הפסד בנושא הדרת נשים בכלי תחבורה ציבוריים בישראל? אני מבין מישהו שקופץ להצעות פשרה כשהוא מרגיש שהוא בפינה ורגע לפני הפסד, אבל אני לא מבין למה החלטת שזה המצב. המקרים הבודדים שמגיעים לתקשורת לגבי הדרת נשים בתחב״צ נגמרים בכך שהקונצנזוס בישראל זה תגובות גינוי גורף, כמעט מקיר אל קיר, למקרים הללו. מאוד מהר יוצאת הכחשה מבוהלת ממנהלי החברות שזה מנוגד לחלוטין למדיניות. אפילו פוליטיקאים שמרנים ושרים בליכוד (מירי רגב!) קופצים מיד ומגנים את התנהגות הנהגים שסררו. בבתי המשפט יש כבר לא מעט תקדימים לטובת המתלוננות. אמירות בעד ההדרה אומנם קיימות, אבל הן מנוגדות לחלוטין הן לקונצנזוס הישראלי (אפילו בקרב הצד השמרני יותר בפוליטיקה הישראלית) והן נחשבות ל-Politically incorrect. מה אתה קופץ עם הצעות פשרה ולמה? כי אתה מפחד מהעתיד והחלטת מראש שהחרדים ינצחו? אני מודה שאני מתקשה לנסח בצורה עדינה, מחושבת ומנומסת מה אני חושב ומה אני מרגיש לגבי הרעיון ה-KKKי המגעיל הזה של לשלוח בני אדם לשבת במקום אחר באוטובוס, אז אכתוב מה שאני מרגיש בלי הצנזורה העצמית שראוי שתהיה באייל. Fuck'em ו-Fuck המיזוגניה הפרימיטיבית שלהם! עם רעיונות כאלה לא מתפשרים ולא הולכים בדרך האמצע. הכל או כלום וללכת עד הסוף. אין סיבה להכנע להם ויש את כל הסיבות שבעולם לנצח אותם / להביס אותם לחלוטין ניצחון מוחץ וחסר פשרות (לפחות בנושא זה). אני פשוט לא מבין את הגישה הנפסדת הזאת של הצעת פשרה, בטח כשאפילו הקונצנזוס לצידך. הסנטימנט מהתגובה שלך למעלה נשמע/נראה לי כמו ההיפך הגמור ממעשה רוזה פארקס: - הרוב לצידך ואתה בכל זאת לא מעז להתנגד / קופץ ישר להצעות פשרה. - אתה מנדב מישהו אחר לסבול מהמוכנות שלך להתפשר. - אתה מניח מראש שגם ככה אתה בטוח תפסיד, אז למה לנסות להאבק? - החוק הקיים והמדיניות הרשמית של החברות המסחריות לצידך ולא בצד של החרדים. - הצד השני הוא המיעוט החלש בעוד שהדעה שלך היא המקובלת במרחב הציבורי (וזה לא הולך להשתנות בקרוב). לא פלא שהחילונים בישראל נמצאים איפה שהם נמצאים ושיש פה יותר כפיה דתית ממה שרוב הציבור רוצה. החילונים בישראל הם לפלפים שקשה לתאר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וצריך לזכור גם שההפרדה הזו היא כפייה של חומרות על ידי קיצונים על הרוב הדומם אצל החרדים. אם מאפשרים את ההפרדה, החרדים נאלצים להתיישר לפי הקיצונים שלהם (כי „מה יגידו״). אבל ההפרדה הזו אינה בהכרח הדבר הרצוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאפ. חוסר הרצון להתעמת עם החרדים הוא disservice לחברה החרדית לא פחות מאשר שהוא לחברה החילונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה חודשים עליתי לאוטובוס, בחיפה, שהיה מלא למדי. אחד ממקומות הישיבה הפנויים האחרונים היה לצד אישה דתייה. עמדתי להתיישב בו, ואז היא ביקשה ממני - בטון ענייני אך יותר מורה ממבקש - לא לשבת שם כי היא לא יושבת ליד גברים. על חטאי אני מתוודה: לא התווכחתי, והלכתי לשבת שורה אחת אחרי, לצד גבר חילוני למראה. ברור שחוצפה מצידה - היא יכולה היתה לכל היותר להצביע בנימוס על כיסא פנוי אחר, ואם לא אז לקום בעצמה. אבל אני, כנראה גם בפעם הבאה אעשה אותו דבר, כזה אני, רכיכה (או כמו שאומרים היום, טיפוס מרצה) - אלא אם תשכנעו אותי שהייתי צריך לצאת מגדרי וכן להתעמת איתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אשכנע אותך שהיית צריך לצאת מגידרך ולהתעמת. בדיוק להיפך. אדישות וניכור זאת גם אופציה. בטח שבסביבה אורבנית צפופה. חיפה זה לא קיבוץ. לא שאני מציע זאת בכל סיטואציה ולכל אחד (זה תלוי קונטקסט ועד כמה אתה מיומן בלהיות אנטיפת או מסוגל להיות כזה), אבל בסביבה אורבנית יש גם אפשרות שלישית. הברירה היא לאו דווקא בין עימות לבין ויתור. בסביבה אורבנית יש ערך ופונקציה חיובית להתנהגות מנוכרת בין אנשים. *זר* חצוף מעיר לך משהו כמו איפה לשבת? אפשר פשוט להתעלם, לא להכנס לשום עימות ולעשות מה שאתה רוצה. טיפ אופציונלי: אוזניות ״Over the ear״ זה אביזר מאוד שימושי לסיטואציות מסוג זה. מניסיון - סביר שעדיין תקבל את הטפיחה הכפולה על הכתף, אבל זה רק מוביל למהלך השח מט בו יעזבו אותך במנוחה ב-99% מהמקרים. מרימים אוזניה אחת מהשתיים, מרימים גבה, מקשיבים לדרישה החצופה, מחזירים את האוזניה למקומה ומאותו רגע מתעלמים לחלוטין מהנודניק החצוף. לא מומלץ לאנשים בעלי נפש של בריטי מנומס שתמיד אכפת לו מה זרים חושבים עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל פינה באוטובוס מפוזרות מדבקות ועליהן הכיתוב (מהזכרון): "כל נוסע רשאי לשבת בכל מושב שיחפוץ (למעט המקומות המסומנים עבור נכים וקשישים). הטרדה של נוסע בעניין זה עלולה להיות עברה פלילית." בדרך כלל הייתי נוהג כמוך, אבל עכשיו זו מלחמה על המרחב הציבורי, אז אני לא בטוח איך הייתי נוהג. כנראה תלוי במצב רוח הרגעי שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
https://www.kolzchut.org.il/he/איסור_אפליה_על_רקע_מגד... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לדעתי זה עניין תרבותי מקומי ופחות מושפע מנוסח החוק. בירושלים אם תשב ליד אישה חרדית, היא תקום ותחפש מקום ישיבה אחר ליד אישה. במקרה החרדי תחטוף אולי מבטים כועסים מחרדים אחרים אבל בזאת זה יסתיים. במקרים אחרים יתכן ותופעל נגדך אלימות מילולית או פיזית אם תתעקש למצות את זכותך לשבת בצמוד לאישה חרדית או מוסלמית או סתם מישהי שלא באת לה טוב בעין. אני תמיד ממליץ לאנשי משפחה לא להתעקש על מיצוי זכויות אזרחיות בסיטואציות צפופות שכאלה. זאת כמובן דעתי המיזוגנית. 3. אני תמיד נלחץ שיושבים לידי באוטובוס. לא נח לי. מאחר והתחבצ שלי הוא עניין של 2-3 תחנות, אני מעדיף להעביר אותם בעמידה. בכלל, באם יש ספסל ריק וספסל שאני יושב בו, ואתה תשב לידי ולא בספסל הריק, אני אקום ואשב על הספסל הפנוי ואולי אביט בך מבט שאומר ׳ יה דבק, מה נצמדת אלי?׳. ואם זאת אישה, אני אהיה מובך, כי אני אחשוש שהיא תפגע שאני קם, אבל זה עובר במהרה כי אני מתחרפן שיושבים לידי בצמידות ואני קם הולך לכיוון הדלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. זה מזכיר לי נשכחות, כשבתואר ראשון כדי להסביר לנו את איסור פאולי לגבי אכלוס רמות האנרגיה באטום על ידי אלקטרונים, המרצה הביא את דוגמאת האוטובוס: כשכל רמה מאכלסת שני אלקטרונים, אם יש אלקטרון בראשונה, האלקטרון יעדיף לאכלס רמה ריקה ובה אף אלקטרון לא יושב "לצידו" במקום להצטופף באותה רמה עם אלקטרון נוסף. כמובן שכשכל זוגות ה"מושבים" כבר תפוסים, לאלקטרון הבא לא תהיה ברירה אלא לשבת ליד האלקטרון הראשון, וכן הלאה. ____ הפרטים המדויקים מצריכים עוד תתי-מושגים שהשמטתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תענוג לפתוח את השבוע בידיעה שאני והאלקטרון חולקים תחביבים משותפים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שחיבבתי באנלוגיה ההיא, זה שכולנו (טוב, אולי רק אני, ואתה?) יכולים להזדהות עם הרצון הזה של לשבת במקום מרווח ולא ליד זרים, ולכן היא אפקטיבית ונותרת בזכרון, כמו כל אנלוגיה טובה. לאחרונה התנסיתי כמה שבועות בנסיעה באוטובוסים העירוניים בתל אביב, ומה שהכי הפריע לי לא היה הצפיפות או האנשים, אלא הנהיגה הפראית של הנהגים. ממש סכנת נפשות. אנשים נאחזים במוטות כל עוד נפשם בהם כדי לא להיזרק לאנשהוא כשהאוטובוס מאיץ או בולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן אולי עוד משהו מעבר לרצון לשבת בנח והוא לא להפגע ממי שיושב לידך. נשים בוודאי יכולות לתאר זאת אחרת, אבל גבר שאי פעם חווה ניסיון שכזה, יחוש מתוסכל עד כדי התפרצות. המוסכמה החוקית שכל אחד יכול לשבת לידך היא נכונה, אבל היא מורכבת לעין שיעור מפשטותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין פראות הנהגים - זה כאילו הנוסעים הם כבשים והנהג רק נוהג. מי שפעם יעוף בסיבוב, יצטרך שיקום בלווינשטיין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שזה לא רק שניכם. אני נוסע לעבודה כמעט רק בתחב"ץ ומשתדל תמיד למצוא זוג מושבים פנוי ורק אם אין אפשרות אחרת, יושב לצד מישהו/י. מהסתכלות מסביב, נראה לי שכל מי שעולה לאוטובוס לבדו (כלומר לא ביחד עם מכר) מעדיף לשבת לבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי שום ספק בכך, ומנהג אחר שנובע מאותו עניין הוא הנחת התיק על המושב הפנוי שלידך, וישיבה דווקא לא בסמוך לחלון, כך שהמושב הפנוי אינו נגיש בקלות לנוסע שמבקש לחדור למרחב שלך. הדעות חלוקות בשאלה אם הנוהג לא להתקלח לעתים תכופות מדי, והס מלהזכיר דיאודורנט, נובע מאותה סיבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הרבה משתמשים באופציה, אבל ברכבות צפופות עם שתי קומות, המרחב על הריצפה במעלה המדרגות מרגיש כמו מחלקה ראשונה. מאוד מרווח, יש מקום לחפצים ולרגליים ויש שם אפילו שקע חשמל קרוב לריצפה, בדיוק איפה שאפשר להשען על דופן הרכבת בישיבה מזרחית עם לפטופ פתוח. אל תספרו את זה לאף אחד! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשוב להזכיר בפתיל זה גם את התופעה המעצבנת, בעיקר של גברים (ולכן השם) - Manspreading. הייתי מאשר בחוק להפעיל שוקר חשמלי נגד עברייני המרחב האישי האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון גם לגבי, אני אמנם תמיד יושב ליד החלון, אבל מניח את התיק על המושב לידי (עד שאני רואה שכבר אין זוגות פנוים ואז אני מוריד אותו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנסיוני זהו עניין כללי שמתרחש גם בקופת חולים / ספסל בגינה הציבורית / הרצאה. על פי תאוריית המרחב הבינאישי (interpersonal space), כסא סמוך חורג לתוך המרחב האישי ששמור בד"כ לחברים קרובים. רוב האנשים ינסו להמנע מלהכנס למרחב הזה - אם זה אפשרי. מנסיוני בסידור של זוג מושבים זה מול זה (כמו ברכבת או באוטובוס) גם המושב ממול הוא קרוב מדי. אנשים יישבו בו רק כאשר אין אפשרות טובה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה ב-TheMarker על הנהיגה המסוכנת של נהגי אוטובוסים, וכיצד מנסות החברות להתמודד איתה. סיבה אחת לתופעה, שהפתיעה אותי, היא טכנולוגית: באוטובוסים חשמליים קל מדי להאיץ מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן. רק שלקרוא לזה 'טכנולוגי' זה קצת הקטנת ראש. מבחינה 'טכנולוגית' אני בטוח שמהנדס חומרה סביר יכול לתכנת את הבקרה של המנוע שיאיץ יותר לאט, זה אלף-בית של מערכות בקרה ומנועים חשמליים. אבל, אם נדבר במונחי פרוייקטים, הכשל פה הוא בהגדרות ואיפיוני המוצר והמערכת ולא הטכנולוגיה גרידא. והרי כשמישהו נוסע במהירות מופרזת, הטיעון ''המכונית יכולה לנסוע מהר, זו בעייה טכנולוגית'' הוא לא טיעון רציני ובר תוקף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. זה מה שגם אני רציתי לצעוק כשקראתי את הכתבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, הפסיכיאטר שלי אומר שאם מישהו מאשים אותי בנ.נ. ומישהו מהקצה השני של הספקטרום החברתי זורק עלי KKK-יזם, כנראה הגיע הזמן לבחינה מעמיקה של אישיותי הדפוקה. אבל אני, עקשן שכמותי, כששני אנשים אומרים שאני שיכור אני מחפש חוות דעת שלישית. יש כזאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשרות נוספת היא שלא כל מי שסביבך הוא הקיצוני על הספקטרום ואולי באמת הצעת משהו שהוא לא ״באמצע״ או הצעת פשרה סבירה כפי שחשבת. רק אולי. הדרת נשים בתחב״צ היא לא הצעה מתונה ולא הצעה סבירה. זאת לא דרך האמצע. זה לא פשרה בין קצוות. זה לא להיות במרכז של הספקטרום. זאת הצעה קיצונית (המנוגדת אפילו לקנצנזוס בקרב המחנה השמרני יותר בישראל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען התקליט, אני חושב שההצעה שלך מייצגת עמדה קיצונית במובן מיעוט האוחזים בה וריבוי הרגשות שהיא מעוררת, אבל בכלל לא בהטלה על ציר ימין-שמאל. אני לא מבין איך צעדים מקרבי קנטוניזציה/הפרדות בפועל ברוח "שיעשו מה שהם רוצים אצלם אם זה לא זולג אלינו" מקבלים תווית קק"קיונית. בעיניי זה שקול להאשמת ישראל בכל הפרת זכויות שחמאס מבצעת בעזה. אפשר לבקר מדיניות אי התערבות מטעם מוסרי שיש לנו (בחר הגדרה- חילונים, ליברלים, ישראלים, שכ"גים וכו') אחריות עליהם (כנ"ל), או מטעמים פרקטיים מתוך חיזוי השלכות, אבל אז כדאי למשקל את הביקורת במידת הוודאות שלנו על ההשלכות. מצד שני, לא חסרים פה איילים בטוחים ויודעי עתידות בעזרתם יעמדו ההאשמות איתנות. --- אם אייל קיצוני אף יותר מעוניין בחוות דעת מקלה, אני מחזיק בדעות קיקיוניות אף יותר, אפילו בצו קטגורי לדמיין שהאמונות של (הכנס קבוצה שונה ממני אידאולוגית) נכונות, או לפחות מותרות לייצוג, עד כמה שאני יכול לדמיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראל אכן אשמה (כלומר - גם עליה חלק מהאשמה) בהפרות זכויות האדם על ידי החמאס בעזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים, אבל לא דין ישראל כדין חמאס, נכון? גם אם לישראל יש כח על הנעשה בעזה, ולכן גם מידה של אחריות, יש לפחות הבדל כמותי. תחליף חמאס בעזה בממשל הסיני בטיבט, או כל סוגיה פוליטית עם היבטים מוסריים שיש לישראל כח לא אפסי להתערב בה. אם הייתי יודע על דוגמאות קטנות אבל רחוקות בהן יש לישראל כח תיאורטי היתה לי דוגמה עדיפה, אבל מה לעשות שכגודל וקרבת הבעיות כך הסיכוי שאדע עליהן. בכל מקרה, איפשהו בשקלול המוסרי צריך להיות מקום ליכולת ההשפעה ונראה לי שגם לישירות (האם אנחנו מבצעים פעולה או לא מונעים מצד אחר לבצע אותה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נראה לי שאחריות (או אשמה) לא בהכרח אומר שיש לך כח לשנות את המצב. לפעמים זה אומר שהיה לך (בלשון עבר) יכולת למנוע את המצב. למיטב ידיעתי, ליגאל אמיר אין את היכולת להחזיר את רבין לחיים, ובכל זאת לא נראה לי שיש מי שיחלוק שיש לו אחריות למותו של רבין. ב. למיטב ידיעתי, גם בהווה, היכולת של ישראל להשפיע על הנעשה בעזה בהווה קצת יותר גדולה מהיכולת של ישראל להשפיע על המצב בטיבט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נכון, לא חשבתי על זה. כמו בתורת המשחקים, אנחנו רוצים להגדיר אחריות כדי שתעבוד טוב במספר סיבובים. בכל מקרה ההבדל בין עבר לעתיד הוא לא ההבדל בין פעילות לסבילות, יגאל אמיר לא רק יכל למנוע (או לעכב בכמה עשורים) את מותו של רבין, אלא יכל לגרום למותו ואז עשה זאת. ב. נכון, ומכאן הבדל בכמות האחריות. רציתי דוגמה קטנה אבל רחוקה, כדי להדגיש את משקל המרחק והסבילות ולא משקל הכח, אבל מטבע הדברים אני מכיר פחות בעיות פוליטיות קטנות ורחוקות. אם כך, דמיין שליכטנשטיין נכנסת לחובות כספיים ומבקשת למשכן כמה י' לא נחוצות משמה. לישראל יש את הכח להציל את לכטנשן מכל צרותיה במחיר מכה קלה בכנף הגרעון, אבל אני מאמין שאחריותה מוגבלת. כל מודל מוסרי אחר נראה לי בלתי סביר ליישום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא הבנתי מה הקשר לפעילות מול סבירות, ולא נראה לי שהובנתי. לדעתי, כשרוב האנשים מדברים על "אחריות/אשמה" הם מתייחסים הרבה יותר למעשים בעבר מאשר לאפשרות לתקן את המצב בעתיד. יגאל אמיר יכל (בלשון עבר) לעקב את מותו של רבין אבל הוא לא יכול (בלשון הווה ועתיד) להחזיר את רבין לחיים. באותה מידה, ישראל אולי לא יכולה (בלשון הווה) לשפר את מצבה של עזה, אבל אני לא חושב שיש ספק שאילו ממשלות ישראל בעבר היו נוהגות אחרת מצבה של עזה היה טוב יותר היום. (ואם יש ספק, בזה צריך להתמקד הדיון על מידת האשמה/אחריות של ישראל). השאלה אם ואיך ישראל יכולה לשפר את מצבה של עזה היום היא שאלה אחרת שלא קשורה בהכרח לאחריות או אשמה. ז"א, לפעמים אנשים מייחסים אחריות או אשמה גם לפעולות שהחלו בעבר ומתמשכות בהווה (אבל יש כאן דגש על העבר), וכשזה המצב אפשר לדבר על אי הפסקת הפעולות האלה כחלק מהאחריות, אבל גם אם יש פעולות כאלה, וגם אם הן יפסקו, האחריות או האשמה לא יעלמו (ותיאורתית, יכול להיות מצב שהפסקת הפעולות תזיק יותר משתועיל, ). 2. ומכאן, למיטב הבנתי, רוב האנשים לא גוזרים אחריות או אשמה מהיכולת של האחראי/אשם לכאורה לתקן את המצב, אלא מהמעשים שהוא עשה (בעבר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאני מבין אותך יותר טוב עכשיו, ובעקבות זה מסכים איתך אף פחות, לפחות בהקשר נורמטיבי (איך כדאי להגדיר אחריות. אין לי דעה חזקה או הרבה עניין באיך רוב האנשים תופסים אחריות). לי יש ספק שהדיון על מידת האשמה\אחריות של ישראל צריך להתמקד במה ממשלות ישראל היו צריכות לעשות. אני בטוח שזה דיון מועיל, ובטוח שכדאי להטיל על ישראל אחריות, אבל בעיקר משום שיש לה כח בהווה ובעתיד, ושהטלת אחריות על פעולות עבר מתמרצת אותה לפעול אחרת בהווה ובעתיד. אני לא רואה ערך במושג של אחריות או אשמה אם הוא חל רק על ניתוח העבר ורלוונטי להווה רק באופן מקרי (אם פעולה מסויימת התחילה בעבר ומתמשכת בהווה). לגבי פעילות מול סבילות, גם למאבטחים של יצחק רבין היה כח למנוע את הרצח, וגם לנוכחים בקהל שהיו קרובים פיזית לרוצח. אני חושב שכדאי לפעור תהום במידת האחריות בינם, שכשלו למנוע את הרצח, לבין מי שביצע אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון על אשמה/אחרות הוא מועיל לעיתים רחוקות (וכשהוא מועיל זה תוצאת לוואי). למי זה מועיל שבחרנו להטיל (למשל) את האשמה על רצח רבין על יגאל עמיר? לרבין? בשביל תועלת אתה צריך לדבר על העתיד, בשביל אחריות ואשמה אתה צריך לדבר על העבר. אם אתה רוצה להתמקד רק בעתיד נראה לי ששאלת האחריות/אשמה לא צריכה לעניין אותך. תחשבו על זה ככה, אתה הולך ברחוב ורואה מישהו שוכב על הרצפה מדמם. בשביל לעזור לו אתה יכול לקרוא לאמבולנס, לנסות לחבוש אותו, לנסות למצוא רופא... כל הדברים האלה לא קשורים לאחריות או אשמה. מצד שני, אתה יכול לחפש את האחראי או האשם, אבל זה לא באמת יעזור לו, נכון. נראה לי שההבדל בין המאבטחים של רבין לרוצח שלו הוא הבדל של כוונה, וממנו נובע ההבדל בין אשמה לאחריות. עמיר התכוון לרצוח, ולכן הוא אשם, המאבטחים התכוונו למנוע רצח, ולכן במידה והם יכלו למנוע את המוות הם אחראים. אם אתה תופש את המושג אחריות (או כל מושג אחר) באופן שונה משאר האנשים, אז אתה "טועה", במובן שאתה משתמש בשפה לא נכון, משום שאתה לא מבין מה אחרים אומרים והם לא מבינים אותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, תחת האשמת ''טעות'', אני אתייחס גם לאיך שלדעתי רוב האנשים מתייחסים למושגי האחריות והאשמה. אני מאמין שרוב האנשים יגידו שאם אתה הולך ברחוב ורואה אדם שוכב על הרצפה ומדמם, יש לך אחריות לעזור לו. לדעתי הם יגידו זאת גם בזמן אמת, ולא רק בעבר, ולדעתי מושג האחריות הוא זה שהניע מחוקקים לחוקק חוקי לא תעמוד על דם רעך, השומרוני הטוב ומקבילותיהם. אם לדעתך אנשים מחילים את המילה רק כאשר האירוע נגמר, נפרד כ''טועים'' ולא מובנים הדדית. האבחנה שלך בין אחריות לאשמה כמופרדות על ידי כוונה נראית לי מדוייקת, תודה. לגבי כמה מועיל הדיון,לא יודע. שעשוע אינטלקטואלי אולי, ואולי אני או מישהו אחר ישנה את תפיסת האחריות והאשמה שלהם אפילו במידה קטנה כשיתקלו בסוגיה מוסרית חיה ובועטת. לא מפריע לי במיוחד לדון בלי לדעת אם זה יקרה. התועלת של ייחוס ליגאל אמיר אשמה, לעומת זאת, גדולה מאוד לדעתי. בדיוק בגלל שרצח הוא משחק מרובה סיבובים בחברה. זה שבחרנו כחברה להטיל אשמה על רוצחים, ואחריות על גורמים ישירות למוות, משפיע על הנכונות של אנשים לרצוח בעתיד. לרבין זה אכן לא יעזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, למילה אחריות יש שני מובנים, אחד מתייחס לסיטואציה קיימת (מי אחראי למצבה של עזה) והשני מתייחס לחובה מוסרית (מי אחראי לעזור לעזה). ההבדל ביניהם ברור מהזמן אליו הם מתיחסים, ורק אחד מהם יכול להתחלף עם אשמה (כמו בפתיחת הדיון). אני בספק גדול מאד (מאד) כמה זה שהענשנו את עמיר מנע רציחות אחרי קבלת העונש (לשכנע אותי שאני טועה, מצא קשר בין חומרת העונש על רצח למספר מקרי הרצח או בהשוואות לאורך ציר הזמן או בהשוואות בין מדינות וחברות שונות), אבל גם אם זה נכון, שים לב שאין לזה קשר לשאלת האשמה, אלא לשאלת העונש. יש חברות שמטילות עונשים בלי אשמה, ויש חברות שלא מטילות עונשים על אשמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני זוכר ממקורות פופולריים, הסיכוי להתפס ולעמוד למשפט הוא הגורם העיקרי שמשפיע על הסיכוי לפשוע, בכל מיני סוגי פשיעה. אולי לא ברצח, אני אוותר על לשכנע אותך בזה כי אני לא משוכנע בעצמי. אני לא מסכים שאין לזה קשר לשאלת האשמה, כי אני מייחס לתורת מוסר מוצלחת גם כלילת כמה מטרות והנחות מוצא בלתי תלויות במציאות, וגם כלילת קודים מוסריים שיובילו לקידום המטרות הללו. מבחינתי אנחנו כחברה בוחרים (לפעמים יותר במודע, לפעמים פחות) לייחס אשמה לפעולות מסוימות, ואז מקודדים את הבחירות האלו בחוקים. אין התאמה מלאה, אבל בהחלט יש קשר. בכל מקרה, נראה לי שלפחות מהצד שלי ולהבנתי אין יותר מדי מקום לדיון, למדתי והבעתי מה שיכולתי, בתקווה יותר מכלום. בחזרה למקור בעניין כפיות של החברה החרדית - הדת האורתודוקסית באמת משתנה עם הזמן והמקום, אבל לא ברור לי מה הסיבות והתוצאות בדיוק ואיך אפשר לדחוף לתוצאה רצויה עכשיו (רצויה מבחינתי - מעורבות נמוכה יותר של הדת במוסדות המדינה, עירוב גדול יותר של חרדים בחברה הכללית מבחינה תרבותית וכלכלית). מה שהייתי רוצה ללמוד זה מה מבדיל בין החברה היהודית האורתודוקסית בארה"ב היום, לעומת הקהילות הנ"ל בפולין ואירופה לפני מלחמת העולם השניה, לעומת הקהילות הנ"ל בארצות ערב. למישהו יש משנה או מקורות בשבילי כדי להבין מה משפיע על הפתיחות והעירוי של הדת בחברה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המונח הנכון לסיטואציה שתיארת הוא ''חובה מוסרית'' ששונה במשהו מ''אחריות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הוא שאחריות מתייחסת למעשים בפועל וחובה מוסרית למעשה בפוטנציה? או הבדל יותר רחב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח לגבי ההגדרות, אבל בעיני אחריות מחייבת יכולת השפעה מראש, אבל חובה מוסרית תופסת גם באותם מקרים בהם עדיין ניתן להשפיע בדיעבד. אולי זאת רק אינטרפרטציה אישית שלי, אבל זה מה שהתעורר אצלי כשקראתי את התסריט שלך על הפצוע ברחוב. ברוב המקרים, אולי כולם, האחריות כוללת גם את החובה (אם כי לא בהכרח "המוסרית"), ואם יש בינינו אי הסכמה היא בטח נוגעת לכיוון השני, כלומר אולי אתה חושב משהו משהו בנוסח "על האדם מוטלת אחריות למלא את חובתו המוסריות". בעיני זה מיותר, אבל YMMV. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בד''כ אני מתעלם מטעויות קטנות, אבל כששניים חוזרים ברצף על אותה שגיאה אולי כדאי להשיב את הסדר אל כנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לישראל לא היתה בעבר מדיניות אידיאולוגית מוצהרת1 של חיזוק הנהגת החמאס בעזה (עם הנימוק של החלשת הרשות) הייתי יכול לקבל את ההסתיגות שלך ולהסכים שאמנם יש לישראל אחריות מסוימת/מאוד מצומצמת, אבל זה עניין קצת טכני / גיאוגרפי כי הדברים מתרחשים עם קירבה גיאוגרפית פה בחצר ליד. אבל זה לא המקרה. לישראל היה תפקיד וקשרי סיבה-תוצאה לצמיחתה וכוחה של תנועת החמאס בעזה. ישראל היא *לא* צופה תמים מן הצד בסיפור הטראגי והמדמם של עזה. _____________ 1 ממה שזה נראה, המדיניות של הימין נשארה כשהיתה, אבל הם למדו להצניע ופחות להצהיר בקול רם על כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. בחרתי דוגמה לא טובה בכלל כדי לדבר על סבילות ופעילות (ולמרות זאת - דין ישראל, חמור כשיהיה, לא כדין חמאס). מצד שני גם המקור המעשי ממנו הרחקתי את הדיון מלא באפרוריות וחילוקי דעות לגבי קרבה ולגבי סבילות, המציאות הפוליטית לא אוהבת שמשתמשים בה בתור מודל צעצוע לדיונים מוסריים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה שלא דין ישראל כדין חמאס, אנחנו כמובן מסכימים. לדעתי הטענה הזאת היא טריביאלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן דומה, בעיניי דין שכ"ג לא כדין חב"ד1, גם אם ניקח את הצעתו ברצינות. --- 1 נבחרה בעיקר בשביל המשקל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוףףףף, תודה. אפשר לנשום שוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להגביל תחב״צ בשבת עפ״י בחירה מקומית של הרשויות המקומיות (עפ״י רצון התושבים ואופי הישוב) והתיחסות אל הדרת נשים בתחבורה ציבורית כהפרת חוק (בכל מקום) - זאת הפשרה הסבירה והרצויה. יש לדרוש את הפשרה הזאת ולאיים באלטרנטיבה שהיא הפעלת תחב״צ בכל מקום כמקובל בהרבה מקומות אחרים בעולם. ישראלים חילונים צריכים להפסיק להיות כאלה פחדנים / חנונים. הדרך הנכונה היא התקפה והושטת יד להצעות פשרה ולא המנהג הזה של להתחנן בפני הפריץ עם השטריימל, כי אולי הוא יסכים לזרוק איזה פירור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שעיקר המחלוקת בינינו הוא בשאלה של חלוקת הכוחות בין הליברלים לשמרנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שהיית מיעץ לרוזה פארקס ללכת לשבת במקום המיועד לה כי זה הדבר הסביר ביותר לעשות בזמן ובמקום בו היא חיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל אולי הייתי מייעץ לה לשבת מאחור אם בתמורה ילדיה יזכו להתחנך יחד עם ילדי הבבונים שמסביבה. לא יודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי כמו גישה של כשפי אוויר1. ניסיון לעשות כמה שיותר כדי להתחמק אפילו מבדל של סיכוי של הגעה לעימות. אני מעדיף להתעמת עם המיעוט הקיצוני בקרב הציבור החרדי שמנסה לכפות עלינו שטויות. אני לא רואה שום סיבה (לא פרקטית ולא מהותית) להכנע לשטויות שלהם. בדיוק להיפך - אני חושב שזה החטא של הציבור החילוני בישראל שהוא לא מתעמת איתם מספיק ושאין מספיק נסיונות לקצת יותר כפיה חילונית2 על הציבור הזה. _____ 1 ותסלחו לי על הרפרנסים לתוכניות של ניקלודיאון. שתי הסדרות הללו הן מהדברים המקסימים והנבונים ביותר שראיתי בטלביזיה ב 20 שנים האחרונות. 2 למשל לימודי ליבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אתה עוד בשלב של ''אין עם חרדי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא לא שלב שצריך לעבור. אכן אין חיה כזאת ״העם החרדי״. יש בישראל קהילה חרדית והיא יותר מגוונת ומפוצלת ממה שמקובל לחשוב. אין מה להבהל מהקיצונים הרועשים שביניהם ואם נחליט להאבק בכוחות החושך שיש בקהילה הזאת, נצליח לנצח את כוחות החושך הללו למעננו והאמת שגם למענם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על הנטפוק, אבל באותו יום הסטורי רוזה פארקס אכן התיישבה על ספסל המיועד לשחורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ידוע. 2. לא ספסל המיועד לשחורים. אם רוצים לדייק, אז זה ספסל שלשחורים מותר להשתמש בו אלא אם אדם לבן צריך/רוצה לשבת באותה שורה (ואז השחור צריך לעבור אחורה כי אסור לשחורים לשבת בשורה בה יושבים לבנים). אתה משתמש במילה ״מיועד״ בצורה מטעה. אלו לא היו מקומות מיועדים/שמורים לשחורים. למרות שהם היו בד״כ הרוב באוטובוס, הם היו צריכים להגיד תודה שבכלל הרשו להם לנסוע. אם לבנים היו כבר בכסאות הראשונים, השחור היה צריך לשלם לנהג, לרדת מהאוטובוס ולהכנס לאוטובוס שוב בדלת האחורית. 3. כל זה זה אפילו לא ממש נטפוק או העמדת דברים על דיוקם. זה סתם לא רלבנטי לשום דבר שנאמר בפתיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה החרדי או החרדתי, הטרגדיה היא המעבר בין 2 נשים ולא מיקום האישה באוטובוס. ומכאן שטור גברים וטור נשים היה מונע את הכשל האנושי הנ״ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. זה שמפריע לו לשבת במקום מסוים כי יושב/מתישב שם מישהו אחר שלא בא לו יפה בעין - שהוא על דעת עצמו ישב איפה שהוא רוצה ויכול, שיעמוד או שיוריד את עצמו מהאוטובוס ושיעזוב את הציבור במנוחה. הוא בחר לעלות לתחבורה ציבורית בה קיים כלל הציבור (כי לא נרשה פה חוקים על טהרת הסגרגציה) אז שיתנהג בהתאם. אמונותיו, חוסר הסבלנות לזולת/לשונה ממנו והדברים שעושים לו לא נעימי זבש״ו ושילך חפש ציבור מתרפס פראייר במקום אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בדבר אוטובוס דו קומתי. נשים למעלה וגברים למטה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למקרה שאתה צוחק: די נו. למקרה שאתה רציני: די! נו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבטיח לך שברכבות התחתיות בניו יורק החרדים יושבים ליד כולם וכולן. ואלוהים לא אוהב אותם פחות בגלל זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שום מחשבות מגונות לא עוברות בראש יהודי כשמדובר בגוֹיות, אבל עם בנות ישראל כשרות הסיפור אחר לגמרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אלוהי ניו יורק זה לא אלוהי ירושלים. 2.אבל יש לי הצעת ייעול למשרד התחבורה. בצג של האוטובוס ליד מספר הקו והיעד, יופיע 'מדד צניעות' 1 מעודכן שיסרוק את הנוסעים שכעת נוסעים באוטובוס ויתן מידע אודות צניעותם. ובכך תנתן לאזרח החרדי התראה שיש באוטובוס שניצב לפתחו מפגעי צניעות חמורים ומומלץ לו שלא יעלה. באם החליט להציץ ולהפגע, לא תהיה לו שום טענה. ------------- 1 האדמור מבעלז יתן מימון לפיתוח אלגוריתם איכותי בעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. קבוצת התארים ששוללים ממנו משתנה על פי מיקום גיאוגרפי? 2. תמיד מותר שלחרדי יהיו טענות על איך נשים מתלבשות ואיפה הן מתישבות. זכותו לחשוב מה שמתחשק לו. רק שישמור אותן לעצמו, יפגין או שיכתוב על כך מאמרי דעה. אם הוא מציק לנשים בגלל איפה שהן יושבות או איך שהן מתלבשות, בזמן הנסיעה באוטובוס, זאת הטרדה מינית. ראוי שמערכת החוק תטפל במטריד מינית הנ״ל ושתרחיק אותו מהציבור הנורמטיבי עד שילמד איך להתנהג בציבור. הציבור כולל נשים במאה ה-21, נקודה. זה כולל נשים מציבורים שונים וזה כולל נשים שלא מרגישות שהן צריכות לעבור ועדות צניעות וסיווג כשהן מעזות לצאת מהבית. 'מדד צניעות' אוטומטי הוא לגמרי אפשרי טכנולוגית (נשמע כמו classifier די פשוט), אבל הוא רעיון הבל חצוף ומתועב לא פחות ממההוא שבאופן פרטי מציק ומעיר לנשים באוטובוס. האמת שזה נשמע אפילו גרוע יותר. לא כל האפשרי טכנולוגית הוא ראוי. גם זאת הטרדה מינית לכל דבר וזה שמימשת את ההטרדה המינית באמצעות אלגוריתם וע״י מימון המערכת הסוטה הזאת מכספי מיסים, לא משנה את העובדה שזה מגיע בדיוק מאותו מקום - פטרונות על נשים והתיחסות לא נורמטיבית לענייני מגדר וחיים בחברה מודרנית במאה ה-21. גם הפעם אני לא מצליח לפענח אם ההצעה ההזויה הזאת היא כי אתה כותב בצחוק (כמו במקרה של נשים למעלה/גברים למטה) או כי אתה לגמרי רציני. התחושה שלי היא שבנושא זה אתה פשוט נוקט בגישה רטורית שיש לה מילה מדויקת באנגלית - facetious. קל לגחך על השטויות הללו שאיתן צריכות להתמודד נשים כשהן מסתובבות בעולם עם גברים פריטיבים שחושבים שנשים חיבות להם שקל, כשזה לא אתה שצריך להיות הצד הנפגע. מצד שני, אם אתה לגמרי רציני, זה אפילו יותר מטריד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. אתה רציני שבאמת ראית משהו רציני בהצעת הייעול שלי למיגור הבעיות בישראל בהתקנת מד צניעות באוטובוסים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. האינטואיציה היתה שאתה לא רציני ושאתה אכן facetious כי הרעיון נשמע הזוי, אבל בישראל כמו בישראל, זה שמישהו מציע משהו הזוי זה לא בהכרח סימן לכך שהוא לא מתכוון לכך ברצינות. לכן סייגתי והתייסתי גם לאפשרות השניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מתנגד לכל קוד לבוש במרחב הציבורי? היו כאן פעם מי שתמכו בזכותו של כל אדם להתהלך עירום (הצ'יף, אביב ובטח עוד כמה) בכל מקום אם זה מה שמתחשק לו, אבל התייחסתי אליהם לתומי בתור תרגיל אינטלקטואלי מסוג החידות האלה בהן אתה מתבקש למצוא את הטעות בהוכחה ש 1=0. מבט אחד בשכנים שלי יכול להסביר למה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל ערך אנושי אפשר למתוח עד לקצה עם רֶדּוּקְצְיוֹ אַדּ אַבְּסוּרְדּוּם ולהגיע די בקלות למקום בו הכל נשבר, מראים שכן זה לא ושחור זה לבן והכל מתפרק לכדי ניהיליזם וספק בכל הנורמות החברתיות בכל מקום ובכל זמן. זה לא נשמע לי כמו עיסוק (אינטלקטואלי או רטורי) מעניין במיוחד. להטריד נשים בגלל שמיעוט חרדי מאוד קיצוני חושב שהן לא מתלבשות באופן מספיק צנוע וההגבלות המקובלות בחברה נורמטיבית במאה ה-21 לגבי עירום *ברוב החברות של המין האנושי המונות מליארדי בני אדם* הם שני נושאים שונים לחלוטין זה מזה (גם אם אפשר עם צוקהרות רטוריות להראות שזה בעצם אותו הדבר על אותו הרצף ורק עניין של הבדל כמותי או השקפת עולם וכל הג׳אז הרלטביסטי הזה). אם אתה פילוסוף ממש שובב, אתה גם יכול להשתעשע בסטרפטיז בסגנון בעיית הערימה ולהסיר בגדים מולקולה מולקולה ולשאול בכל איטרציה ״נו, ועכשיו זה עירום? ככה אפשר לעלות לאוטובוס?״. אבל אם אתה מתעקש עם השאלה אז יאללה - אישית, מצידי, מה אכפת לי? אם אני הייתי מלך העולם, מעצב את החברה האנושית בדמותי וקובע לכולם איך לחיות, מי שרוצה להסתובב עירום היה יכול להסתובב עירום. אבל אני לא מלך העולם ואין לי שום עניין בשינוי יסודי של כל הפאקים, הפוביות, הצדקנות והתסביכים הפסיכולוגיים הקטנים שיש למין האנושי ולחברות האנושיות באשר הן. לא עד כדי כך אכפת לי מאנשים, ממה שהם בוחרים לעשות ומאיך שהם בוחרים לעצב את החברה בה הם חיים. יש לי דברים יותר מעניינים לעשות עם החיים שלי מאשר להלחם על זכויות של מיעוט זניח ולא מעניין של נודיסטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פייר אנאף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשים למעלה? השתגעת?? אתה יודע אילו רעיונות זה עלול לתת להן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזרת נשים, מה כבר יהיה? יזרקו סוכריות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקרה של הפרדת נשים בתחב''צ הוא מקרה הדורש מצד החילונים חוסר סובלנות קיצוני. משני טעמים א. גם לפי ההלכה אוטובוס זה לא בית כנסת. אין הלכה כזו שאסור לשבת ליד נשים בציבור ואפילו בין החרדים לבין עצמם, אין הסכמה על כך. מדובר בסתם חומרות ומהדרין. לא צריך להניח לציבור החרדי לטרלל את הציבור הכללי עם מיני החומרות שלו. רוצה מישהו להדר במצוות יחוד באוטובוס, שיקום ויעמוד. רוצה אדם לגזור על עצמו מיני חומרות, שיסע במונית או שילך ברגל. ב. רוצה מישהו לחתור להפרדות באוטובוסים ציבוריים, יעבור נא דרך הכנסת ובתי המשפט. זה בדיוק הדברים שנתונים להחלטת רוב דמוקרטי. אלו חוקים. לא חוקי יסוד ולא חוקי המשחק הדמוקרטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים, ולא צריך אפילו לתת טעם לכך. תועבה פלילית היא להטריד אנשים במרחב הציבורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני מבין שאת, כמוני, תומכת בתכנית שתוביל למצב הבא: 1. חרדים ימשיכו לא יתגייסו לצבא (אבל יהיו רק שותפים מינוריים - אם בכלל - בהחלטות לגבי אופן הפעלת הכוח הצבא והתנהלותו, כולל בענייני דת). 2. החרדים ינהלו את מערכת החינוך שלהם כרצונם (לא רוצים לימודי ליבה? לא צריך). 3. לחרדים תיהיה אוטונומיה (כמעט) מוחלטת על עיצוב המרחב הציבורי והתנהלות הגופים הציבוריים בישובים החרדים: התחבורה הציבורית לא תפעל בהם בשבתות ובחגים, כל המסעדות בהן יהיו כשרות לפי חוק, חמץ לא ימכר שם בפסח, כולם יהיו חייבים להסתובב ברחובות בלבוש צנוע. וואטאבר. שיערכו תחרות פונדמנטליזם עם אירן ואפגניסטן אם זה רצונם. 4. אבל גם ללא-חרדים תהיה אוטונמיה (כמעט) מוחלטת על עיצוב המרחב הציבורי והתנהלות הגופים הציבוריים בישובים שלהם: הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, עבודות תשתית ותחזוקה גם בחגים ובשבתות, חתונה וגירושין אזרחיים, איסור על אירועים בהפרדה מגדרית וכו'. 5. המיסים שישמשו את תקצוב החברה החרדית (כולל קצבאות אברכים, קצבאות ילדים גדולות, חלק גדול מתקציבים לשירותי הדת) יגיעו רק מהחרדים (או מתרומות). מיסים מהציבור הלא-חרדי לא יופנו לשום מטרה חרדית (מלבד מטרות מאד כלליות: החרדים ימשיכו להנות מהגנת צה"ל, קופות החולים וכו' ממש כמו היום). וגם להפך, הציבור הלא-חרדי יממן את עצמו ללא עזרת החרדים. חיה ותן לחיות, נכון? את איתי, נכון? אפשר לצפות לתמיכתך? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |