בתשובה לשוקי שמאל, 10/04/23 20:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא היתה שום הנחה שיש לדרדר את ישראל לכאוס ואנרכיה כדי שההפגנות יצליחו. בקיצור, אכן הפנת זרקור אל העכבר, אבל טענת שהוא מזכיר לך פיל. אבל עכבר נשאר עכבר. גם כשמפנים עליו זרקור. יש בתגובות שלך שני מרכיבים. המרכיב הראשון הוא שהמרכיב הברדקיסטי של ההפגנות ״זה לא בסדר״ והמרכיב השני הוא שזה ״לא אפקטיבי״. בשניהם אתה טועה. אחרי שאסביר למה שני המרכיבים שלך הם טעות, אוסיף את הפרט שהוא לדעתי הכי חשוב. הפרט הזה יטען שהדעה שלי ושלך על איך צריך לעשות הפגנות הוא אפילו לא חשוב. לגבי ה - ״זה לא בסדר״: לדעתי אתה טועה ואכן נבהל מעכברים כי הם נראים לך כמו פילים. אני לא מתרגש ולא נבהל משוליים שעושים קצת ברדק בהפגנות. זה טבען של הפגנות וזאת לא המצאה ישראלית. זה מה שהפגנות עושות בכל מקום בעולם וזה לא משהו מיוחד1. זה לא משהו שהוא עיקרון היסוד של האנארכיזם (אפילו ברמז) ואין לזה שום קשר לאסוציאציות קצרות או ארוכות של "ככל שרע יותר, כך טוב יותר". תהרוג אותי אם אני מבין איך הגעת מאיזו חסימת ציר מטופשת של אנשים עם זמבורות ודגלי ישראל אל מחשבות על אנרכיזם וססמאות של קומוניסטים. אכן הפגנות יוצרות קצת ברדק וכאבי ראש לשלטון / רשויות החוק, אבל זה לא אנרכיה (או משהו שנגזר ממנו אנרכיה). השוטרים קצת רוטנים מתחת לשפם, כמה אנשים עומדים בפקקים קצת יותר מהרגיל, השוטרים מסמנים למפגינים להתפזר, משפריצים קצת עם איזו מכתזית ואנשים נעצרים ו/או מפונים ו/או מתפנים כעבור זמן מה וזהו האירוע נגמר. החוק והסדר בסופו של יום נשמרו. לא נעים, אכן קצת ברדק, אבל זה עכבר ולא פיל. העולם כמנהגו נוהג ו - Move along there is nothing to see here. הברדק הוא ממש לא ברמה ולא מכוון להיות ברמה של כאוס ואובדן שלטון חוק. מה שקורה ברחובות ישראל זה לא מה שקורה בסרט ״The purge״ או מקס הלוחם בדרכים. ההפגנות רק עוסקות ביצירת תמונות, הקרנת תחושות, שידור מסרים ויצור סמלים המקרינים ברדק ואובדן שליטה (בלי שאלו באמת אבדו בשום שלב). זה לא פרעות. אלו בסה״כ הפגנות. בשביל לראות אנרכיזם ופרעות ולהפנות זרקורים על פילים, צריך ללכת לסקר בחווארה ולא בנתיבי איילון. מצטער, אבל לא הקורא יחליט עם זה עכבר או פיל בדיוק כמו שלא הקורא יחליט אם כדור הארץ הוא עגול או שטוח. המציאות והראיות האמפיריות שיש לנו ממנה זה מה שיכתיב לנו מה להחליט. המציאות מראה לנו שההפגנות של תנועת המחאה כנגד ה - ״רפורמה״ הן בסופו של יום מאוד פרווה, בטח שיחסית למקובל בעולם הדמוקרטי במקומות אחרים בעולם. לגבי ה - ״זה לא אפקטיבי״: גם כאן לדעתי אתה טועה לחלוטין. כלומר - ברור שיש כוח בקואליציה הזאת שעובד קשה כדי לעודד כאוס ולפרק את מוסדות שלטון החוק בישראל, אבל הכוח הזה הוא לא 64 חברי כנסת. לאנשים שונים בקואליציה הזאת יש אינטרסים שונים שדוחפים אותם לתוך עיסת הדבק שהיא הקואליציה המתועבת הזאת. זה לא נכון להתיחס לקואליציית ה-64 כאל איזה גוש מונוליטי שאפשר להשתמש בדיוק באותם התארים כדי לתאר את כולו. זה לא קצת לא נכון. זה מאוד לא נכון. יש בגוש הזה אנשים קיצוניים יותר וקיצוניים פחות. יש כאלה שמוטרדים יותר ממה שרואים ברחובות ישראל בשבועות האחרונים (ולכן הם מנסים למשוך את הקואליציה לכיוון אחד) ויש כאלה שזה לא רק פחות מטריד אותם אלא משלהב אותם להקצין אפילו יותר בעמדתם (ולכן הם מנסים להצטייר כ - ״פי אלף יותר עוצמה לישראל״ ומושכים את הקואליציה לכיוון נוקשה יותר). הניצול הזה של מתחים בתוך קואליציה של השלטון זה לא משהו שהמציאו אתמול או שלשום ולא איזו תגלית מדהימה של מארגני המחאה. זה די ״תנועות מחאה 101״. זה עובד וזה אפקטיבי. כרגע המטרה היא ערעור השלטון הקיים. ההתעסקות כרגע בכוחות של האופוזיציה ובפוליטיקאים של האופוזיציה זה קשקוש לא רלבנטי. כשנהיה לפני בחירות, זה יהיה הרגע בו זה יתחיל להיות רלבנטי לדבר על האנשים האלה. בינתיים המחאה צריכה להוביל אותם ולא הם את המחאה. ועכשיו לעיקר: האמת היא שזה בכלל לא משנה. אז אתה רוצה הפגנות מעונבות יותר. אז אתה רוצה. לא יקרה. אם הברדק-לייט הזה שההפגנות במחאה הזאת עושות הוא בסדר/לא בסדר ו/או אפקטיבי/לא אפקטיבי, זה אפילו לא ממש משנה. אם תקרא שוב את מה שכתבתי למעלה תשים לב למה שבאמת טענתי - לא טענתי ש*צריך* לעשות ברדק. אמרתי שקצת ברדק (או לכל הפחות תחושה של ברדק) זה משהו שמגיע בילט-אין ביחד עם תנועות מחאה. זה חלק מהמנגנון. הוספתי טענה משועשעת שתומכי הרפורמה לא מבינים איך המנגנון הזה עובד ושהם בעצם יורים לעצמם ברגל כשהם החליטו גם ליצור קצת ברדק. ברגע שמאות אלפים יוצאים לרחובות להפגין, קצת ברדק מצד של עשרות/מאות בודדים הוא פשוט תוצאה ישירה של חוק המספרים הגדולים. לך פשפש כמה שתרצה בתנועות מחאה מההיסטוריה (גם כאלה שנחקקו לך בזיכרון כמחאות שקטות, לא אלימות של פציפיסטים או ילדי פרחים ששרים על אהבה עם גיטרה ושירי ג׳ון לנון) ותמצא שם (לכל הפחות בשוליים) גם התגוששות עם רשויות החוק והשיטור. ברדק מסוים זה חלק אינהרנטי במנגנון שבו עובדת תנועת מחאה כנגד השלטון מולו ההמון יצא למחאה. במדינות דמוקרטיות עם ציבור עם מודעות דמוקרטית (כמו במקרה של המחאה הזאת), הברדק הזה נעשה עם הרבה סובלימציה והוא פועל בעיקר במישור הסמלי. אנרכיזם (או משהו שנובע ממנו אנרכיזם) זה פשוט לא, לא חשוב כמה צוקהרות רטוריות או פילוסופיות נבחר לעשות. ___________ 1 אפילו להיפך. אפשר למצוא ל״הצקות״ הללו לכוחות השיטור רשימה מאוד ארוכה של טריקים ושטיקים ממחאות במקומות אחרים בעולם שלא נראו בישראל מעולם. רק למשל - בארה״ב יש מסורת ארוכה של אנשים שקושרים את עצמם בשרשראות לגדר / פסל / מעקה ומטריחים את כוחות אכיפת החוק בתהליך ארוך ומיגע של שחרור המפגין הפסיבי, לפעמים עם צורך לנסר ברזל תוך כדי הקפדה לא לפגוע (יותר מידי) בגופו של המפגין. דברים שאם מישהו היה מנסה אותם בישראל בטח היו נגמרים בפגיעה בגוף ובנפש ובתמונות מאוד לא נעימות. ככה זה מפגינים במדינת תל אביב - ילדים טובים ירושלים (אבל לא מהסוג של לה פמיליה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון מתקרב למיצוי ונראה לי שזקוק לדם טרי. אין לי אלא להוסיף שהמודל שלי הוא מאבקם של עמי תת היבשת ההודית לעצמאות. המאבק הזה הסתיים בטבח של עשרות אלפים ובטרנספר של מיליונים ובתווך אבי האומה ההודית גנדי שנשבע לשבות רעב עד שהודו תסכים לשלם פיצויים למוסלמים שגורשו לפקיסטן. כך שאני מניח שהפרופורציות שלי בסדר. להבדיל מגנדי אני רואה בהגנה עצמית אלימות לגיטימית, אבל ההתנגדות שלי לאלימות אינה כמותית אלא עקרונית. בסה''כ כל החסימות באיילון לא שינו דבר. לא לכאן ולא לשם. כל מה שנותר מהן זו אדווה קלה של אי הנוחות או עגמת הנפש שנגרמה לעובר דרך זה או אחר. אני לא בא לבנות תאוריה גדולה מן האדווה הזו. מה שאני רואה הוא שנגרם רע כלשהו למישהו מבלי להועיל כלום לאפאחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלך פשוטה וברורה ״נגרם רע כלשהו למישהו מבלי להועיל כלום לאפאחד״. הטענה שלי היא גם פשוטה ״נגרם קצת מציקי למישהו כי זה אופיין הרגיל של הפגנות (ואין מנוס מכך) ויש בכך תועלת כלשהי למישהו, גם אם זה לא תמיד הכי נעימי ונחמדי״. בקיצור, אני מסכים רק עם הטענה שלך שהגענו למיצוי. אפשר לעבור ללא להסכים על משהו בנושא אחר :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאמר זאת כך - בלי החסימות באיילון, לא היה לך עכשיו שר בטחון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע מה הכי מצחיק אותי בכל הדיון המוזר הזה? ההצבעה על חוסמי הכביש כאל אנשים אלימים ופורעי חוק, תוך כדי ההצבעה על הדוגמה ההיסטורית של מחאת ה - Satyāgraha של גנדי. אותי ההשוואה הזאת רק מלמדת את ההבדל בין באמת לחיות תקופה לבין תופעת הרומנטיזציה לה נוטה המוח האקדמי כאשר הוא יושב וקורא על תקופה משורות טקסט המודפסות על דפים לבנים עם כריכה. העובדות היבשות הן שאותה מחאה של גנדי כללה התרסה ועבירה מוצהרת עם דחיפה של ״אצבע בעין״ על חוקי הממלכה בצעדות המונים בלתי חוקיות (אנרכיסטים) והתגלגלה לאירוע התנגשות והתגוששות עם כוחות השיטור בו נעצרו יותר מ - 60,000 אנשים. אני חוזר - יותר מ 60000 אלף מעצרים! המתקתקות, הסטריליות והרומנטיזציה שנוטפת משורות הטקסט בספר היסטוריה מהמילים היפות כמו ״כוח האמת״ או ״התנגדות לא אלימה״ כנראה קצת מבלבלות. למישהו יש בכלל ספק שאם היו שולחים את שוקי ו/או את כתבי ערוץ 14 כדי לסקר באופן ישיר את אותם אירועים של התגוששות עם רשויות החוק ומעצרם של עשרות אלפי אנשים, שהיינו מקבלים תאורים וצילומים לא נעימים של תחושת אנרכיה וגילויי אלימות? חוק המספרים הגבוהים מבטיח שאין שום בדל של סיכוי שמעצרם של 60000 אנשים לא היה מספק פיקנטריה לא נעימה לעין. מפירי חוק! אלימות! צעדה בלתי חוקית והפרת הסדר הציבורי! אנרכיה!!!!1 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא סגור על מה ניסית לומר בתגובתך, אבל אם הטענה היא שאני עושה רומנטיזציה למאבק העצמאות של הודו, אז לרגש העליונות שלך עליי אין שום בסיס ואם היית שם לב למה שכתבתי היית מבין זאת בעצמך. המאבק בהודו היה פרשה שופעת באלימות, שפיכות דמים ומעשי טבח המוניים (מאות אלפי הרוגים), אסונות הומניטריים ופוליטיקה כוחנית ופתלתלה. כל זה אינו עומד בסתירה לעליונות הרוחנית של המנהיג ההודי והמורה הגדול שהעז לפעמים להתייצב מול עמו ולהזכיר לו שיש עקרונות שנעלים גם על השאיפה לעצמאות. אבי העם והעצמאות שהכריז בקולקטה ביום העצמאות ההודי, 15 אוגוסט 1947, כי ישבות רעב עד המוות עד שיחדלו המהומות וטבח הגומלין במוסלמים, הוא ארוע שהיה. הארוע מציין את ההתנגדות העקרונית לאלימות והיא קשורה קשר ישיר להצהרה "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה" (רבין). אתה ורבים אחרים מרבים לציין את האטימות והזדון במחנה השני. אתם צודקים. גאלאנט ודיכטר לא יצילו את ישראל מעריצות הרוב. ולכן מרי אזרחי אינו נכון (הוא דורש הכרה בלגיטימיות של דרישות המיעוט וזה דבר שלא קיים בשדרה המובילה מבית נתניהו, דרך סמוטריץ ובן גביר, אמסלם ואוחנה, ועד דרעי וגפני). מה שנדרש קרוי התנגדות (שאינה תלוייה באמונות הצד השני). התנגדות דורשת גם ארגון וגם חידוד ואחדות המסרים. אני לא טוען שחסימת הכבישים במחאה היתה פשע נורא, אנארכיזם והרס שלטון החוק. אני טוען שהיא היתה אקט שבטא חבירה של כל מיני מפגינים ופורעי סדר מקצועיים שלחלקם בכלל אין קשר לעניין הרפורמה המשפטית. העובדה שהפיטורים של גאלאנט ע"י יאיר נתניהו הוציאו מאות אלפים לרחוב באישון לילה היא שסיפקה את הקש שאפשר את השהיית הרפורמה ולא חסימת הכבישים דווקא. ומכל מקום מדובר בהשהייה בלבד. מאחר ועיקר התמיכה ברפורמה מגיע ממחוזות של תקיעת אצבע בעינו של הסמול האשכנזי הבוגד, לא שפני הסלע הנחבאים בין דרדרי הליכוד יצילו את המדינה, חייבים לבסס ולקיים את ההתנגדות. יתכן שהפורעים והמפגינים המקצועיים הם אלמנט חיוני בזמן האזעקה להפגנה, אבל רק התנגדות נחושה ואחודה מבחינה רעיונית תוכל להוביל להצלחה. תחי ההתנגדות אין שיוויון אין גיוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״אני לא טוען שחסימת הכבישים במחאה היתה פשע נורא, אנארכיזם והרס שלטון החוק.״ אבל כן היו לך ״אסוסיאציות״. על קיומן והאבסורדיות שבהן אני הגבתי. ״יתכן שהפורעים והמפגינים המקצועיים הם אלמנט חיוני בזמן האזעקה להפגנה,״ אני אמרתי אפילו משהו הרבה יותר צנוע מזה. אפילו לא הגדרתי את חוסמי הכבישים כחיוניים. ציינתי שהם בלתי נמנעים וממלאים פונקציה *מסוימת* (בגלל חוק המספרים הגדולים - כל פעם כשתוציא מאות אלפים של מוחאים לרחובות, לא חשוב כמה אלה יהיו מנומסים וחמודים, תקבל כמה עשרות/מאות של אנשים שמחפשים קצת יותר אקשן מול שוטרים כנתון ותקבל *תמונות* של קצת ברדק שמפעילות לחץ *מסוים* על השלטון, גם אם ממש ממש תרצה שלא יהיו הדברים הללו). זה אופיין של מחאות המונים גדולות ואין לכך שום דוגמה נגדית. אפילו לא דוגמה אחת. לא הצלחת לספק כזאת עם הדוגמאות מהודו וזה מה שאמרתי בתגובתי למעלה (ואני לא בטוח שנכשלתי בכך כפי שאתה מנסה לרמוז באמירה ״אני לא סגור על מה ניסית לומר בתגובתך״). אפילו מחאות המונים מפורסמות שנופפו בדגל המחאה הלא אלימה, התקיימו תמיד לצד לפחות שוליים שעשו קצת ברדק (בד״כ יותר מקצת ויותר מברדק). ככה זה. אם מתישהו בעתיד יעשו את מצעד ה - TOP 10 של מחאות ההמונים בעולם שהיו האנמיות, המסודרות ביותר וחסרות האירועים ה - ״מעניינים״, המחאה נגד ה״רפורמה המשפטית״ לגמרי תכנס לרשימה הזאת. במילה אחת - פיהוק. ״אבל רק התנגדות נחושה ואחודה מבחינה רעיונית תוכל להוביל להצלחה.״ ומי טען אחרת? לא יודע לנחש לגבי סיכויי ההצלחה (אני תמיד נוטה לפסימיות) אבל לדעתי ההתנגדות היא לגמרי נחושה ואחודה מבחינה רעיונית. מן הנחושות והאחודות. דעתך היא שזה לא המצב היא לא משכנעת וקריטריון ה - ״לחסום ציר זה אלימות״ ואלארמיזם אסוציאטיבי שמיחס ״עיבוד מנומס של עיקרון היסוד של האנארכיזם״ רק כי מישהו לא נבהל מאקט של חסימת צירים, כאילו מי יודע מה קרה, אלו לא דברים שעוזרים לשכנע (אותי) בתזה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון על ההפגנות הגיע למיצוי, אבל כן יש לי הערה נוספת על המנטליות, שלדעתי היא חולנית עד סוטה, של ה - ״non violance״ של גנדי המאוחר בצורתו הקנאית / מגונה. ההטפות שלו בנושא חורגות מגבול הטעם הטוב של מרי אזרחי לא אלים ולדעתי עולם הערכים שלו גבל בפרברסיה אידיאולוגית שהיא חולנית לא פחות מזאת של הקצה השני של הספקטרום בו אפשר למצוא את האידיאולוגיות הפרברסיות האלימות של הנאציזם, הקומוניזם והפשיזם. סליחה אם אני שוחט פה פרה קדושה הודית, אבל זאת דעתי. לדעתי האיש הזה היה, לפחות בשלב מסוים של חייו, די דפוק במוח (וזאת עוד לפני שגם מכניסים לדיון את דעותיו המגונות לגבי מקומן של נשים בעולם, את ההתעללות שלו בקטינים לצרכי אמון אישי בשליטה בדחפיו או שלל הדעות הגזעניות שלו). על קצה המזלג: "Hitler killed five million Jews. It is the greatest crime of our time. But the Jews should have offered themselves to the butcher's knife. They should have thrown themselves into the sea from cliffs... It would have aroused the world and the people of Germany... As it is they succumbed anyway in their millions." אוי ווי.– Mahatma Gandhi, June 1946, in an interview with his biographer Louis Fischer. אוי לבן המאה ה-21 שמקבל השראה אידיאולוגית מהפרברסיה האידיאולוגית של האיש הזה, שמתאימה יותר לחבורה של למינגים במשחק מחשב-אמיגה מאשר שהיא מתאימה לחברה אנושית מתוקנת. סלידה מאלימות היא מבורכת, אבל אסור גם להקצין ולחרוג מדרך האמצע גם בעניין זה. לאלימות יש מקום לגמרי ראוי בעולם ובחברה אנושית מתורבתת (בעצימות זו אחרת, בהתאם לנסיבות, טוב ליבנו, המוסר והשכל הישר). מי שמוותר עליה לגמרי ככלי לגיטימי, באופן גורף ובכל מצב, איננו אדם נאור שיש לקחת ממנו איזו דוגמה. זהו אדם שצריך להציגו כפנאט אידיאולגי קיצוני ומסוכן מהרשימה הארוכה של אישים מפורסמים עם אידיאולוגיות סוטות, שהמאה ה-20 המרנינה היתה כה נדיבה בהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששני ששוב ההשכלה שלך בנידון היא חלקית וזה כנראה משתלב יפה עם הדעות הרדיקליות שלך. גנדי לא ראה עצמו כאידאולוג הוא ראה את עצמו כאדם דתי הדבק בעיקרי אמונתו. אחד מעיקרי אמונתו אכן היתה הסטיאגרהה שרואה באלימות עניין פסול מיסודו. גנדי אכן היה פציפיסט, ממשיך דרכם של טולסטוי ורבינדראנאט טאגור והביקורת על כך היא עניין ידוע ומוכר ולא משהו שאתה גילית. מאחר והרעיונות האלו יש להן שורשים גם בנצרות הקדומה ובחזון נביאי ישראל, ברור לך שההתפרצות הרדיקלית שלך כנגד גנדי אינה אלא בורות ושטחיות. שתי נקודות א. ההפרדה העיונית שאני שב ומנסה לנטוע בין התנגדות ואי ציות לבין מרי אזרחי לא אלים מקורה בגנדי. במאבק לעצמאות הודו גנדי רצה לראות מרי אזרחי לא אלים. גנדי האמין ובצדק ביושרה הפנימית של האימפריה הבריטית וחשב שהם יכירו בלגיטימיות של הדרישות ההודיות ולכן דגל במרי אזרחי ללא אלימות כלפי הבריטים במטרה להגיע להסדר איתם שיכיר באוטונומיה ההודית. לעומת זאת במאבקו נגד האפלייה הגזעית בדר' אפריקה, הוא דבר על התנגדות ואי ציות לחוק מאחר והבין שהבורים והבריטים לא יוותרו על דעותיהם הגזעניות. גנדי התנגד לפאסיביות ודגל באקטיביזם. הוא הבין שאין מה לדבר על מרי אזרחי כאשר הצד השני כלל אינו מכיר בך כאזרח וכיהודי. ב. המשמעות בהבדלה בין דת לאידאולוגיה היא בכך שכתלמיד של גנדי אני רוצה לחיות לפי עקרונות האמונה שלי, אבל איני מתנתק מן החיים, מבני האדם, מצרכיהם ומצוקותיהם. ואסיים בציטוט מגנדי: "אני מאמין שכאשר ישנה אפשרות לבחור רק בין פחדנות לבין אלימות, הייתי מציע לבחור באלימות". תחי ההתנגדות אין שיוויון אין גיוס |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רדיקליות, בורות, שטחיות... חסר זריקה של איזה ״שמנמוך מחוצ׳קן״ לערימה כדי להשלים לפול האוס. לא חבל? אתעלם ואמשיך לגופו של עניין: הביקורת על גישות פציפיסטיות קיצוניות כמו זו של גנדי איננה נובעת מבורות או ידע חלקי. אין גם שום דבר רדיקלי בסלידה והעברת ביקורת על גישות פציפיסטיות קיצוניות כמו זו של גנדי או בשום דבר שכתבתי למעלה. למילה ״רדיקליות״ יש משמעות ואין לה שום קשר לשום דבר שאמרתי בפתיל הזה. א. כפי שניתן לראות מהציטוט שהבאתי למעלה (התגובה הראויה לדעתו שהיתה צריכה להיות ליהודים מול הרוצח הנאצי), הפצפיזם (הקיצוני) של גנדי לא היה איזו החלטה פרגמטית ספציפית כלפי האימפריה הבריטית. זאת טענה שלא מתישבת עם דברים שהוא אמר. גנדי יצג את הדעות של עצמו בצורה טובה ומדויקת יותר משאתה עושה זאת עם הצ׳רי פיקינג. ב. (לדעתי) דת שבאה ביחד עם אידיאולוגיה קיצונית/פסולה לא ראוי שתקבל הנחות. אם לאדם יש דעות קיצוניות (גם) כי הוא דתי, אפשר וצריך להעביר ביקורת על דעותיו כמו שאפשר וצריך להעביר ביקורת על כל אדם אחר. דת לא מקנה לאף אחד חסינות מביקורת. לעשות צ׳רי פיקינג מאידיאולוגיה של דמות היסטורית זה לגמרי לגיטימי, אבל אסור לשכוח מה הוא המכלול ממנו אנו עושים צ׳רי פיקינג וחובה להזכיר ממי אנו עושים צ׳רי פיקינג. זה נוהג חשוב שעוזר להמנע מהסכנה של לקחת בתהליך הצ׳רי פיקינג יותר מן הראוי. דוגמה טובה לצ׳רי פיקינג שלא ידע לעצור ברגע הראוי היא הסלידה הקצת מוגזמת שלך (לדעתי) מאיזה נוהג די סטנדרטי (על סף המשעמם) של מעטים בתנועות מחאה לפעמים קצת לטבול את כפות הרגלים בקצת חיכוך עם החוק, הסדר הציבורי של חיי העיר בשיגרה והטררדת כוחות השיטור, בקטנה וברמה של שיבוש היום יום ללא נקיטת אלימות. לקחת כמה תפוחים מחבית הפילוסופיה המוסרית של ״אי האלימות״, אפילו בהשפעת גנדי ותנועת העצמאות ההודית זה לגמרי סבבה, אבל כשמגיעים ליחוס המילה ״אלימות״ להתנהגות די פסיבית של מפגינים מפירי חוק שחוסמים איזה ציר וממתינים שיפנו אותם בכוח בלי להתנגד ובלי להרים יד על שוטרים (אנשים אפילו מקבלים הדרכה איך להרפות את השרירים ולא להתנגד), זה כבר לקפוץ עמוק אל תוך החבית ולזלול את כל התכולה (כולל התפוחים הרקובים). לסיכום ואפרוש בזאת: קצת ברדק באיזה סגירת ציר זמנית בהשתתפות של כמה עשרות אנשים בזמן שמאות אלפים מפגינים בכל הארץ בצורה מסודרת ובמסגרת הסכמים והסדרים עם המשטרה זה העולם האמיתי והנורמטיבי ולא חריגה ממסורת ארוכת שנים של הפגנות בלתי אלימות. כאמור, אין שום דוגמה לתנועת מחאה הכוללת מאות אלפי אנשים ושהצליחה להמנע (גם אם רצתה) מעשרות/מאות אנשים שהשתתפו גם בפעילויות קצת פחות פסיביות. אם אין למשהו אפילו דוגמה אחת נגדית בעולם האמיתי, אז לגנות אותו זה כבר לגמרי לצוף בעולם האידאות שמנותקות מן החיים, מבני האדם, מצרכיהם ומצוקותיהם. __________________ 1 שכיבה פסיבית על כביש עד שהשוטרים יפנו או יעצרו אותך, קשירת עצמך בשרשאות לשער כניסה מברזל עם מנעול וללא מפתח, Picketing ואף שביתות שעלולות ממש לשבש את חיי האזרחים (ולכן יש מי שמחשיב אפילו אותן, בטעות, כסוג של אלימות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לוקח את הערתך בדבר ה"אלימות המילולית" שלי לתשומת לבי ואשתדל להימנע ממנה בעתיד. פשוט, גם אתה די אלים בכתיבתך הרדיקלית וחשבתי שתהיה פחות רגיש לכתיבה תוקפנית. למיטב ידיעתי, רדיקלי פירושו "מן השורש" והוא מיוחס לדברים שהם בסיסיים, קיצוניים ודראסטיים. אני מפרש אותם גם כלוקים בשטחיות ואי הכרת מורכבות הנושאים במלואם. תפישת עצמו כאיש דתי ולא אידיאולוג, אינה משהו משני במשנתו של גנדהי אלא משהו מרכזי. האידאולוג עוסק באמת המוחלטת. האיש הדתי מנסה להתקרב לאמת. הוא יודע שזו רק דעתו ולעתים קרובות הוא נאלץ להתפשר עם דעותיהם ואמונותיהם של אחרים. צריך לזכור שגנדהי עסק באלימות כל חייו ואף התגייס בעצמו לצבא הבריטי במלחמת הבורים תוך שהוא מצליח לקיים גם שם את העיקרון של אי אלימות. האידיאולוגיה של גנדהי אכן קיצונית מאד, אבל גנדהי המנהיג והמדינאי ידע לנהוג בפראגמטיות (למשל כאשר השלים עם הפיצול להינדוסטן ופקיסטן לו התנגד כל כך). הפציפיזם של גנדהי (בעקבות לב טולסטוי) אכן היה קיצוני מאד. העצה של גנדהי ליהודי הרייך השלישי אינה משהו שרק אני ואתה יודעים עליו, אלא פרשה וויכוח ידועים מאד, שאפילו ג'ורג אורוול כתב עליו באחד מספרי המאמרים שלו. במילים אחרות הביקורת על עמדתו זו היתה נפוצה מאד ובודאי ידועה גם לו. רציתי שתכיר בכך שעמדתו לא נבעה מטפשות, נאיביות או פאנאטיות. התשובה שנתן היתה זהה אחת לאחת לעמדתו הידועה של טולסטוי ביחס להתנגדות הרוסית לכיבוש הטטרי. וזאת לדעת, גנדהי הביע עמדה נחרצת כנגד הפאשיזם והנאציזם מתחילתם וזאת על אף הסכסוך עם הבריטים ולא התנגד לגיוס הודים לצבא הבריטי. את עמדתו ביחס ליהודים כתב גנדהי בערך ב-1934 (בעקבות הקריסטאל נאכט), כאשר איש בגרמניה לא דבר או חשב על ג'נוסייד ומלחמה עולמית. יותר מאוחר פציפיסטים גדולים אחרים אך אדוקים פחות (כמו ברטרנד ראסל) שינו את דעתם. כפי שמרמזים דבריך, גנדהי אכן לא היה הומאניסט (באופן המזכיר את י. ליבוביץ). האדם לא עמד במרכז הגותו של גנדהי אלא היו עקרונות אחרים שהיו חשובים ממנו. אתה הזכרת בדבריך כל מיני קטרוגים וטענות שהיו כלפי גנדהי בחייו הפרטיים. אני איני יודע על כך יותר מדי ולכן איני מביע עמדה בנושאים אלו. אני יודע שני דברים. חייו הפרטיים של גנדהי היו כספר פתוח ולא הוסתר דבר מאפאחד. אני גם זוכר מה אמר איינשטיין על גנדהי: בעוד אלף שנים, אנשים יתיחסו לגנדהי כמו אל ישו מנצרת או הבודהה ויתקשו להאמין שאדם כזה התהלך כאן עלי אדמות בינינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שזה שאתה חושב שכתבתי משהו רדיקלי בפתיל הזה או שהכתיבה שלי אלימה די מעודד אותי כי זה אומר שהשימוש שלך במילה ״אלימות״, סתם על כל דבר שקצת לא מוצא חן בעיניך, זאת בעיה (סמנטית?) כללית ולא משהו ספציפי שאתה מפנה רק כלפי מפגינים לא אלימים. לכן אפשר פשוט להתעלם מהטיק הסמנטי הביזארי הזה ולהמשיך הלאה עם חיינו. מאוד לא מעניין אותי להמשיך ב״דיון״ הזה. רק אוסיף הערה לגבי הסגנון - שניה אחרי שאתה מצהיר (לעצמך?) ״אשתדל להימנע ממנה בעתיד״, אתה לא מספיק להגיד ג׳ק רובינזון ואתה קופץ חזרה מיד לפוזה המשעשעת של ״המחנך״ שמספק אינפורמציה לבורים שלא יודעים על מה הם מדברים וזאת למרות שאין שום דבר בדברים שאתה כותב to back it up. לא מספיק לך להוסיף אינפורמציה אלמנטרית לתגובה שלך כחלק מהרכבת טיעון, אתה משום מה חושב שזה חשוב להדגיש שאני בטוח לא מכיר ולא יודע את הפרטים שאתה מוסיף (גם כשהדברים הם מן המפורסמות, כולם מכירים את הפרטים הללו ואפשר לחשוב שגילית למישהו את אמריקה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אתה טועה בי. אין לי שום דרך לדעת מה אתה יודע ומה לא ובטח אין לי כוונה לחנך אותך. התכוונתי לומר שהעצה של גנדהי ליהודי הרייך השלישי היא עניין מוכר היטב שהיה שנוי במחלוקת גדולה בין מאורות גדולים, כך שמן הסתם גם בצד של טולסטוי וגנדהי היו כמה נימוקים טובים, שבמקרה זה שנינו איננו מסכימים איתם. הטעות של גנדהי היתה שהוא הכיר היטב את הבריטים ואת הדמוקרטיה שלהם והרבה פחות טוב את הגרמנים ואת העריצות שלהם. הוא הניח שאפשר לסמוך על תחושת ההגינות והליברליזם הגרמני וזהו ההסבר להצעה המוזרה שלו ליהודי הרייך להתאבד קולקטיבית. כפי שכתבתי קודם גנדהי חשב שיש משהו מעבר לחייהם כפרטים של יהודי הרייך ויש משהו גדול (מעין תיקון עולם) ששווה את ההקרבה שהציע להם. אכן לא היתה זו שעתו הגדולה של גנדהי, אבל זה לא הופך אותו לטיפש, נאיבי או זדוני. אתה תצטרך לסלוח לטון החינוכי שלי. אני מאמין בהתעלמות מאנשים שאני לא חושב שיש סיכוי ללמד או להשכיל אותם במשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא טועה בך משום שאינני יודע מי אתה. התיחסתי רק למה שאתה כותב ואיך שזה נכתב. רק למשל אחד - אף אחד לא טען שגנדהי היה טיפש, נאיבי או זדוני. אין לי מושג מאיפה זה הגיע לפה. הסיבה שפרשתי מהדיון היא בגלל הכמות של האד הומינם ואנשי הקש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרט קטן נוסף שאני חושב שאני חייב לקוראים ושאמור לדעתי להיות המסמר האחרון בארון הקבורה של הדיון הזה (וחבל שלא התחלתי איתו): עובדה היסטורית לגבי הכלים של תנועת המחאה הלא-אלימה בהודו בהנהגת גנדי היא השימוש בכלי של שכיבה של מוחאים על פסי רכבת ודרכים על מנת לעכב תנועת רכבות1 ותחבורה ציבורית. מתוך World Diary: 1929-1934 עמוד 35. DEAR MR. GANDHI: 1 ישראלים שיעזו לשכב על פסי רכבת היום (וממש לא סביר שזה יקרה) יקבלו לכל הפחות תגובה אוטומטית ומידית של רימוני הלם מהמשטרה וסיקור תקשורתי בסגנון ״מפגינים אנרכיסטים אלימים וקיצוניים חסמו הבוקר את רכבת ישראל״.
His Excellency the Viceroy desires me to acknowl- edge your letter of the second of March. He regrets to learn that you contemplate a course of action which is clearly bound to involve violation of the law and danger to the public peace. Yours very truly, G. CUNNINGHAM, Private Secretary On April 5 Gandhi carried out his threat. After marching two hundred miles to the Arabian Sea, he and a small group of companions began making salt in defiance of the law. Within a week British soldiers throughout India were using their swagger sticks to flick the white cotton caps off the heads of Gandhi's supporters, ***who were obstructing traffic by lying down on railway tracks and public thoroughfares***, boycotting British goods, and refusing to obey British laws. On the twenty-third of the month troops at Peshawar, in Northern India, shot down twenty N arional- ists, and on April 30 Gandhi's son was sentenced to a year in prison, charged with sedition. On May 3 Gandhi him- self was seized and imprisoned near Bombay, and troops began raiding several provincial headquarters of the Con- gress Party. ____________ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
___________ 1 עם כל הדמיון, מאבק לעצמאות מצדיק שימוש באמצעים יותר אלימים ממאבק נגד *סיכון* של דיקטטורה, שהוא השלב בו אנחנו נמצאים כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, אבל לא הבאתי את הפרט הזה כדי לטעון שראוי לחסום. לא טענתי בשום מקום שזאת התנהגות ראויה. הבאתי את הפרט כדי להראות שלהביא את האידיאולוגיה של גנדי כחיזוק לזריקת מילים כמו ״אנארכיזם״ ו-״אלימות״ כלפי חוסמי איילון זה אבסורד. אני עדיין מחפש את מחאת חד הקרן הזאת שגם מונה שש ספרות ומעלה של מוחים וגם לא היו בה עשרות/מאות ברדקיסטים חוסמי דרכים מפרי חוק אך פסיביים/לא אלימים. יש דוגמא לדבר כזה? אם אין, מאיפה מגיעה הדרישה הזאת ממפגינים בתל אביב להיות קדושים יותר מן האפיפיור? למדנו שזה לא הגיע מגנדי. אז מאיפה כן? אולי ישו והושטת הלחי השניה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים, ומוסיף עוד נקודה לדיון: מחאה ציבורית לא מתקיימת בחלל ריק, היא טנגו ששניים משתתפים בו - המוחים והממשלה. והצעדים שלהם משפיעים אחד על השני. אם, לדוגמה (היפותטית), 400 אלף חדי קרן כהגדרתך יוצאים למחאה שקטה, ובתגובה ראש הממשלה אומר שאינו יכול עוד ומתפטר, אין למחאה שום סיבה לעשות אסקלציה לשלבים הבאים. דוגמה יותר עדכנית - כשאלפי מוחים הפגינו בלונדון באוקטובר (ואגב, חסמו את התנועה בכל מרכז העיר, הייתי שם, ולא קראו להם אנרכיסטים), ותוך שלושה שבועות התפטרה ראשת הממשלה הכושלת. המחאה בנויה על שלבים. אם שלב כלשהו מצליח - וזה לא בלתי סביר בעולם מתוקן שממשלה שרואה מאות אלפים ברחובות תחשב מסלול מחדש - אין סיבה לעבור לשלב הבא. ההקצנה ההכרחית מגיעה אחרי שהממסד מתעקש להתעלם מהשלב הנוכחי, ודוחף את המחאה לשלב הבא. עכשיו, אני לא אומר שזו חובתה של הממשלה לעצור - לכל ממשלה יש אינטרסים מורכבים - אבל התעלמות היא סיבה מהותית לאסקלציה. זה לא מאד שונה ממאבקים פוליטיים אחרים - בין מדינות למשל. בהתחלה עושים משא ומתן תרבותי, ומנסים באמצעים מתונים להגיע לפשרה. אם זה לא מצליח, המאבק מסלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אפשר לחשוב שמדובר באיזו התפתחות חדשה בהיסטוריה של ההפגנות. מה שאבסורדי בעיני בדיון הזה הוא ניכוס מושג ה - ״מחאה בלתי-אלימה״ ועיוות ההיסטוריה שלו כדי לטעון נגד ה״אלימות״ של חוסמי הדרכים שאנו רואים היום, למרות שסקירת ההיסטוריה של כלי חסימת הדרכים במחאה וצעדות לא חוקיות / לא מורשות על דרכים/כבישים, מגלה שהחיה הזאת נולדה והיא תוצאה ישירה בדיוק של אותן תנועות מחאה בלתי אלימות שמבקשים מהמפגינים של היום לקחת מהן דוגמה. הכוונה המקורית בתנועות ה - Non-Violence לא היתה להגביל את המפגינים לניפנוף שלטים וזמבורות על המדרכה. הכוונה המקורית ב - nonviolence היא לא המנעות מקונפליקט, המנעות מלהפריע לסדר היום והשיגרה של הציבור או המנעות מוחלטת מהפרת החוק. הכוונה המקורית היתה אנטיתזה לפרעות, ונדליזם, הרמת יד או איום חמוש על הזולת. כל הפרקטיקות של צעדות שקטות ולא אלימות (גם אם מפירות חוק ולא מורשות), חסימה מפירת חוק של דרכים, שכיבה על הקרקע כדי להפר סדר והמתנה לפינוי/מעצר, קשירת עצמך לשער של מוסד מסוים ועוד רשימה ארוכה של פרקטיקות עם אופי דומה לא קיימות בעולם למרות התנועות של ה - Non-Violence. אלו הן פרקטיקות שנולדו בגלל תנועות המחאה שדגלו ב - Non-Violence. סבבה אם יש מי שטוען שההיסטוריה לא הלכה רחוק מספיק עם האי-אלימות וראוי להקים תנועות מחאה שהן The-Really-Reeeealy-Non-Violent-Protests-That-Will-Not-Even-Hurt-A-Fly בהן לא יעלה על הדעת שמישהו יעז לחסום כביש, אבל חיה כזאת תהיה דבר חדש בעולם ופרקטיקה שאין לנו דוגמה שלה מההיסטוריה של המחאות הלא אלימות. אי אפשר להתיחס אל הדבר החדש הזה כאילו הוא קיבל השראה מההיסטוריה של תנועות המחאה הבלתי אלימות. זה שכתוב ההיסטוריה, אנכרוניזם ורומנטיזציה של תנועות מחאה מהעבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים ומעבר לזה. ההפגנות כל כך חלביות, שאפילו על השמאלנים החננות אני לא מאמין. הפגנות של מאות אלפים שמוכלות על ידי כמה עשרות שוטרים? אני חושב שלא היה דבר כזה בהיסטוריה של ההפגנות בעולם. אף תחנת אוטובוס לא נשרפה ואף מכונית משטרה לא נהפכה. עם פיטורי גלנט יצאו ההמונים לרחובות ו... לא עשו כלום. לא הוציאו את התסכול שלהם על חלונות ראווה כמו בצרפת ובארה"ב, לא שרפו, לא שברו. בחיפה לא היה שוטר אחד בנמצא, וההמונים פשוט הסתובבו הלוך ושוב עם הדגלים. צא ולמד שההפגנות הן של האזרחים הכי נורמטיביים שתוכל למצוא. בעלי משפחות, עבודה קבועה, וכו'. אנשים שלשבור ולהבעיר בכלל לא נמצא בסקופ שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדורות על איילון דוקא היו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל היתה שרת ביטחון. כפיים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אח, פספסנו הזדמנות היסטורית. אולי תהיה לה הזדמנות שנייה בקרוב. והרי בדו"צ היא מומחית. ____ נראה אם מישהו יבין אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זאת מירי רגב, חמיצר אתה לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שזאת מירי רגב היה כבר ברור מהתגובה מעליי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העם זקוק לשרות עממיות. שושנה ארבלי-אלמוזלינו [ויקיפדיה] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאיר גולן מצהיר על שינוי האג'נדה של המחאה ובדרך גם על הקמת מפלגת שמאל מאוחדת. אני מפנה תגובה זו לך, לאריק ולכל שאר תומכי המחאה. הקמת מפלגת שמאל בין חד"ש לבין יש עתיד היא מטרה ראוייה, אבל צריך להזכיר שהמפלגה הזו תבנה על בייס המונה 7-8 מנדטים ועצם הקמתה עדיין אינו בבחינת תחייה של אופציית שתי המדינות לשני עמים. בודאי לא כאשר האוטונומיה הפלשתינית ניצבת על כרעי תרנגולת וחושבת להתמוטט בפני קואליציה של איסלם סוני ושיעי המשרתת אינטרסים אירניים. יתכן שבקרב המוחים בפועל, חלקם של אנשי השמאל (כאמור 7-8 מנדטים) גדול יחסית מחלקם של אנשי המרכז (בימים אלו כ-50 מנדטים), ועדיין מדובר בעכבר ששואג מעל גבו של פיל המחאה. המוני המחאה נזעקו לקרב ע"י אג'נדה של מלחמה בשינוי כללי המשחק של הדמוקרטיה הישראלית וכעת מודיע להם יאיר גולן שהאג'נדה השתנתה והיא כעת הפלת הממשלה המכהנת. אני מסכים שההבדל בין האג'נדות הוא עקרוני ולא מעשי. בפועל, הדרך היחידה כנראה להבטיח את המשך הדמוקרטיה הישראלית הליברלית היא הפלת ממשלת הרשע של הימין ובכל זאת לעיקרון יש משמעות אסטרטגית. ממשלה מפילים בכנסת ולא בהפגנות רחוב. כמוכם, אני מניח, לא התרשמתי בשבועות המחאה מן היכולת הפוליטית והכריזמה הציבורית של גנץ, לפיד ואייזנקוט. אך בין כך ובין כך, התפקיד של הפלת הממשלה הוא שלהם ולא של מובילי המחאה הלא נבחרים. זהו פרי הבאושים של הובלת המחאה ע"י מנהיגים שנידבו עצמם להנהגה. הם עשו זאת בשם הצורך לגייס תמיכה ציבורית רחבה ככל האפשר ובשם הסלידה של כלל הציבור מפוליטיקאים בכלל. לזכותם יאמר שהם עשו עבודה טובה. אלא שאני מצר על כך שההנהגה הפוליטית הודרה מהנהגת המחאה והפוליטיקאים נגררו כסמרטוטים מאחורי עגלת המחאה. למעשה 3 הפוליטיקאים שהזכרתי המייצגים את רוב רובו של ציבור האופוזיציה, כמעט ולא נטלו חלק במחאה ואף תפסו עמדת איסטניסים שלא לצורך כנגד המחאה (למשל בגינוי כתובת הקיר שקראה ליריב המחריב אוייב העם). התוצאה של המהלך הזה הוא חוסר אחדות וחוסר אחידות במסר של המחאה והאופוזיציה. זה מאותת לציבור שלנו סימנים לא טובים לגבי העתיד של ממשלת ההצלה החילופית. אם לשפוט לפי המחאה הציבורית הקודמת שלנו, חלק ממובילי המחאה יתפסו את מקומם במפלגות הפוליטיות. הניחוש שלי הוא שגם אם רובם ימצאו עצמם במפלגת השמאל החדשה של יאיר גולן, היא עדיין לא תעבור את המחסום של מנדט חד ספרתי. תחי ההתנגדות אין שיויון אין גיוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאיר גולן מצהיר על דעתו (הוא לא יכול ולמיטב הבנתי גם לא מתיימר להצהיר על ''האג'נדה של המחאה''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעת את דבריו? זה פחות או יותר מה שהוא עושה. מי בעצם מוסמך לקבוע את האג'נדה של המחאה? במחשבה שנייה לא כדאי לעלות לטורים גבוהים בנושא. בפועל שתי האג'נדות קשורות אחת לשנייה והכל עניין של איזה .% אלקטורלי שמתנגד לרפורמה המשפטית אבל לא רוצה להפיל את הממשלה. המשפט שפסקתי הוא עובדתי ולא רעיוני (ממשלה מחליפים בכנסת ולא בהפגנות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, שמעתי את דבריו. הוא לא ''מצהיר על שינוי אג'נדה'', הוא מביע את דעתו (שזו, אגב, אותה דעה שהוא מביע כבר הרבה זמן). אף אחד לא מוסמך לקבוע את האג'נדה של המחאה. עובדתית גם בישראל וגם בעולם ממשלות נפלו בעקבות זעם ציבורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לזעם הציבורי היו מכונות יריה, אני מניח שמרבית הח''כים כבר לא היו עמנו. אני לבדי הייתי מכסח כמה עשרות. אני יכול לתקן ולומר, כי ככל הידוע לי, הדרך היחידה להוריד ממשלה מבחוץ היא באמצעות הצבעה בכנסת. על ההצבעה הזאת, הרבה דברים יכולים להשמיע. גם מהומות והפגנות רחוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההצבעה בכנסת היא החלק הפורמלי והלא מעניין. ממשלות קמות אחרי שרוב חברי הכנסת מביע אמון בקואליציה. אין בישראל בחירות אמצע. לא זכור לי מקרים בהם חברי כנסת שהחליפו שמתו או הפילו ממשלה. ובכל זאת, ממשלות נפלו. פעם אחרי פעם אחרי פעם. (כמעט) כל פעם שממשלה נפלה בישראל זה היה בגלל שחבר בקואליציה שינה את דעתו. לאט מדובר בתהליך חריג, ב-75 השנים שישראל קיימת היו לה 32 ממשלות, זה ממשלה כל שנתיים וקצת, ובעשור האחרון הקצב עלה. חברי כנסת משנים את דעתם בגלל שהנסיבות השתנו, בגלל שמישהו הציע להם משהו או בגלל זעם ציבורי - ובאמת באופן היסטורי, אלה שלושת הסיבות שגרמו לממשלות ליפול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני במקומך הייתי נזהר בלשוני. אמנם ייתכן שהאייל נמצא מתחת לרדאר, אבל כשבוטים חדישים מונחי AI יציפו את הרשת הם עלולים לדוג אותך. רק ביבי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מתכוון למכונות הירייה והכיסוח, חשבתי שזה ברור שזו לשון הלצה. אולי יעזור אם אבהיר שלא כל ה"מכוסחים" שלי באותו מחנה פוליטי. אם הכוונה לדברים אחרים, זו הזדמנות להשתמש שוב בציטוט מגנדי: "אני מאמין שכאשר ישנה אפשרות לבחור רק בין פחדנות לבין אלימות, הייתי מציע לבחור באלימות". אני בוחר באומץ על פני פחדנות. איך נאמר: צעירים כבר לא נמות. ואגב אורחא, דבריו של רועי נוימן, באמת היו בעייתיים. השוטרים עושים את עבודתם בתנאים קשים ולא ראוי שהמפגינים ייעצו להם איך לפזר הפגנה ולהתייחס אליהם כאילו היו שליחים אישיים של בן גביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, לא אני האיש שיטיף נגד גילויי אומץ, כל עוד לא מצפים ממני להשתתף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא תיזכר איך נפלה הממשלה הקודמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עובדתית גם בישראל וגם בעולם ממשלות נפלו בעקבות זעם ציבורי" בהחלט ואפילו אין צורך ביותר מאחוז לא גדול של מוחאים כדי לעשות זאת. למחאה לא אלימה יש סיכוי מאוד סביר להשפיע ולמרות נסיונות של ערוץ 14 וטהרנים לשנות את הנרטיב - ההפגנות בישראל נגד הרפורמה המשפטית הן דוגמה מובהקת להפגנות *לא* אלימות פר אקסלנס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. זה מסביר לי למה כל כך חשוב לצדדים להגזים ולהמעיט בהתאמה במספר המפגינים. תמיד תהיתי למה חשוב לדעת אם היו בהפגנה 80 אלף או 120 אלף. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |