בתשובה לשוקי שמאל, 04/04/23 9:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא חושב שהנקודה המרכזית שלו היא איזשהי נבואה לפיה בג"צ יפסול את הרפורמה ושב"כ והמפכ"ל יאכפו זאת בכוח. כמעט להפך: הבנתי מדבריו שהוא אינו חושב שזה תרחיש הייחוס הסביר. הוא אומר שההיסטוריה מראה שישנם אינספור תרחישים בהם המחאה יכולה להסתיים בהצלחה, ושעוד מראה ההיסטוריה שאותו תרחיש לא חוזר פעמיים, ומכאן הוא לא יודע מה ספציפית הולך לקרות. הוא אומר שאופי המחאה, ביזורה, הקיפה, והכוח של המשתתפים בה (בפרט ממערכת הבטחון) מבטיחים נצחון. אבל איך בדיוק? נחיה ונראה. something gotta give. הוא לא היה צריך לשכנע אותי כדי שאסכים איתו ב-100% לגבי הניתוח שלו (חשבתי בדיוק כך גם קודם, והתעודדתי שאדם המצוי כל כך בפרטים ומעורב מאד במחאה רואה את הדברים כמוני) - אבל למרות זאת, אני כידוע פאסימי והאופטימיות שלו לא דבקה בי. בעיקר דבריו, לטעמי, עומדת האבחנה שנתניהו לכוד בין האינטרס האישי שלו (אותו הוא מעמיד מעל כל שיקול אחר, כפי שכבר הוכח באותות ומופתים) לשלוט על מינוי שופטיו, לבין שותפיו הקואליציונים שחלקם נחושים לאיין את הביקורת השיפוטית על הכנסת, חלקם נחושים לאיין את הביקורת המינהלית על הממשלה, וחלקם נחושים (כמוהו) לשלוט במינוי והדחת השופטים. לחלקם מניעים מושחתים (דרעי), חלקם מניעים מגזריים (גפני), לחלקם מניעים פנאטיים (לוין ורוטמן) וכולם מכירים את נתניהו, שקריו ומסמוסיו היטב ולכן הם מגובשים ונחרצים לא לאפשר לנתניהו לקבל את מבוקשו מבלי לקבל גם את מבוקשם. כך בדיוק גם אני חשבתי כל הזמן: הטרגדיה היא שאיש אינו מעוניין בדיקטטורה בישראל. ביבי מעוניין להכפיף את מערכת המשפט בשל הסתבכויותיו הפליליות, דרעי, לוין ורוטמן מעוניינים אמנם גם הם בשופטים פוליטיים אבל אולי אף יותר מזה, בנטרול הביקורת המנהלית על הממשלה והחרדים מעוניין בנטרול הביקורת השיפוטית כדי להמשיך בדרכם הלא חוקתית. וביחד מקבלים, כמעט במקרה, דיקטטורה פר אקסלנס. ומכיוון שאף אחד אינו מוכן לוותר על שעל מדרישותיו, ומכיוון שבשל בעיות אמון פנימיות אף אחד לא מוכן להשאיר שמץ של מרחב תמרון פוליטי לאחרים - דיננו לקבל את עסקת החבילה המלאה בלי ריכוכים ובלי פשרות. דיקטטורה בלי כוונה, אבל דיקטטורה. זאת הייתה יכולה להיות קומדיה נהדרת אלמלא היה מדובר בחיינו. זאת ועוד, עסקת החבילה הזו רובסטית באופן נוראי. מספיק שחלק ממנה יעבור כדי לאפשר בקלות לכל שאר חלקיה לעבור גם כן מייד אחר כך. ברי שהרצוג, לפיד וגנץ עושים כרגע כמיטב יכולתם להגיע לאיזשהי "פשרה" שתאפשר למהפכנים להכניס רגל בדלת, ומייד אח"כ לזרוק את הפשרנים אל מתחת לגלגלי האוטובוס ולהעביר את הרפורמה במלואה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רק לעניין "איש אינו מעוניין בדיקטטורה בישראל". הימין מלא מלא מעוניין בעריצות הרוב ועריצות הרוב היא דיקטטורה לכל דבר. שים לב לטיעון הרוטלויני: גדעון סער ואיילת שקד אכן הצליחו למלא את בג"ץ במינויים פוליטיים (כולל אפילו שופט מרוקאי(ת)). הבעיה היא עצמאות השופטים שלאחר מינויים הופכים לסניף של מרץ ואז אי אפשר לפטר אותם. מה הפיתרון? צריך קודם כל להבטיח בלעדיות של הקואליציה על מינויים לבג"ץ, כדי שיהיה אפשר לבדוק טוב טוב את ה"תכשיט" ואח"כ גם לקשור חהם את הידיים כך שלא יוכלו להתערב בענייני חקיקה. עריצות הרוב פאר אקסלנס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין הנבואה על פסילת החקיקה. יתכן שנרדמתי במהלך ההרצאה ופספסתי חלק. אנא אל תכריח אותי להאזין לזה שוב. בכל אופן ההתרשמות שלי היתה שהוא התיחס לפסילת החקיקה ולכך שהרשויות ישמעו לבג"ץ כאל משהו קרוב מאד לודאות. אם לא כך, מנין לו הביטחון בניצחון המחאה לאחר עמל, דם יזע ודמעות כפי שציטט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שצריך להתרגש מהעובדה שאדם פוליטי ששמח למכור את מרכולתו, תומך במחאה, מסכים לענות לשאלות ומסכים שיעלו את דבריו ל-youtube כדי שכולם יוכלו להקשיב ולהתרשם, בוחר להשתמש (לחטוא?) ברטוריקה הכוללת אופטימיות (טפי!). מה האלטרנטיבה? להחליט להיות נביא זעם ששם לעצמו כמטרה לשכנע את הציבור שאין מה לעשות ושהקרב אבוד מראש? זוהי עמדה שגם אם נניח שהיא נכונה, לא יכול להיות בה שום ״עניין לציבור״. לפסימיות ופסימיים יש תפקיד ופונקציה, אבל הם לא יכולים להוביל שום דבר אף פעם1. _ 1 הצעתי פעם לאח שלי שנקים ביחד את מפלגת ״הכל שחור״ ונרוץ איתה לכנסת. לא מעט פסימיים הביעו בהתחלה עניין. לאחר דיונים הגענו למסקנה שיהיה קשה להרכיב את הרשימה או לפקוד אנשים. כל הנוגעים בדבר הרגישו שאין לדבר הזה סיכוי להצליח :-P |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים עם התאור הזה. לדיקטטורה שהם בונים יש גם מרכיב אידיאולוגי. זה לא סיפור על גיבורים טראגיים במחזה יווני. זה סיפור על נבלים פוסט ציונים. זה נכון שיש כאן אוסף של אינטרסים שביחד מכשירים את הקרקע לביצוע המהלך, אבל אני לא מסכים שאף אחד לא מעוניין בתוצאה. אתה יכול לקרוא ממש פה באתר אנשים אידיאולוגיים שמנמקים ברהיטות בלי להתבלבל ובלי לגמגם למה המצב הראוי הוא המצב בו הרוב בכנסת יכול לחוקק ככל העולה על רוחו (ושהאיזונים והבלמים הראויים היחידים לכך צריכים להיות רק פתקים בקלפי). הם קוראים למצב כזה דמוקרטיה ואנחנו קוראים למצב כזה דיקטטורה / עריצות הרוב. החקיקה הזאת היא לא במקרה ולא תאונה. הם ממש רוצים בכנות להגיע לשם כי הם באמת מאמינים (לפחות חלק נכבד מהם) שזה המצב הרצוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המרכיב האידיאולוגי קיים (למשל, אני מאמין לשמעון נטף שהוא מאמין ברפורמה1), אבל לא אצל הפוליטקאים שמקדמים את הרפורמה. הם כולם אופורטוניסטים, ואפילו אם האופורטוניזם שלהם קשור לאידיאולוגיה כלשהי2, היא עצמה קשורה להפיכה רק בעקיפין. 1 ולכן מעריך את היושרה שלו, אך מזלזל עמוקות באינטליגנציה שלו. טמבל. 2 הבוז החרדי הכללי כלפי הדמוקרטיה, מפעל ההתנחלויות וקוקיזם, עליונות הגזע היהודי ושאר מרעין בישין. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |