 |
|
 |
||
|
||||
 |
המינימום הטריוואלי: להמשיך עד שלכל הפחות החקיקה הייתה נגנזת? אם זו הייתה העמדה החד משמעית שהיו מציבים בקול רם וברור, אז עוד באותו יום היא הייתה מתמלאת או שהקואליציה הייתה מתפרקת. ועכשיו? החקיקה רק התקדמה למצב בו אפשר להפוך אותה לעובדה מוגמרת תוך שעות ספורות. ואת הכוונה להפוך אותה לכזו איש לא טורח להסתיר. מן הסתם הם רק מחכים להזדמנות, בזמן שהם מהנדסים את הנסיבות שיובילו אליה (שוב, איש לא טורח אפילו להסתיר זאת). ואין באופק דרך לעצור אותם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. אם בתחילת התהליך אפשר היה להסתפק בקריאה לעצירה לפני כניסה להידברות, במצב בו הכל מוכן להצבעות המכריעות היה צריך לשנות את הדרישה, למרות שאני בספק גדול אם זה היה גורם לנפילת הממשלה, ויותר סביר שזה היה גורם להשלמת החקיקה. בהנחה שבג''ץ היה פוסל אותה, זה היה כנראה עדיף. אני מסכים שהמצב גרוע, אלא שאחרי ההפתעה הגדולה שלי משלושת החודשים האחרונים אני מנסה לא ליפול שוב להערכות הפסימיות ונתלה בתקווה הזעירה שההפגנות יצאו רק לפסק זמן ולא דעכו סופית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה לא רק עניין של במה אפשר להסתפק טקטית או תיאורטית, אלא גם עניין של מה אפשר לדרוש פרקטית. מאזן הכוחות היה לרגע אחד סינגולרי מאד לטובתנו, ובמקום לנצל את הנס הזה כדי להשיג משהו כנגד כל הסיכויים, נסוגנו אחורה. וואט דה פאק זה היה. לא מקבלים הזדמנות כזו פעמיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. זה הרגע שהיה צריך להצמיח את מנהיג המחנה. האנשים שהסתובבו מתוסכלים בצומת עם דגלים לא יכולים לעשות את זה בעצמם, אלא רק בהכוונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אם שקמה היתה רוצה להחליף מקצוע... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביקשת - קיבלת. היא לא נסוגה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין. *מי* נסוג? איזה תסריט אחר (מהמחנה שלנו לצורך הענין) והחלטות אחרות אתמול היית מצפה לראות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכי טריוואלי בעולם: השביתות ממשיכות והאנשים ברחובות עד שלכל הפחות החקיקה נגנזת. זה המינימום הכי פחות שאפתני שאפשר היה לדרוש. במקום זאת, לא רק שהיא לא נגנזה, אלא שהקואליציה הכריזה שהיא נחושה להעביר אותה, וקידמה אותה הלאה (עברה ועדה, הוגשה לקריאה שנייה ושלישית). ואיכשהו זה מה שסימן לכולם לחזור הבייתה ולשגרה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא סימן לכולם בכלל. עד כמה שאני יודע המחאה נמשכת. יש הפגנות היום, ויהיו גם בקפלן בשבת. אבל היתה הכרזה על עצירה (אם היא לא תוגש השבוע למליאה - שזו היתה התוכנית המקורית) - זה כבר חלק ניכר ממה שביקשו. לפחות עבור יו"ר ההסתדרות וחבריו, קשה לדרוש מהם להישאר על העץ אחרי זה. לא בטוח בכלל שלכל אלה והמקלות הכבדים שהם הניפו אתמול, היתה לגיטימציה מספיקה להמשיך היום על עניינים פרוצדורליים. כנ"ל גם לגבי לפיד - אם כי כבר הוציאו הודעות היום מחלק מהאופוזיציה שדורשים גם גניזה. ולגבי הכרזות הקואליצה - אם תקרא עיתונים מלפני כמה שבועות, תשמע את אותה קואליצה מכריזה מעל כל במה, שאם הרפורמה (כולה!) לא עוברת במושב הזה, היא כבר לא תעבור. אז הכריזה. לאיזה קואליציה אתה מאמין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עניין מנהלי כמו ששינוי החוק לבחירת שופטים הוא עניין ביורוקרטי. יש הבדל של שמיים וארץ בין ''עצירה'' הצהרתית שכזו, שהיא כמעט גימיק, לבין משיכת הצעות החוק כך שהן יצטרכו לעבור את ועדת החקיקה שוב. זו הייתה איוולת להסתפק בכך. אני מאמין שהקואליציה התכוונה להכרזות שלה, ואני מאמין שהיא אכן הייתה על סף פירוק לאחר שההתנגדות הצליחה למנוע מהם להעביר עוד השבוע את החוק. ואני מאמין שהיא שרדה רק כי ביבי הצליח לשכנע את שריו שזו דחייה טקטית חסרת משמעות שנעשית בלית ברירה, ואני מאמין שזו עמדתו הכנה, שהם השתכנעו בצדק, ושחקיקה תעבור בקרוב. ואני מאמין שאם ההתנגדות הייתה מתנהלת באופן שהוא בסך הכל לא אדיוטי היא הייתה משיגה בקלות גניזה, ואם היא הייתה מצליחה להתנהל בשמץ של תחכום מינימלי (אני יודע שזו בקשה גדולה), הקואליציה גם הייתה מתפרקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתה רואה את הפונקציונליות של הדברים באופן מאד רחוק מהמציאות. אין "התנגדות" במובן של יישות אחת מאורגנת, עם מטרות מתואמות, סנכרון מלא בין הרכיבים ותחכום גלובלי כזה או אחר. יש הרבה הרבה קבוצות, גדולות וקטנות, שכל אחת מתנגדת בדרכה. והסנכרון, אם קיים, לא גבוה. ניתן דוגמה קיצונית - האם יו"ר ההסתדרות הוא חלק מ"ההתנגדות" שלך? סביר להניח שאם הוא לא היה מפסיק את השביתה אתמול, היה לזה אימפקט גדול, אבל אתה חושב ש"מפקד ההתנגדות" היה אמור לתאם איתו את זה? אתה חושב שיש מישהו כזה שהוא מקשיב לו? אין כזה. אישית - הייתי שמח אם היה ממשיך לשבות גם היום, אבל אין לי למי לבוא בתלונות חוץ מאשר אישית לארנון בן דוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אני מבין את המכניקה כמוך. בדיוק בגלל זה אני מדבר אבסטרקטית על ''ההתנגדות'' ולא מאשים אנשים ספציפיים. בפועל, מרב האשמה נופלת כמובן על גנץ ולפיד שמן הסתם היו בקשר עם נתניהו, ארנון בן דוד, ראשי קבוצות המחאה למינהם, והבטיחו לנתניהו שההצהרה הצולעת שלו תספיק כדי לחזל''ש במקום להתעקש על יותר, ובכך לא רק בנו עבורו סירת הצלה אלא גם חתרו עבורו במשוטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי לא קרה שום דבר ממה שתיארת בפסקה השנייה. ואני לא שמעתי על שום חזלו"ש. לפיד יכול לחזל"ש את המחאה? הוא לא משפיע ולא מעורב בכלום, ואומר תודה יפה כשפעם ב- מוכנים שהוא ינאם איפשהו. מקסימום הוא מקשיב יפה למסרים של ראשי המחאה וזה אולי קצת מיישר אותו. החזלו"ש המשמעותי היחידי זה של ההסתדרות, וכמו שכתבתי כאן, יש לזה כמה נקודות מבט. אני שמעתי אותו אומר בצורה ישירה אתמול, שאם לא תהיה הידברות ותמיכה רחבה, הוא לא יהסס להשבית שוב את המשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השביתה הסתיימה, מילואמניקים חזרו להתנדב. חזלו''ש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל כבר היה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה לא נראה חיזלוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי, אולי נפגשו שם. ככה בדיוק נראה חזלו"ש. השגרה של 12 השבועות האחרונים, בה צעקנו לאוויר ודיברנו לעצמנו. היא נשברה למשך כמעט יממה בה יחסי הכוחות התהפכו לרגע. ואז - חזל"ש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי, חזרה לשגרת ההפגנות. זה בסדר, זה תהליך. מסתבר שהצעקות לאויר הביאו לשינויים במציאות בסוף. מקווה שעל זה נסכים. הרבה, מעט, אפשר להתווכח, אבל לבטח הם לא היו לשווא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, כל מהלך הטיעון שלך שגוי. דבר אחד, האס בשרוול של המחאה בכלל לא היו ההפגנות ואפילו לא השביתה בכאילו של ההסתדרות והמעסיקים, אלא סירוב הטייסים והמילואימניקים והאיום הכלכלי. מבחינת ההסברה לא כדאי לנפנף בעובדות אלו, אבל הן עשו הופעת בכורה בזירה ולא ירדו ממנה בעתיד הנראה לעין. דבר שני, כלל אצבע באיסטרטגיה צבאית, בהימורים ופוליטיים בפרט ובחיים בכלל, זה לממש רווחים כאשר אפשר ולא לחכות לרווח המירבי (שזו דרך בטוחה להפסיד הכל). דבר שלישי, כבר סון טסה ידע שצריך להקיף אוייב רק מ-3 עברים. דבר רביעי, אתה צודק באבחנתך שכדי להשיג הישג אסטרטגי (להבדיל מטקטי), צריך להפיל את הממשלה המכהנת. (עוד עובדה שלא כדאי להציג מבחינה הסברתית). הבעיה היא שכמו שאתה מבין מדובר פה במהלך פוליטי והמחאה מלכתחילה בחרה בקו לכאורה א-פוליטי. (אני עצמי הייתי בהפגנה שסרבו להזמין את יאיר גולן לנאום בטענה שהוא שמאל קיצוני ואז החליטו בלי פוליטיקאים בכלל). בכלל, אפשר להתווכח אם המחאה הועילה לאופוזיציה או שיתכן שאפילו הזיקה להם כאשר הוצגו כסמרטוטים הנגררים ע"י מתנדבים מטעם עצמם שארגנו את ההפגנות. במילים אחרות המכשלה אינה העיתוי וההסכמה של הפוליטיקאים להכנס למו"מ (שממילא אינו מחייב את המחאה), אלא העובדה שהמחאה לא בנתה באופן אישי דמויות פוליטיות מן האופוזיציה כמייצגי מחאה שיוכלו לנהל מו"מ מול הממשלה. נדרש זמן כדי שמארגני המחאה ימצאו מקומם מבחינה פוליטית ויוכלו להכנס לשדה המו"מ הפוליטי. צריך להתנחם גם בעובדה שרוה"מ הוצג עירום ועריה ע"י המחאה ונראה שהקסם שלו נשבר. הוא גם לכוד ע"י גורמים רדיקליים תאוקרטיים ושמרנים ולדעתי ספק אם יש לו מרחב תמרון שנדרש כדי להגיע להסכמות, כך שגם אם הפוליטיקאים מהאופוזיציה יציעו לו הצעות מפתות מאד, ספק אם יוכל להענות להם. כך שהמשבר החוקתי או הפלת הממשלה עדיין באופק האירועים הפוליטיים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |