 |
אני חושב בדיוק כמוך. שיקול הדעת המוסרי חשוב שבעתיים מכל פקודה או פוליטיקאי, ולכל אחד יש מצפן והוא חייב לפעול לפי צו מצפונו.
אני בספק רב אם כל פעולת סרבנות (פציפיזם, סירוב פינוי יישובים, מכתב שמיניסטים, סרבנות נוכחית) היא באמת כזו. חלק ממנה נגרם עקב לחץ חברתי, בדיוק כמו שירות צבאי, אגב.
אף אדם רציונאלי לא באמת חושב שהוא מציל את המדינה ואין בלתה, וכל מעשה סרבנות אינדיבידואלי אכן לא מסכן את המדינה. אבל מתי אסיפה של גרגירים בודדים הופכת לערימה?
אי אפשר לנתק את האיומים בסירוב מההתארגנות ומההמרדה, וזו לא מנותקת מהמחאה - היא תולדה ישירה שלה. עוד מדרון חלקלק בדרכו של כדור השלג.
הצד השני של "היחס לא נגמר בקלפי" הוא לעשות לעצמך דין על כל החלטה ציבורית. ממשלה x מחליטה להעלות מיסים לעצמאים, יתאגדו כל העצמאים במרי מיסים, כי הממשלה לא מייצגת אותם. יש רגולציה חדשה על חברות אשראי? יתאגדו המנכלים ויפסיקו לדווח כמו שהם אמורים.
"שיקול הדעת המוסרי" חמקמק מאין כמוהו, ובאקלים של משבר פוליטי מתמשך בישראל ומשבר חוקתי, גם המרדה עשויה להיראות לאדם מהיישוב כמו מהלך מוסרי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש