בתשובה לעומר, 19/03/23 12:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב בשלב זה אני מקווה שאין לך התנגדות לקו שמתחתי בין התנגדות למרי אזרחי. אני חוזר וטוען שאתה מחוייב יותר מדי ל"ניצחון". אני מייחס את זה לכך שיש לך תגובה אי-ציונית הולמת למקרה של הפסד. לי אין תגובה כזו ולכן אני לא רוצה לשים את כל הביצים בסל של ה"ניצחון". ההתנגדות תמשך גם במקרה של הפסד. נ.ב. לכן גם איני מתלהב מתסריט של הסלמה. ההסלמה ממילא אינה בשליטה ולהערכתי לא תביא בהכרח לניצחון. היא כן תביא בהכרח להסלמת האלימות מן הצד השני. וכדאי ל"כולנו" להשלים עם כך שהצד שלנו לא טוב באלימות. (כתובת גרפיטי לא מנומסת אחת וראשי המחנה כבר מתחרים בלגנות אותה). לדעתי המתכון האמיתי ל"ניצחון" הוא אם נצליח לשכנע את הצד השני שאנו לא מתכוונים לוותר. המלחמה בעריצות תמשך בדרך זו או אחרת. נשארנו, אם כן רק עם הנושא של אי-אלימות. אני לא מסתיר שזה אצלי עיקרון אמונה ובכל מקרה (גם של הפסד) אני בוחר בו. אבל עיקרון אי האלימות נשען על הסברה שאלימות מועילה רק לעתים רחוקות. את האלימות אני מייחד למקרים של הגנה עצמית. אני לא חושב שטקטיקות מסוג הסלמה מבוקרת יעבדו. יש לנו עסק עם פאנאטים הזויים שהמציאו בעיות שלא קיימות כדי להוציא לדרך פיתרון שמטרתו לשרת כל מיני אידיאולוגיות שיסודן באשליות דתיות ולאומניות. האנשים האלו אינם בני שיח. אנו צריכים להידבר עם האחרים, התמימים והמהמרים ולשכנע אותם שהם חופרים לעצמם בור. לשם כך יש בידינו שתי פצצות אטומיות, הביטחון והכלכלה ואנו צריכים ל"קרב את הכלים". עד כמה שאני מסוגל לשפוט, כתובות גרפיטי על הקירות, שריפת פחי אשפה, ניפוץ חלונות ראווה והבערת מכוניות יועילו בדיק כפי שתג מחיר מועיל נגד הטרור הערבי. אני קורא לך לבדוק בתוך עצמך, אם התמיכה ה"עיקשת" שלך במיני טקטיקות הרתעה (שבעיניי לפחות נראות כמו ירי קפצונים), אינה נובעת מחוסר ביטחון עצמי. חוסר ביטחון ואי אמון במגזר שלנו שלא יידע להתארגן ולהשתמש בכלים הלא קונבנציונליים שיש ברשותו. אני מוכן ומזומן להשתמש בהפגנות ותהלוכות וכן בלית ברירה אני משלים גם עם חסימת כבישים. זוהי הצהרת עמדה ואזהרה. אני לא חושב שמותר לנו להשתמש במחאות אלימות כדי לחפות על חוסר הלכידות וחוסר הארגון שלנו. מה שאני רוצה זה לא שריפת פחי אשפה. מה שאני רוצה זה התארגנות לסייע לאנ"ש להוציא את כספם מן המדינה, התארגנות לסייע לסרבני הגיוס ולעברייני המס והתשלומים שלנו. אין שיוויון, אין גיוס! אם כל זה לא יהיה, צריך להבעיר את הרחובות כהוקרה למדינת ישראל שהיתה ואיננה? אולי. אני לא יודע. בהזדמנות זאת, נראה לי שאני צריך לבשר שאפילו בין חמשת המגיבים המחאתיים באייל הקורא, איננו מסונכרנים לגבי המטרות המוצהרות של המחאה. עומר רשם כאן כמה יעדים שהייתי מייצג אותם ככינון חוקה ליברלית למדינת ישראל. אני ממש לא מסכים. לדעתי זה המשך האסטרטגיה השגוייה של המגזר-המחנה שלנו, שמנסה לשכנע/לקבוע עבור מגזרים אחרים מה טוב עבורם (ועבור כולם). אני מציע ללמוד מן המציאות 2 עיקרים: א. עלינו ללמוד סופסוף להבדיל בין מה שאיננו יכולים בלעדיו לבין מה שאנו שואפים ומאחלים לעצמנו. על מה שאיננו יכולים לוותר, עלינו להלחם בנחרצות וללא שום פשרות. על השאר צריך לנהל מו"מ עם המגזרים האחרים. ב. אנו רק אחד מן השבטים/מגזרים בחברה הישראלית. המגזרים האחרים אינם אחים. הם יריבים, אם לא אויבים של ממש. סט הערכים המשותפים עם המגזרים האחרים מצומצם. חוקה וחוקים הם מבוססי ערכים ולכן אפשר לחוקק רק חוקי חלוקה וחוקים שוליים וטכניים. קביעת מטרות כמו חוקה ליברלית היא חלום באספמיא שלכל היותר יביא לחוקים על הנייר שיבוטלו מהר יותר משיתקבלו. מטרת המחאה היא להפיל את ממשלת הזדון הזאת, עם המושחתים שלה, המטורפים שלה והשפנים שיושבים על הכורסאות בזמן שישראל עולה באש. במקום לחשוב על חוקות וזכויות אזרח, כדאי לחשוב איך ועם מי מקימים ממשלה ישראלית-חילונית-אזרחית שאיכשהו תנסה לפנות את ההריסות מן הרחובות תוך שהיא מקיימת ריסון ושיווי משקל בין שבטים עויינים. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |