 |
למה אני מגדיר "פציינט מוסרי" ולא מסתפק בסוכנים? כי הם שם. כי הם חלק מהמציאות. כי לא מספיק לי להגדיר את ההבדל בין אוטו לבין ילד כ"כמותי". ההבדל בין אוטו לבין ילד הוא לא כמותי, הוא הבדל מהותי, גם אם זה לא מסתדר טוב עם הרצון להגדיר את המוסר כחוזה. תינוק הוא לא רכוש, הוא יצור בעל ערך גם אם אף אחד, כולל ולרבות הוריו, לא מתייחס אליו ככזה. הכשל העיקרי של השיטה שלך, שהוא בדרגת סעיף פוסל בעיני, הוא השלכות חוסר היכולת שלה להתמודד עם מושג הפציינט המוסרי בצורה נאותה.
מובן שאם אתה מוכן להעלים עין מהכשל הזה, ולגרום בכך לזילות איומה במעמדם של תינוקות, אוטיסטים וכל מי שלא שפר מזלו להיות בעל כל התכונות הנדרשות לחתימה על החוזה איתך, הרי שעל בעלי-חיים שאינם אדם אין בכלל מה לדבר. זה לא בגלל שיש לנו בעיה לתקשר איתם - שהרי בעיה לתקשר תהיה לנו גם עם אנשים שחיים בתרבויות זרות - אלא משום שבתפיסת מוסר של "יתנו - יקבלו", מי שלא "נותן", אפילו אם זה לא מתוך כוונת זדון אלא כי הוא פשוט אינו מסוגל לתת את מה שאתה מבקש לקבל, לא יהיה זכאי לשום התחשבות מוסרית מצידך ויהפוך למעשה להיות חלק מהריהוט.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש