|
||||
|
||||
א. לא שמתי לב אבל זה לא מפתיע. אתה מודע למצבו הפיננסי של מעריב? זהו עיתון, בעבר מן החשובים בישראל, שפשט את הרגל ומתקשה להתקיים. הוא כבר אינו מודפס וממשיך להתקיים בשולי התקשורת, במהדורה דיגיטלית בלבד. עוד אחד מסימני הזמן של פשיטת הרגל של עיתונות החדשות המודפסת. אני מניח שבעיות ההגהה הן רק אחד מסימני הקיום בדוחק של העיתונות הזאת ברשת. סימנים אחרים הם מהימנות נמוכה, הסתרת אינטרסים מסחריים ופוליטיים ומספר נמוך מאד של עיתונאים ומקורות עצמאיים. ב. אני מוסיף כאן הפנייה לראיון עם סלב מעניין. לעתים אנשים במחננו שואלים את עצמם, מי הם האזרחים מן השורה, עם רמת משכל תקינה ושאינם מקיימים חיים מלאים בתוך מציאות הזוייה, שעדיין מצביעים למשטר העיוואים של נתניהו. אני לא חושב שגלעד נמנה עמם, אבל הוא כבר עשה דרך ארוכה מאד מן השמאל אל תוך מחנה הימין האמוני. למרבה הצער המראיין הוא ליכודיוט כיפתי מצוי, כך שמה שנשאר כאן הוא גילוי הלב של המרואיין. ראיון עם אברי גלעד. אני חושב שהתלהבות המומר של גלעד מביתו היהודי החדש, תידא חן בעיניך. גלעד מדבר בראיון על יהירות השמאל. לדעתי, הוא עצמו עדיין לוקה בה והיא שורש חוסר מודעותו למגבלותיו האינטלקטואליות ולכך שהוא אינו ממשיך במאמץ לפרוץ את המגבלות האלו ומשתקע בניחותא בפסבדו-אינטלקטואליות, פסבדו-פסיכולוגיה ופסבדו-יהדות בנוסח ימימה אביטל. מפתיע שאדם הגיוני כמו גלעד סבור ש90% מן המהפכה המשטרית של לוין ורוטמן יכול להיות מקובל על רוב הציבור. אפשר להבין מדוע אוטיסטים מוגבלים בשכלם כמו לוין ורוטמן אינם מסוגלים לזהות שהתבשיל שרקחו אינו אלא עריצות הרוב. המציאות הפוליטית היא די פשוטה. הקרונות החליטו לפטר את המגזר הקטר וכעת בהסתתרם מאחורי האידיוטים השימושיים לוין ורוטמן הם מנסים לפשוט מן המיעוט המוביל הזה את זכויותיו והגנותיו האזרחיות. לצורך זה הם מנצלים מכשלות, בחלקן מישניות (העומס והסחבת בבתי המשפט) ובחלקן לא קשורות (הביטחון האישי והמשילות הרופפים). יש בעיית אמון של הציבור בשופטים ובשוטרים. יש בעיה של עודף כוח בידי עובדי ציבור כמו היועמ"שים. אבל האם הפיתרון הוא למסור את כל הכוח לרשוצת המבצעית שסובלת מאיוש יתר ע"י חדלי אישים, דמגוגים, פופוליסטים וחסרי השכלה וכישורים. הרי זו היא בדיוק הבעיה שגרמה לנדידת הכח אל המשפטנים. במצב הנתון, המשך המצב הקיים כדיף פי 100 על עריצות הרוב שמסדר לנו השלטון החדש. מבחינה סו אפשר להצדיק לחלוטין את הנואשות של המחאה. נשיא המדינה יצחק הרצוג אולי אינו מקסים, מפתיע וניו-אייג'י כמו ימימה אביטל, אבל הוא כנראה אדם פוליטי שמכיר היטב את הכוחות הפועלים ומבין את האסון שהם מביאים. אולי היה מוטב לאברי גלעד לקרוא את הצעת הפשרה של נשיא המדינה, כדי להבין מה פסול בהצעות של ההפיכה המשטרית. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |