בתשובה לדב אנשלוביץ, 19/02/23 23:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההבדל בין אוסלו וההתנתקות למהפכה המשפטית הוא שלא מדובר במהלך מדיני שהוא באחריות הממשלה, אלא בשינוי בשיטת המשטר שכרוך בשינוי מהותי בחוקי יסוד. שינויים כאלה מגיעים בדרך כלל אחרי דיונים ארוכים והסכמות בין סיעות שונות, והם לרוב חוצי מפלגות. לדוגמה- שינוי חוק יסוד: הממשלה במטרה לאפשר בחירה ישירה של ראש הממשלה1. ברור שהמתנגדים לררפורמה לא רוצים שהיא תעבור כלל, והתומכים רוצים שתעבור כפי שהיא. מה הרבותא? לדעתי הנקודה הבעייתית ביותר היא היעדרה של עבודת הכנה בוועדת הכנסת. אין ליבון של הסוגיות, שהיה מאפשר פשרה כלשהי. יש התעלמות או גימוד של חוו"ד אנשי מקצוע ואין דיאלוג בין התומכים והמתנגדים. אני לא שמעתי את מובילי הרפורמה משיבים באיזה אופן לביקורת עליה. אישית, גם בדברי ההסבר המקוריים של לוין ורוטמן אני לא מצליח להבין מה גורם להם לחשוב שהיא תעבוד כפי שהם מציגים. כיצד רוב של הקואליציה בועדה לבחירת שופטים יגרום לבחירת שופטים מגוונים יותר (אלא אם כן הכוונה לגוון העור) ____________ 1 ב 1992, לדוגמה, אוחדו לקריאה שניה ושלישית ארבע הצעות חוק של יואש צידון (צומת) אמנון רובינשטיין (שינוי) דוד ליבאי (המערך) ואוריאל לין (הליכוד)) להצעה אחת שהתקבלה לשינוי חוק יסוד הממשלה, והובילה לבחירות ישירות ב 1996. יצחק שמיר ושמעון פרס הצביעו נגד, יצחק רבין ובנימין נתניהו הצביעו בעד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבדל נוסף הוא שהרפורמה מתחילה באות ר' ולעומת זה אוסלו וההתנתקות מתחילות באותיות א' וה' שהן אותיות הרבה יותר מוקדמות. אבל לצורך השאלה אם מהלכים כאלה מחייבים הגעה לפשרה עם האופוזיציה אין זה משנה כלל. בסמכותה של הכנסת להעביר הן מהלכים מהסוג האחד והן מהלכים מהסוג האחר. אין גם העדפה של אלה מהסוג השני מבחינת הצורך לערוך עבודת הכנה. כפי שכתבתי בתגובה קודמת דווקא מהלכים כמו אוסלו וההתנתקות מחייבים יתר חשיבה וצורך להגיע לפשרה בגלל חומרתם והשפעתם על עתיד המדינה ובמיוחד בשל היותם בלתי הפיכים בבחירות הבאות. צריך גם לזכור שלרפורמה קדמה הכנה בת למעלה מעשרים שנה, והסיבה שלא קודמה מזמן הייתה אי התכנות פוליטית בגלל כל מיני כחלונים בכל דור ודור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על כגון דא אמר ישעיהו ח יח; "הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה. יט הָאֹמְרִים יְמַהֵר יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ לְמַעַן נִרְאֶה וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה עֲצַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְנֵדָעָה. כ הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר. כא הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים." הרי "הכל יודעין כלה למה נכנסת לחופה אלא כל המנבל פיו ומוציא דבר נבלה מפיו אפילו נחתם לו גזר דינו של שבעים שנה לטובה נהפך עליו לרעה". הרי אנו יודעים מה מסתתר בעובי השערה מתחת למסכת המטורללים של לוין, רוטמן, אמסלם, גוטליב והחמץ של פסח בבתי החולים. כולנו יודעים שזה הפטור מגיוס לחרדים, הקצבאות לאברכים ומשפחות מרובות ילדים, המשך שוד המשאבים הציבוריים כדי לממן התנחלויות ודיור לחרדים ובראש בעיותיו של רוה"מ בביה"מ המחוזי. ולכן ברגע מסויים צריך לחדול את הויכוח עם מי שאינם בני ויכוח ולהציב אותם בפני קיר: אם אתם רוצים לקבוע את החוק לבד, אנו לא משתתפים במשחק. הבחירה היא בין דמוקרטיה לעריצות הרוב. מרגע זה נטלנו את היזמה והכדור הוא במגרש אוייבנו. ויש להדגיש את העיקר: כל האחריות היא עלינו. אם לא נדע להתארגן, להתאחד ולעמוד על שלנו, כל הכישלון יהיה עלינו. על כל אחד מוטל לשחק את תפקידו במשחק וכל אחד ישא באחריות למעשיו שלו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |