 |
מה שהשוטה כתב זה נכון. דיקטטורות שופכות דם. הן עושות זאת ללא בלעדיות ובאופן לא הכרחי.
המשפט שיוחס לחולדאי התיחס לחזרה לדמוקרטיה שנעשתה תמיד באמצעות שפיכות דמים. אפשר לומר שארגנטינה חזרה להיות דמוקרטיה בגלל הפיאסקו באיי פוקלנד, באותה מידה שרוסיה ניסתה את הדמוקרטיה בגלל מה שקרה במלה"ע השנייה.
זה נכון שהחונטה הארגנטינאית ספגה פגיעה קשה בתדמיתה בגלל הכיבוש הכושל של איי פוקלנד. אם משטר צבאי שהתיימר לפתור את הבעיות החברתיות-כלכליות של ארגנטינה, נכשל אפילו בפעולה צבאית, מה הוא שווה? אבל מרגרט תאצ'ר לא פלשה לארגנטינה ותושבי ארגנטינה לא ממש סבלו מן המלחמה.
האמת, היא שהחונטה פשוט התעייפה. הגנרל גלטיירי גילה שאין לו לא כישורים ולא תמיכה ציבורית להתמודד עם המהומות בבית והמצב הכלכלי שגבל בפשיטת רגל והוא פשוט פרש והשאיר ליורשו להעביר את הצרות למישהו אחר. שכחתי גם את פרנקו בספרד.
דיקטטורות לעיתים קרובות נסחפות לשפיכות דמים, אבל לםעמים הן פשוט מתעייפות ומעבירות את כל הבעיות שקבלו ויצרו, למישהו אחר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש