|
א. הפגנות הן כלי המאפשר לאנשים לבטא את דעתם. לפעמים הן יכולות להיות כלי פוליטי. הן יכולות לבסס לגוף פוליטי, תדמית של כוח והשפעה. אבל מה עושים כאשר פוליטיקאים מתרחקים או מורחקים מן ההפגנות? קריימיניסטר או התנועה למען איכות השלטון יחליפו את ביבי בראשות השלטון? דוד גרוסמן דיבר על היום השחור. בעיני הנקודה האפילה ביותר בימים שחורים אלו, היא חולשתן של המפלגות האמורות להוות את האופוזיציה. במקום להוביל את ההפגנה ולככב בה כנואם המרכזי (כפי שעשה ביבי בהפגנות הימין), יאיר לפיד נתן הופעת אורח כדי לצאת ידי חובה. לא כך יוצרים אלטרנטיבה לשלטון. המשך קיומן של שתי המפלגות של המגזר הישראלי-דמוקרטי אינו אלא אנכרוניזם. הוא מייצג סכסוכים ומגבלות אישיות של לפיד וגנץ ולא הבדלים מהותיים. אין עתיד למגזר הזה בקיום של אנוסים בחברה הישראלית והממלכתיות היא עכשיו אצל מישהו אחר. התקווה היחידה של המגזר היא הקמת מפלגה גדולה ויציבה, עם הנהגה כריזמטית ומוסדות וממסדים של פעילים ותומכים. המשך התעלולים והמיצגים של קריימיניסטר וחבורת בלפור הם נחל אכזב. מי שצריך להפגין זו המפלגה וחסידיה ולא חבורת אקסהיביציוניסטים וחמורים קופצים בראש. ב. בין הבלחות של הסתה, ביזוי ולגלוג, מדי פעם משגרים מן הימין לעבר המגזר הישראלי-דמוקרטי קריאות "אחווה". לקריאות האלו תכנים שונים. אחד מן התכנים האלו הוא "בואו להציל אותנו מעצמנו". אסור להתפתות לקריאות אלו. ג. מה שקורה היום זה הרבה דברים. מאבק מגזרי, מהפכה חוקתית, פירוק של ממסדים שלטוניים, פירוק חברתי וכלכלי, אבל בעיקר יש כאן קשר פוליטי בין כמה מגזרים-מפלגות להרחיק את המגזר הגדול ביותר מן המעגל השלטוני. חלקו של המגזר במבנה החברתי/כלכלי/תעשייתי/צבאי גדול עוד הרבה יותר מחלקו המספרי. כדי להשלים את המהלך, השלטון מפרק את מנופי הכוח המגנים על המגזר הישראלי-דמוקרטי גם כאשר הגה השלטון הפוליטי אינו בידיו. אינספק שמדובר במהלך מסוכן מאוד. הוצאתו של המגזר המרכזי מחוץ למעגל ההשפעה בודאי לא תעשה טוב למדינת ישראל ואף עשויה להעמיד בסכנה את בטחונה ועצם קיומה. אין הרבה תכלית בדיון בנקוד זו. שלומה ובטחונה של ישראל מופקדים היום בידי מישהו אחר. ד. המהות של המהפך היא שנציגי המגזר הישראלי-דמוקרטי לא יהיו ליד השולחן שם מחליטים על החוקים והמהלכים הביצועיים. זו המשמעות של אופוזיציה. אופוזיציה מוחה, מפגינה, מתנגדת, אבל החוקים עוברים על אפה ועל חמתה. אפאחד לא מתכוון להתחשב ברצונות ובאינטרסים של האופוזיציה מתוך שיקולים של "כל ישראל חברים". השת"פ המוצע הוא שת"פ של סוס ורוכבו. שיהיה מישהו להאשים אותו אם משהו ישתבש. גם אם מישהו חושב להשתמש בחוץ כדי להמנע מכמה מן היזמות היותר מטורפות של הפנים, זה לא יעבוד. הפנים פשוט לא יאפשר זאת. ה. אחת המיסקונספציות הפחות מועילות שרווחות במגזר שלנו היא כאילו הגה השלטון הוא בהישג יד. למעשה, הברית השלטונית נהנית מרוב די יציב של 60-70%. עם כל ההבנה למצבם, הערבים כמגזר אינם חלק מישראל. הם אירדנטה קבועה. למעלה מחציים כלל אינם מצביעים. אם רוצים להסביר בקליפת אגוז מדוע אי אפשר לבנות ברית שלטונית עם המגזר, אפשר לומר שרוב משמעותי של ערביי ישראל יתמכו בכל יזמה שתהיה רעה לישראל. גם בפנים הברית השלטונית החדשה יציבה. זהו בית ארבעת הפינות (האריסטוקרטית, המזרחית, הלאומית והדתית). חוזקו של המבנה, נעוץ בכך שכל פינה אינה מתנגשת עם הפינות האחרות. זה מתבטא גם בכך שתומכים רבים של הברית משתייכים ליותר מפינה אחת וגם בכך שהאלקטורט של כל פינה מחשק אותה בתוך הבית. מי שמקווה שסמוטריץ כשר אוצר יתנגד להכפלת דמי החסות לאברכים מרובי הילדים, טועה. עניין קצבאות הילדים אינו בנפשו של סמוטריץ. יש לו הרבה אלטרנטיבות. אפשר לוותר על גדוד טנקים או טייסת, אפשר לקצץ במשטרה או ברשויות המקומיות ואפשר לצמצם ולהלחיץ עוד יותר את השירותים הניתנים לאזרח. גם סמוטריץ וגם נתנ' יודעים שהמשך צמיחתה של הפטריה הפרזיטית הזו בחברה הישראלית הוא מיסודות קיומה של הברית השלטונית. כל פגיעה בפטריה משמעותו אבדן השלטון. חילופי שלטון אינם מעבר לאופק וניסיונות לבסס אותם על אופורטוניזם פוליטי ושיחוד פוליטיקאים כסילים ומנהיגיהם הנרקיסיסטים ומוכי שגעון הגדלות לא יוביל לשומדבר מלבד פיאסקו פוליטי נוסף. ו. יש בודאי מחלוקות וקווי שבר סמויים בתוך הברית השלטונית. אחרי הכל מדובר בחבורה הזוייה של רדיקלים וקנאים נבערים המאמינים שהמפתח לעתיד טוב יותר נמצא בספרים עתיקים ובאגדות של תיאוקרטים. הם בודאי יצליחו למצוא עניינים מטורפים לריב עליהם. אבל לדעתי החולשה העיקרית של הברית נמצאת דוקא באיזור של המנהיג שלה. נכון שנתנ' הוא אדם מושחת, חלש ומהוסס החי בסביבה של מקורבים (בכל המשמעויות) ביזנטיים. הוא כנראה מנוהל ע"י פאראנוייה ורדיפה פוליטית. אבל לא צריך לשכוח שמדובר גם באדם אינטלגנטי ובעל הבנה היסטורית ולאומית. אינספק שהוא תחת לחץ כבד מאד של סביבתו ובני בריתו להאמין בהבלים ובשקרים שהוא מוכר למצביעיו השוטים. מצד שני, הוא כנראה אינטלגנטי ורחב דעת מספיק כדי להיות רדוף ע"י ספקות. אני מניח שבין סיגר לסיגר הוא קורא ספר כמו הביוגרפיה של אוגוסטוס קיסר שכתב Anthony Everitt. (מי שמעוניין יכול למצוא תמצית גישתו כאן Augustus [Wikipedia]). ביבי בודאי מודע לקונוטציה ההיסטורית. אוגוסטוס העביר את רומא מן הרפובליקה האזרחית אל האימפריה הקיסרית הרודנית. היסטוריונים נחלקו בין אלו שתיארו את גאיוס אוקטביאוס אוגוסטוס קיסר כעריץ רדוף תאוות כוח ושלטון לבין אלו שתיארוהו כשליט חרוץ ומצליח שהצליח לייצב רומא מסוכסכת ורעועה והפך אותו לאימפריום חזק ומצליח (אבריט כתב ששני הגישות לא בהכרח סותרות). אני עצמי חושב על נתניהו בתבניות פסיכולוגיות של קויזלינג. אדם הבוגד במעמדו ובסביבתו לטובת אוייבים זרים. אני בטוח שברגעי שפיות נתנ' בודאי מודע לכך שקשה לתאר את הממשל שלו כיעיל ומצליח. נתניהו בודאי יודע שאוגוסטוס קיבל את הרפובליקה הרומית במצב של שכיב מרע, כאשר אי אפשר היה להמשיך לחיות במלחמת האזרחים המתמדת שבה היתה נתונה. הפרינקיפיאט האוגוסטיאני שאוקטביאנוס הוריש ליורשו היה חברה הרבה יותר שלווה ומבוססת מן הכאוס שהוא קיבל. אני מניח שנתנ' יודע שקשה לתאר את ממשלו במונחים האלו. הוא קבל את ישראל במצב הטוב בתולדותיה ויווריש אותה מסוכסכת מבפנים כאשר המגזר המקיים אותה מנוכר ומודר מחוגי השלטון. ספק רב אם נתנ' על ערש מותו יבקש כמו אוגוסטוס ממקורביו למחוא לו כפיים. מצבו הנפשי של נתניהו לא נראה טוב. זה נראה תוצאה מתבקשת של המתח בין סביבתו לבין האינטלקט שלו. לנתנ' יש נטייה להופעות בהן הוא מתרברב בהישגים דימיוניים העומדים על הסף. באחרונה נראה שיש הרבה פחות רהב ושמחה בנתנ' ה"אופטימי" והרבה יותר ארס וציניות כלפי יריביו ומתנגדיו הפוליטיים. קשה לתאר את נתנ' כמישהו העומד טוב בלחצים. לצרף לזה מעין מלנכוליה פנימית הנובעת מן המתח בין מה שהוא רוצה להיות חבין מה שהוא בפועל, עשוייה לדחוף אותו לצעדים שגויים שעשויים לערער את הברית השלטונית שלו. ז. נראה לי שהשגיאה הבאה של נתנ' כבר כאן: פיטוריו של המכלוף. נראה שנתנ' הולך לעשות את מה שהוא היה צריך לעשות דוקא ברגע ובאופן שיזיק לשלטונו במקסימום. נתנ' יכול להודיע שאינו יכול לפטר את דרעי מפני שהדבר יפגע בקואליציה שלו. מה יעשו שופטי הבג"ץ? יתפטרו? פיטוריו של דרעי, לא יפטרו אותו מעולו של זה. הם בעיקר יציירו אותו כמנהיג חלש שנכנע ליריביו. ואם יש משהו שלמדנו מאז 1995 זה ש"עמישראל" לא אוהב מנהיגים חלשים.
|
|