בתשובה לkozmo, 19/01/23 13:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי. אבל אם זה לא נכתב ברחל ביתך הקטנה יימצאו מספיק שפטלים שיכשירו את השרץ (תרתי משמע. זוהי המטאפורה החביבה עלי מכולן). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. השופט בגזר הדין: ___ ״הודעת ההסדר מלמדת כי הנאשם החליט להתפטר מכנסת ישראל. על פניו, מדובר בהודעה אשר אינה קשורה להליך הפלילי, אין בה כדי ללמד על סנקציה פלילית כזו או אחרת המהווה חלק מהסדר הטיעון ועניין זה מעלה תמיהה – מדוע אם כן, נכתב סעיף זה ומה הוא בא ללמדנו? אלא, שמדובר בנסיבה חשובה הבאה ללמד שתי נקודות חשובות אודות הנאשם. הראשונה, הנאשם, איש ציבור מזה כשנים רבות, מדיר עצמו מעתה מרצון מעיסוק בצרכי ציבור. שיקוליו הרחבים אינם פרושים בפניי, אך נדמה כי תולדות חייו מלמדים כי הוא ראה בהיותו נבחר ציבור ייעוד ודרך חיים, וכעת נוכח התיק דנן ואישומיו – הרי שהוא מוותר על כך, וזאת מרצונו. אין זה קורבן קל למי שמיצב עצמו כשליח ציבור בעשורים האחרונים ונדמה כי המאשימה עצמה רומזת על כי היא רואה בכך חלק מן העונש אשר אותו הטיל הנאשם על עצמו.״ ״הנקודה השנייה, הינה מניעתית בטיבה. כל החושש מן הנאשם ומפגיעתו בקופה הציבורית ויטען כי קיימת בו מסוכנות בכל הכרוך במשאו ובמתנו בענייני ממון הרבים או היחיד – יוכל למצוא מנוח לחשש זה ולומר בוודאות כי הנאשם לא ייגע עוד בצרכי ציבור הכורכים בתוכם עיסוק כלכלי, וזאת בשל התרחקותו מהזירה הציבורית.״ ____ מהו אותו מנוח לחשש שהשופט טוען שכל החושש צריך למצוא, אם הכוונה היתה שדרעי יתפטר ויחזור לכנסת/ממשלה לפני שמישהו יספיק להגיד ג׳ק רובניזון? האם השופט המלומד התכוון למנוחת אחר הצהריים? אולי התכוון לתנומה קלה לרבע שעה על הכורסא בסלון? זאת לא אשמת השופט כי זה הסדר טיעון ולשופט כל מה שנשאר זה להרהר ולהגג לגבי ״מה התכוון המשורר״. במקרה של הסדר טיעון השופט הוא בסה״כ סוג של חותמת גומי והוא איננו צד בדבר. תביעה דֵּמִיקוּלוּ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סקופ: ראו איך יעלון מכנה את דרעי: "להכשיר שרץ שכבר חטא שלוש פעמים בשחיתות פוליטית ובג"ץ כבר אסר עליו להיות שר..." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר בוכה "אני רוצה להגיד לכם מה קורה במשכן הכנסת, אני רוצה שתדעו - לא ישתיקו אותנו. הם שומעים את הצעקה שלנו, את העוצמה שלנו והמחויבות שלנו, מעמידים פנים שהם לא שומעים ומפחדים, אבל הם שומעים ומפחדים. כלפי חוץ הם מגחכים בציניות, אבל בפנים הם רועדים, כמו שתמיד רעדו שליטים כשהם גילו שיש מולם אנשים שלא מוכנים לוותר הם שומעים אותנו וכל יום הם שומעים אותנו יותר. הם שומעים אותנו ופתאום הם מגלים שאנחנו לא מוכנים לשחק את המשחק כמו שהם תכננו אותו. אנחנו לא פה רק בשביל לשלם מיסים ולשלוח את הילדים שלנו לצבא. אנחנו לא נסתגר בבתים כשהם מנסים להפוך את מדינת ישראל לדיקטטורה חשוכה ולסתום לנו את הפה. לא יסתמו לנו את הפה. אנחנו לא נשתוק כשהם דורסים כל מה שיקר לנו וכל מה שקדוש לנו. אנחנו לא עובדים אצלם, אנחנו שותפים שווי זכויות. אנחנו לא נתינים, אנחנו אזרחים. הם מעמידים פנים שהם יסתדרו בלעדינו, אבל הם יודעים שהם לא יכולים. אנחנו יהודים, אנחנו פטריוטים, גם אנחנו עם ישראל. אם הם ימשיכו את הטירוף הזה, שלא ידברו אתנו על אחדות. אין דבר כזה אחדות שבה רק צד אחד קובע את החוקים. הם שכנעו את עצמם שאנחנו עייפים - לא נתעייף לעולם, הם שכנעו את עצמם שאין לנו כבר כוח למאבק הזה - עכשיו הם לא מאמינים למראה עיניהם. מה שהם שומעים מכאן, מהמקום הזה, הוא לא קולו של הייאוש, אלא קולה של התקווה. מה שהם שומעים זו לא שנאה, אלא אהבת מולדת. זה מה שמפחיד אותם כל כך, זה מה שהופך את הקול שלנו לצלול וחזק כל כך. המאבק הזה לא ייגמר היום. הוא יהיה ארוך. עוד יהיו בו פסגות ותהומות, אבל יגיע יום וכל אחד מהאנשים והנשים שנמצאים כאן בחוץ ברחוב, יוכל להגיד לילדיו: ביום שבו מדינת ישראל היתה צריכה אותי יותר מכל, הייתי שם. הפסדתי קרבות, אבל לא את המלחמה. לא שתקתי, והם שמעו את קולי. אנחנו נילחם ברחובות, אנחנו נילחם שם בתוך הבניין, אנחנו נילחם עד שננצח." אמר את זה יפה, יאיר לפיד. אין שיוויון אין גיוס Ceterum censeo |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו רק צריך שיאיר לפיד ימשיך לכתוב נאומים ויניח את ההנהגה הפוליטית בידי אנשים שהם קצת יותר מוכשרים ומנוסים בכך. צ'רצ'יל ורוזבלט היו נואמים מצויינים, אבל המומחיות שלהם היתה לשבת בראש ועדות בחדרים אפופי עשן ולתכנן מהלכים לטווח רחוק. בצד השני היה מישהו שידע רק לנאום ועוד מישהו שהיה נואם עלוב אבל ישב בכל הועדות החשובות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |