בתשובה לkozmo, 19/11/22 20:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
השיח ההלכתי הוא פנים-דתי. אין לי זכות רצון או הבנה מספקת לנהל דיון הלכתי1. עם זאת, אני כן רואה איך דברים עובדים בפועל. דתיים מתאשפזים בבתי חולים במהלך פסח, למרות שת'כלס לכולם ברור שאין בית חולים אחד בארץ שבאמת נקי מחמץ2. אם זה באמת היה קריטי, היו מתעקשים להציב משגיח חמץ בכניסה שיפשפש בתיקים במקום להפיל את זה על המאבטחים. אלא שאז הציבור החילוני היה מסרב לשתף פעולה והעניין היה מתפוצץ. אם הייתה בעיה אמיתית, הדתיים היו מעדיפים פיצוץ על פני "פתרון" שמציק לחילונים אבל לא באמת מספק מענה לבעיה של הדתיים. לגבי השאלה אם בית חולים הוא מקום ציבורי או לא - התכוונתי בפועל (ז"א, מקום שאמור להיות נגיש לרווחת כלל הציבור), לא מבחינה הלכתית. תגיד אם אנחנו עדיין חלוקים בדעתנו בנושא. __ 1 אסתפק בדעתו של הרב יובל שרלו: "מבחינה הלכתית, אין שום איסור לבוא לבית חולים כאשר יש חולים שאוכלים שם חמץ. אני מקווה שהרבנות לא אמרה שיש איסור כזה, כי זה מגלה פנים בתורה שלא כהלכה." וכן, אני יודע שהוא נחשב למאוד ליברלי. הוא עדיין פוסק הלכה מקובל על חלק מספיק גדול מהציבור הדתי. 2 לבית חולים נכנסים כמה מאות, אם לא אלפי, אנשים כל יום. מישהו באמת רוצה לטעון שאפילו בבתי חולים עם ציביון דתי מצליחים, או בכלל מנסים, לתפוס כל אפיקורוס שנכנס עם סנדוויץ'? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. כפיית הדת בעניין החמץ היא הדוגמא הפחות נכונה להמחשת מהות הכפייה הדתית בישראל ובקשר ההדוק בין מדינת ישראל לדת היהודית. כפיית הדת בנושאים קולינריים לתקופה מוגבלת תתקבל בהבנה לנוכח התקופה הקצרה של הכפייה אל מול עוצמת הכפייה החילונית על האדם הדתי. אלא שלמיטב הבנתי כל הקולינריות הממסדית הממשלתית בכל ימות השנה היא כשרה למהדרין בהתאם להלכה האורתוקדסית הכמעט מחמירה ומכאן שהכפייה הדתית היא יומ-יומית. 2. הנחתי משום מה שבית חולים הוא לא מרחב ציבורי [ויקיפדיה] אלא מוסד ציבורי. אתה צודק, בתי חולים נכללים במרחבים הציבוריים המשולבים והמרחב כפי שהנחתי הוא ה'מרחב המובהק' - שטחים פתוחים, רחובות וכו'. ----- 1 היהודי הדתי לא אוכל אצל הערבי ולא אצל הנוצרי. ומאחר והערבי הדתי אוכל אצל היהודי הדתי, אבל לא אצל הנוצרי הדתי או הלא דתי. הנוצרי הדתי ולא הדתי אוכל אצל כולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כפיה קולינרית ממסדית ממשלתית בכל ימות השנה? איפה? הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא שהאוכל המוגש במשרדי ממשלה ובצבא הוא כשר1, ואני לא מגדיר את זה בתור כפיה (אפשר לטעון שהרמת כוסית שלא מגישים בה בשר היא כפיה צמחונית?) במקרה של בתי חולים, הפגיעה יכולה להיות מהותית. מבחינת אדם שמתואשש מניתוח, אוכל שהוא מכיר ואוהב מהבית יכול לשפר את מצב הרוח באופן משמעותי, ומקצר את זמן ההחלמה (כי אוכלים יותר טוב). מוסכם שזאת לא הדוגמא הכי קיצונית לכפיה דתית בישראל (תח"צ בשבת, חתונה אזרחית, זכויות להט"ב ועוד), אבל זה שיש מקרים יותר חמורים לא הופך אותה ליותר נסבלת. איזו כפיה חילונית יש על האדם הדתי? ________________ 1 למיטב ידיעתי ומניסיון במשרד שלי - בהכשר הרבנות, ומהדרין למי שמבקש מראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כמובן מתכוון שהכפייה היא במוסדות הממשלתיים/צבאיים שהם המעסיקים הגדולים במשק וכמעט רוב אזרחי המדינה נעזרים בשירותיהם/מוסדותיהם. הכפייה היא גם הפוכה לשיטתו של מצדד הכפייה. יהודי 1 דתי כופה על זולתו לא לאכול לידו אוכל לא כשר בטענה שאכילת אוכל לא כשר 2 לידו/בקרבתו 3 היא כפייה דתית. ------- 1 גם ערבי מוסלמי דתי יכול לטעון שאכילת חזיר לידו היא כפייה דתית. צמחוני יכול לטעון שאכילת בשר היא כפייה מסוג מסוים. אדם דתי שצם וטוען שלאכול לידו כל סוג של אוכל זאת כפייה. 2 אם הוא לא יודע שזה לא כשר או בשר, הוא לא יחוש כפייה? 3 ואם זה לא בקרבתו אלא בחדר לידו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבנתי, זה לא הטיעון. אפשר לספק מזון צמחוני/טבעוני לחלק מהאנשים ולצמחונים או טבעונים אין בעיה. צמחונים אוכלים מנות צמחוניות במסעדות רגילות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי ולטבעונים רבים בהחלט יש בעיה עם הפגיעה בבעלי חיים, אבל אין לזה קשר למה שאנחנו אוכלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בערך כמו עם נאצי שמספר בדיחות שואה שלועגות ליהודים עצמם. כלומר, זה דוחה אבל יחסית לשואה היה מדהים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שמועות שאסי בעצמו טבעוני. מכל מקום, חסינות השבט מובטחת לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפועל יהודים דתיים מתאשפזים גם בחו''ל, בבתי חולים בהם אין אפילו העמדת פנים שהוא נקי מחמץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והם אינם אוכלים ממטבח בית החולים ובכליו, אלא אוכל מהבית או קייטרינג סגור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, אבל הרי גם בישראל כשחילוניים וגויים מכניסים (בכוונה או בטעות) חמץ לבית החולים הם לא מכניסים אותו לצלחות של הדתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה דורש מבתי החולים בארץ להיערך לאספקת מזון בכלים חד פעמיים או מקייטרינג, לכלל שומרי הכשרות. לא פשוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש. זה דורש לשמור על כשרות בקפיטריות ובדרך של המזון מהמטבח למאושפזים. זה מה שקיים היום והיה קיים מאז ומעולם. כמו חוק החמץ, הדרישה החדשה למנוע ממבקרים להכנס עם חמץ לבתי החולים לא באמת קשורה לשמירה על כשרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה הצעה של נאמני תורה ועבודה שיותר להכניס חמץ אבל יבקשו מן החולים והמבקרים לא להשתמש בכלי האוכל של בית החולים. הבעיה היא שבית החולים בו שוהה החולה נחשב כביתו (כמו בית מלון) והוא חייב בביעור חמץ לפחות בחדר או בסביבת המיטה. בסה"כ נראה לי בעיה הלכתית לא פשוטה. כמו תמיד זה עניין של רצון. אם רוצים אז מחדשים הלכות ברוח הזמן ואם לא רוצים אז עושים מהומות. מה עושים סטודנטים דתיים באוניברסיטה בפסח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היולה אינו חייב בביעור חמץ בחדר משותף, זה איננו ביתו. הבעיה היא אך ורק הכשרות, בעיקר כשרות הכלים. לבקש זה יפה אבל יש בזה שתי בעיות, האחת היא שתמיד יהיה מי שלא ייענה, והשניה היא שבג״ץ אוסר גם לבקש. סטודנטים יביאו אוכל מהבית או יאכלו בקפיטריה המחזיקה בתעודת הכשר. ברור שהקפטריה לא תאפשר הכנסת מזון מבחוץ או הוצאת הכלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בג"צ לא אסר "לבקש". בג"צ אסר לבקש לא להכניס חמץ לבית החולים. לבקש לא לשים אוכל מהבית בכלי אוכל של בית חולים זה עניין אחר לחלוטין. ואם המטרה היא באמת להגיע לפתרון הגיוני, אפשר גם לספק למאושפזים שמבקשים בכך כלי אוכל שאינם כשרים לפסח (חד"פ או סתם סט של כלים שיסומנו בנפרד ולא ינתנו לשאר המאושפזים). "תמיד יהיה מי שלא ייענה" ישראל אינה מדינת הלכה1, אי אפשר להציב איש כוחות משמר המהפכה היהודית בכניסה לבית החולים. מקסימום אפשר לשים שלט "הכניסה עם חמץ אסורה" ולהודיע לשומרים בכניסה שבמשך שבוע עליהם לתפקד גם כמשגיחי כשרות (ואז, כמובן, כל השומרים ידבקו בקנאות במשימה החדשה והסבירה לחלוטין שהוטלה עליהם ללא תוספת תשלום וגם יעשו על חשבונם קורס בזיהוי חמץ וכיצד להבדיל בין עוגיות כשרות לפסח לעוגיות עשויות קמח, שאני בטוח שאף אחד אף פעם לא הכניס לבית חולים בפסח). מי שעקרוני לו להכניס חמץ לבית החולים, יעשה את זה. מרגע שהכניסו חמץ, לרוב גם לא תהיה בעיה לאכול עם הכלים של בית חולים כי טימטמו אותם כל כך עם לא להכניס חמץ שבכלל לא יודע שהבעיה בכלים. אם יסבירו את המצב ויתנו פתרון סביר, אומנם יהיו דבילים שיעשו דווקא, אבל זה יהיה המינימום שאפשר להגיע אליו. __________________ 1 "בינתיים". הנה, חסכתי למישהו הקלדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן צודק בעניין הבג״ץ, פספסתי משהו בקריאה של דברי שוקי. נכון, אי אפשר להציב שומר ולכן גם יהיו מי שלא ייענו לבקשה שלא להשתמש בכלים מהחוץ עם אוכל מהבית. אני לא רואה פתרון פרט לשימוש בכלים חד פעמיים בפסח, ואולי גם הגעלת כל הכלים הרגילים אחרי הפסח כדי לאפשר גם למחמירים לאכול בהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל בין זה לבין הבעיה התמידית של שימוש לא הולם בכלי בשר/חלב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חמץ אינו בטל בשישים, וראה הדברים שהביא קוזמו מפי השופט הנדל. תגובה 754261 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, אז אחרי שהסכמנו שלרדוף אחרי חילונים עם לחמניה לא פותר את הבעיה, וגם הסכמנו שאפשר למצוא פתרון יעיל פארטו1, עולה השאלה למה בכל זאת מפשפשים בתיקים בחיפוש אחר לחמניות. לדעתי, כאמור, זה נעשה כדי לכפות דת על האוכלוסיה החילונית. _______________ 1 כזה שיהיה עדיף לשני הצדדים מאשר המצב הנוכחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי זה כדי לצמצם את ההסתברות לבעיית כשרות, הלא הדתיים רוצים לפשפש גם בתיקי ערבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אנחנו לא מסכימים בכל זאת? חשבתי שהסכמנו ש: א. ההסתברות גם ככה שואפת ל-100% ואי אפשר לצמצם אותה משמעותית ללא משטר הלכה מחמיר. מה שניתן לעשות ריאלית זה לצמצם היקף (במקום ש-100 איש יטמאו1 את הכלים בפסח, רק 20 איש). ב. לבקש באופן מכובד ולספק פתרון אלטרנטיבי יקטין את מספר הכלים שיהפכו לטמאים. ג. אם שמים שומרים חמושים שיעצרו את מי שמנסה להגניב חמץ לבית החולים, זה יכול אולי לפתור את הבעיה. לפי א', הקיטון שהסתברות הוא אינפינטיסימלי. לפי ב' פישפוש בתיקים זה לא מה שיקטין את היקף הבעיה. לפי ג' יש היגיון בלפשפש בתיקים כדי לאתר כלי נשק2. ____________ 1 או מה שלא תהיה המילה המתאימה. 2 האנלוגיה הנכונה היא לא "ערבים" במקום "חילונים" אלא "כלי נשק" במקום "לחמניות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כן. ב. יקטין, אבל איסור שייאכף בבדיקה יקטין יותר. תוסיף על זה קנס גבוה למי שמנסה להבריח פנימה, והקטנת עוד יותר. ג. למה השומרים צריכים להיות חמושים? (2) הכוונה היא שלגבי ערבים ברור שאין רצון לכפות את הדת, אבל האלמוני עמד על כך שדווקא יש רצון להראות מי בעל הבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ולכפות דת על חילונים + לפשפש בתיקים נראה לך מחיר סביר לשלם עבור קיטון אינפיניטיסימלי? או שכן יש חשיבות להיקף? ב. אם יסבירו לאנשים את הרציונל ויתנו להם פתרון הגיוני, תישאר עם דבילים שעושים דווקא. אם יהיה "איסור שייאכף בבדיקה", שזה ת'כלס מה שהיה קודם, מי שרוצה להכניס חמץ פשוט יגניב אותו (מניסיון שלי ושל אחרים1). קנסות אולי (אולי) ימנעו יותר חמץ מאשר בקשה והסברה, אבל הייתי תחת הרושם שזה פתרון קיצוני מדי לטעמך. ג. למה לא? אתה רואה בעיה בשומרים חמושים שכל תפקידם למנוע הכנסת חמץ לבית חולים כי אולי החמץ הזה יגע במזלג כשר לפסח? תסכים איתי, הרי, שזה ימנע את הבעיה עוד יותר. _ 1 במקרה שלי גם לא ניסיתי להסתיר. פשוט שמתי בתיק כרגיל והשומר לא הגיב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא חושב שהקיטון יהיה אינפיניטיסימלי. ב. גם עם הרבה שפשוט לא אכפת להם. ג. אני חושב שלחימוש או הפירוז של השומר אין השפעה. כנרמז לעיל אני חושב שכל הפתרונות בעייתים ואין לי פתרון מוצלח. אולי ננסה ללמוד מבעיה שדומה במאפיינים מסוימים. איך אוכפים בבתי הספר את האיסור על הבאת מאכלים שמסכנים אלרגים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> איך אוכפים בבית ספר.. קבוצת וואצאפ הורים, לא משנה מה המשך המשפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין קשר ולו קלוש בין מאכל שמסכן ישירות את חייו של ילד לבין העדפה קולינרית/אמונית של אדם כזה או אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דנתי עם האלמון בנוגע לדרכי אכיפה, לא בצדקת האיסור. הוא גם ענה לעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. לחילונים, מהגדרה, לא אכפת מכשרות. זה לא אומר שהם לא יבואו לקראתך אם הטרחה תהיה מבחינתם מינימלית. ניסוי מחשבתי - אתה מוזמן לביתו של אדם צמחוני. הוא ביקש ממך שחתוך את הסלט בסכין שלא נגעה בבשר2. לך אכפת שהסכין נגעה בבשר? יש בעיניך משמעות כלשהי לשאלה אם הסכין נגעה בבשר או לא? זה אומר שתשלוף סכין בשרית רק כי היא יותר קרובה, או שתפתח מגירה ותיקח סכין אחרת? ג. כי בראש שלך (ובמציאות) השומרים כבר חמושים. אבל זה למטרה אחרת. דמיין עולם בלי מאבטח בכניסה לכל מקום ציבורי, אבל בפסח מציבים משגיח כשרות בכניסה לבית החולים. לכלי הנשק עדיין אין השפעה? תניח גם שהוא חמוש מפאת תפקידו, ולא כי הוא נשוי לבן גביר3. את האיסור על הבאת מאכלים שמסכנים אלרגים בבתי ספר אוכפים ע"י סגל שמורכב ממבוגרים אחראים שמתייחסים לילדים קטנים כמו ילדים קטנים שלא מסוגלים להבין את ההשלכות של הפעולות שלהם (להבדיל מכאלה שמבינים אבל לא אכפת להם). עכשיו בוא ננסה ללמוד מבעיה שדומה במאפיינים קצת שונים (ולדעתי רבים יותר) - איך אוכפים במקומות עבודה את האיסור על הבאת מאכלים שמסכנים אלרגים? תשובה: לא אוכפים. כי זאת בעיה שלא תצוץ אצל 99.99% מהאנשים הבוגרים, ואף אחד לא חולם להתייחס לכל המבוגרים כמו ילדים קטנים בשביל ה-0.01% הנותרים, אפילו שמדובר בסכנת נפשות. _________ 1 מונח מדויק יותר יהיה bigotry. 2 אם לא יצא לך להיתקל בזה, חלק גדול מהצמחונים מקפידים על דברים כאלה. 3 לא יכלתי להתאפק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה 1 מיותרת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. בית החולים הוא לא הבית של הדתיים אלא מקום ציבורי משותף. לא דומה. ג. מהן הוראות הפתיחה באש שלו? אם עליו להוציא להורג מבריחי חמץ אז כן, יש השפעה. אני חושב שאתה צודק בקשר לאלרגים. (2) (אני טבעוני, לא אכפת לי אם נגעה בבשר אבל אני רוצה שהחוק יאסור על פגיעה בבעלי החיים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. מידת האכפתיות שלך משתנה בהתאם למקום? אוקי. תניח שאתם נפגשים בגן ציבורי. ב. אתה מניח עולם סטרילי בו אם יש הוראות פתיחה באש, לא תהיה שום עמימות בקרב המאבטחים או הציבור בדיוק באילו תנאים מותר/חובה עליו לפתוח באש ואמונה שלמה שהמאבטח יפעל לפי ההוראות. בפועל, אנשים רואים בנאדם עם אקדח ומתנהגים באופן שונה, גם אם נאמר למאבטח שהוא חמוש אך ורק לצרכי הגנה עצמית (למקרה שאיזה חילוני קיצוני שמנסה להגניב חמץ יחליט להרוג אותו). נשאל אחרת - מה הוראות הפתיחה באש הכי מצומצמות בהן לדעתך נראה השפעה? עכשיו תציב את התשובה הזאת ותענה על השאלה המקורית (האם אתה רואה בעיה בשומרים חמושים בכניסה לבתי חולים?). אלרגנים - וזה משליך על דעתך לגבי חמץ בבתי חולים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין יש הבדלים גדולים בין מקרה פגישה עם חבר לבין אלפי זרים גמורים, אני לא מבין איך זה יכול ללמד אותנו משהו רלוונטי. עניין החימוש לא מעניין כל כך, סליחה אבל אעצור את הדיון בו. כן, תשובתך בעניין האלרגנים החלישה את התנגדותי להכנסת החמץ לבתי החולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כנרמז לעיל אני חושב שכל הפתרונות בעייתים ואין לי פתרון מוצלח." פתרון מוצלח למה? מה הבעיה אותה אתה מנסה לפתור1? 1 אני מניח שזה לא: "איך לכפות דת על החילוניים בלי להרגיש שאתה כופה עליהם את דת", נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך לאפשר למאושפזים דתיים לאכול בבית החולים מבלי שיחששו לחמץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שזו השאלה הלא נכונה. מאושפז דתי תמיד יחשוש שאנשים שאינם דתיים מספיק יגרמו לו במתכוון או שלא במתכוון לאכול משהו לא כשר וכן הלאה. כל עוד אינך מסתגר בדת אמות של שות''מים כמו בבני ברק, אין דרך להימנע מחשש כזה. השאלה האמיתית נוגעת להגדרתו של מוה''ד פרופ' לייבוביץ את המדינה היהודית בה היהודי השות''מ צריך לחוש עצמו כחלק אינטגרלי של החברה ולא כמי שמודר מחלקים גדולים של חייה הטבעיים. ככל שחושבים על זה, הצעת הפשרה של נאמני תורה ועבודה נראית יותר נכונה (יותר למבקרים להביא חמץ לביה''ח, אך יתבקשו לא להשתמש בכלי האוכל של ביה''ח או לחילופין שהאוכל בפסח יוגש בכלי חד''פ). עצם ההצעות לחטט בכליהם של זרים כדי לבדוק אם הם מקיימים את הלכות הדת, היא הבעייתית. זהו במשתמע צעד מחשבתי לקראת אפרטהייד בו החילוניים ידחקו לשמורות על גדות הירקון. בדומה למהומה על הורה א והורה ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שעדיין נמצא עניין בפתיל הזה, בכל זאת אביא חלקים נבחרים נוספים מהנספח להצעה של נאמני תורה ועבודה. תשובה של הרב אברהם רזניקוב, רב בית החולים איכילוב, אשר פורסמה בנושא: נשאלתי, האם קיימת חובה הלכתית לבדוק בכליהם של הבאים למרכז הרפואי בחג הפסח. אקדים, על פי ההלכה חמץ אסור באכילה ובהנאה החל מבוקר ערב פסח ועד צאת שביעי של פסח, וישנו אף איסור על הימצאותו ברשותו של יהודי. איסור אכילת החמץ בפסח הוא איסור חמור, והעונש על העובר עליו במזיד על פי ההלכה הוא כרת. גם תערובת חמץ אסורה באכילה, כמו כן קיים איסור "בל יראה ובל ימצא" – למשהה חמץ ברשותו בפסח. לעינינו, נראה להקל, ומן הטעמים הבאים, הראשון, אחזוקי איסורא לא מחזיקינן. הגדרה – אין חוששים לאיסור, בדבר שאיננו רואים בו כעת גריעות. ישראל ונכרי מושיבים שתי קדרות על גבי כירה אחת, ואינו חושש שמא ישים הנכרי בשר נבלה לתוך קדירת ישראל (ע"ז י"א ב, וי"ב א'), בכוונה (תוספות שם ד"ה ושדי, בשם ר"י), או בטעות (הר"ן שם). וכן לא חושש שמא יבשל את הקדרה, ונמצא אוכל מבשולי-גוים (גמ' שם), שאחזוקי איסורא לא מחזקינן (גמ' שם). חטים שבאו בספינה והן יבשות שלא נשתנה מראיהן, אין חוששים שמא נפלו עליהן מים ובאו לידי חימוץ ויאסרו בפסח, שאחזוקי איסורא לא מחזקינן (טוש"ע אורח חיים תס"ז ג'). .... השלישי, שעת הדחק כדיעבד. ר' משה פינשטיין התייחס בתשובתו לבחור הבא ממשפחה שאינה שומרת תורה ומצות, ורוצה להצטרף למשפחתו היוצאת לאכול במסעדה שאינה כשרה, האם מותר לו להצטרף עמם ולאכול רק מה שאין בו כל חשש איסור כגון סלט ירקות, ופירות וכדו'? אם מדובר במצב של דחק, כלומר שאם לא תצטרף ייגרם מתח במשפחה, אפשר להקל לאכול במסעדה. לדעתו, אין לאדם לזלזל במשפחתו ומקרא מלא הוא: "מבשרך אל תתעלם", גם אם אינה שומרת תורה ומצוות, ולכן מקרה זה שייך לקטגוריה של 'שעת הדחק' (שו"ת אגרות משה או"ח ח"ב, סימן מ'). לר' שלמה זלמן אויערבאך יש חידוש מדהים. בסימן ל"ה בספרו "מנחת שלמה" הוא עוסק שם במקרה שאדם רוצה לכבד את חברו באוכל אבל הוא יודע שאותו אדם לא יברך. הבעיה היא שאם הוא לא יכבד אותו זה יגרום ליותר שנאה וליותר הרחקה של האדם השני מהדת. במקרה כזה פוסק הגרשז"א שמותר לתת לו את האוכל כדי למנוע השלכות חמורות יותר בעתיד. 1550-18 הרביעי. עירוב כלים. ההלכה קובעת "כלי שנאסר בבליעת איסור, שנתערב באחרים ואינו ניכר בטל ברוב". כלומר, מאחר והכלי התערב בהרבה כלים אחרים, הרי הוא בטל בתוכם, ואין אנו מחייבים להגעיל את כל הכלים (יו"ד סי' ק"ב). כלי שלישי. בהלכה קיימת הבחנה בין כלי שני לשלישי, ודינו של כלי שלישי קל יותר (תוס' שבת ל"ט ע"א). גם ה"בית יוסף" (סי' שי"ח), המסביר מדוע הגמרא התירה לשפוך מים קרים לתוך ספל מים חמים כיוון שהספל אינו כלי ראשון או שני אלא שלישי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי יש כבר היום הבדלים בין הנהלים של בתי חולים שונים לגבי חמץ בפסח (אני זוכר ששמעתי במפורש את איכילוב כמקל יותר על חילונים. אני מניח שביקור חולים יהיה מחמיר יותר). האם בפועל מאושפזים דתיים מתייחסים בצורה שונה לאוכל בבתי חולים שונים בפסח מהבחינה הזו? כמובן שאין קבוצה אחידה של דתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא שמאבטחים בכניסה באמת מונעים כניסה של חמץ - הרי, לא רק שחילוניים יכולים לשקר, אלא שחילוניים עלולים להכניס חמץ בלי להיות מודעים לזה שהם הכניסו חמץ1. אז לא כל כך ברור לי איך המאבטחים עוזרים במשהו לפתור את הבעיה. לכן, נראה לי שהפתרון המתבקש הוא: "כמו שמאושפזים דתים אכלו בבתי חולים במשך עשרות שנים לפני ששמו מאבטחים בכניסה למנוע מחילוניים וגויים להכניס חמץ, וכמו שמאושפזים דתיים אכלו ואוכלים בבתי חולים בכל העולם מחוץ לישראל". ולכן אני משוכנע שהסיבה למאבטחים (כמו חוק החמץ) לא קשורה כלל לבעיה הזאת וקשורה קשר הדוק לבעיה אחרת לגמרי (אתה יכול לקרוא לזה "צביון יהודי", אני יכול לקרוא לזה "כפיה דתית" - בשורה התחתונה זה אותו הדבר, משחקי כח של מי שמנסים להעמיד פני ליברלים). 1 עשרות מאבטחים עם מעבדת כימיה שלמה וים בזמן לא יוכלו לגלות שבמלח בעזרתו הומלחה המצה הכשרה לא היה לא כשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חותם על כל מילה. לגבי 1 - הרבה יותר נפוץ מזה אפילו, מן הסתם יהיו פירורים של קמח או מאפה אחר על בגדיו של חילוני שאכל כרגע קרואסון בחוץ ואז נכנס בית החולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי זה להראות ללא דתיים ולערבים מי בעל הבית (לראיה - חוק החמץ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, יש אלמנט כזה, אם כי הוא הוא מכונה ''צביון יהודי'' או משהו כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק תוהה אם כל החילונים שרוצים לראות את בן גביר בכנסת מבינים שכשהוא דיבר על ''בעלי הבית'', הם היו בחוץ (או מקסימום בפנים, אבל בתור אורחים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכבר היום בתוכניות הבוקר שמעתי את בן גביר - כבר לא במערכת בחירות ושר בט''פ מיועד - מגיע בחפזון כדי לרקוד על הדם בצומת הפיגוע בירושלים. ממש מעורר שאט נפש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשמע, לתת לפושע פלילי סדרתי להיות שר לבטחון פנים זה כמו.. זה כמו לתת את משרד החינוך למירי רגב. רק רגע.. לא משנה, תשכח מזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורם פרומן בהארץ רואה פתרון דוקא בכיוון ההפוך: "הנה מקרה שבו נדרשו הדתיים להקריב ערך חשוב בעבורם לטובת הצרכים המיוחדים של חילונים ולא־יהודים שאיתרע מזלם להיות מאושפזים, או אנשי צוות רפואי שזה מקום עבודתם. הרי לפי ההיגיון שהם מציגים בנושא ההפרדה המגדרית, מתבקשת כאן סימטריה: כמו שאנחנו מתבקשים להקריב את ערך שוויון המינים לטובת צורכי הקהילה הדתית, מצופה שהם יקריבו את ערך הכשרות לטובת צורכי החברה החילונית." איך לא חשבנו על זה קודם - כשכל צד צריך לעיתים להתפשר על ערכיו (בדגש על *כל*), זה צריך להיות המקום שבו ערכי הכשרות ראוי שירוככו בפני סבלם ומצוקתם של מאושפזים חילוניים ולא-יהודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמירה ''ביה''ח הוא ביתו הזמני של החולה'' היא אכן בעייתית. ראיתי במקום כלשהו שאלה בנושא מי צריך לבער חמץ בחדר במלון. מה שאני פספסתי היה שמי שפוסק שהחובה היא על בעל המלון, בעצם סוג של פוטר את הדייר מן החובה. אם בעל המלון מתרשל או משתמט מחובתו לבער חמץ, זה לא הבעייה של הדייר. זה לא שבי''ח פטור מביעור חמץ. כפי שאמרת זו שאלה של בעלות. אבל החולה כנראה לא חייב לבער חמץ בבי''ח, כפי שאדם המתארח אצל מישהו אחר, לא חייב לבדוק לו חמץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, הבעיה היא הכשרות, או הימצאות חמץ ב"בית"? כי מדבריו של קוזמו עלה הקושי השני, ואתה מדבר על הראשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הראשון, בלי ספק. זה לא הבית שלך, החמץ של האחר אינו בחזקתך ואין שום בעיה לראות אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה המצב1, אין ספק שכל המטרה היא לטרלל את החילונים ולכפות עליהם לשמור מצוות ככל הניתן. הדרך היחידה שמצאו לשמור על המטבח כשר בפסח היא לאסור על כולם להכניס חמץ לשטח בית החולים באופן קטגורי? ברצינות? ____________________ 1 ה"אם" לא רטורי. עם כל הכבוד אליך, אתה עדיין סתם מישהו באינטרנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט זה המצב ואני חוזר בי ומבהיר שאין לי הבנה הלכתית בעניין. כך למשל ראה את גישתו של ניל הנדל 1 בדעת המיעוט בפסק הדין שמצטט סיכומי הלכות שמבהירות את החומרה השנייה שהאיסור 'בל יראה ובל ימצא' אינו חל ב'מרחב הציבורי' שבית החולים הוא חלק ממנו, ולא חל אם החמץ הוא לא רכושך. טעיתי שלא בדקתי זאת. זה היה נראה לי שאם אתה רוכש שירותי רפואה ושירותי לינה הרי שתבקש שהוא יהיה 'סטרילי' מחמץ בפסח כי אז החמץ של שכנך הוא גם שלך. בכל זאת לראות פיתה חמה בפסח זה טראומה. --------- 1 עמ 82-84 מפסק הדין - 'כדי להבהיר את הדברים, יש להציג שבעה "גורמים" המעורבים בהכרעה, משפיעים עליה או מושפעים ממנה: א. קבוצת החולים שומרי הכשרות. אין זה מתפקידו של בית המשפט לפסוק בענייני הלכה, אך בכל זאת נדרש רקע הלכתי כדי להבין את מהות המחלוקת והקשיים שמתעוררים בתיק. בהלכה היהודית ישנו ענף העוסק במאכלות אסורים, דהיינו איסורים והוראות שונות בדבר האסור והמותר באכילה. נמחיש את אופיים המיוחד של דיני הכשרות בפסח באמצעות הנגדתם לדיני הכשרות הרגילים, החלים כל השנה. האיסור על אכילת חמץ בפסח מתאפיין בשתי חומרות עיקריות ביחס לדיני הכשרות במהלך השנה – אי-בטלות בשישים והאיסור של "בל יראה ובל ימצא". לפי החומרה הראשונה, אפילו כמות מזערית של חמץ עלולה לשלול את כשרותה של כמות מזון רבה, דהיינו החמץ אינו "בטל בשישים": "חמץ בפסח אוסר תערובתו... במשהו [בכל כמות שהיא]. ודין תערובתו כדין שאר תערובות [כדין תערובות אחרות של מזון כשר ושאינו כשר], אלא שמה שאוסר בשאר תערובות פחות משישים אוסר בחמץ במשהו" (שולחן ערוך, אורח חיים תמז, סעיף א). ולענייננו, גם אם בכל ימות השנה קיים חשש – בהיבט של דיני הכשרות – שאדם יאכל בכלי בית החולים מזון שאינו כשר, חשש זה אינו פוגע באפשרות להגדיר את הכלים ככשרים. דוגמא לכך היא מקרה שבו בטעות, ובצורה בלתי מכוונת, נשפך חלב לתוך מרק עוף בכמות שבטלה בשישים, מבחינת היחס שבין החלב למרק (ראו למשל רמב"ם, משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות ט, הלכה י). בניגוד לכך, חמץ שייאכל בכלי בית החולים – ואפילו בכמות מועטה מאוד ושלא בכוונה – עלול להוביל לשלילת הכשרות מהכלים, באופן שימנע משומרי כשרות לאכול בכלים אלה. לפי החומרה השניה – "בל יראה ובל ימצא" (שמות יב, יט; שם, יג, ז) – קיים איסור על החזקת חמץ ברשותו של אדם בפסח, אפילו אם הוא אינו אוכל אותו. חשוב להדגיש כי אין איסור על עצם ראיית חמץ בבית החולים השייך לאדם אחר, שכן חמץ כזה הוא בבעלות האדם האחר וברשותו, כשם שאין איסור לראות ברחוב חמץ השייך לאדם אחר. חומרה זו לא עמדה באופן ישיר ביסוד עמדת המשיבים, אך היא מחדדת את החומרות המיוחדות שחלות על חמץ בפסח, שמובילות לעמדה המחמירה של הרבנות בעניין תנאי הכשרות בפסח. הרבנות הדגישה את הצורך במתן כשרות שתתייחס גם לאוכל וגם לכלים, שאף עליהם חל הכלל שחמץ אינו בטל אפילו בשישים (שולחן ערוך, אורח חיים תנא, סעיפים כז-לא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פניו הנושא נראה לי דומה לבן אנד ג'ריס של החרדים. נושא שהפוליטיקאים נהנים לקשקש עליו, אבל הוא לא עניין מהותי (אני חושב שרוב החרדים לא סומכים על המטבח של בית החולים אפילו בימי שגרה. ולגבי הכלים החד"פים - עוד יותר) אבל בלי קצת חפירה מה הטעם באייל הקורא.. אז הנה הצעה משותפת בענין חמץ בבתי חולים אני אעתיק את רוב הדברים, אבל אני אחסוך את הפסיקה ההלכתית שקובעת שכלי האוכל בבית החולים כשרים לפסח. כי זה ארוך מאד. === כ"ב תמוז תשע"ח, 05 יולי 2018 לכבוד משרד הבריאות הרבנות הראשית לישראל הנדון: הצעה בעניין איסור אכילת חמץ בבתי חולים בשנה האחרונה עלתה מחדש סוגיית אכיפת הכנסת חמץ אל תוך בתי חולים. מצד אחד עומד הרצון לקיים מדינה יהודית אשר מוסדותיה הציבוריים שומרים על צביון יהודי ומאפשרים לכל אדם לאכול בהם גם בזמן הפסח, ולכבד את רגשותיו. בבתי חולים המציאות ההלכתית מורכבת משום שכלי האוכל מוגשים לחדרי החולים, לשם מגיעים כלל אזרחי ישראל, גם אלה שאינם מודעים כלל להלכות פסח או שאינם שומרים כשרות וכמובן גם כאלו שאינם יהודים. לכאורה, יש הטוענים שבעיה זו מחייבת מניעה מוחלטת של כל כניסת חמץ לשטח בית החולים, כפי שקבעה הרבנות הראשית בנהליה (בנספח) שיש להורות לשומרים למנוע הכנסת חמץ. בפועל, הנחיות הרבנות כוונו לכך שלא תתאפשר כניסה של מזון כלשהו לבית חולים במהלך ההכנות לחג ובחג עצמו. מאידך עומדת זכותו הדמוקרטית של אדם לעשות כרצונו ואילו חיפוש בתיקיו אחר חמץ, עלול לפגוע בזכויותיו. יתרה מכך, אנו מאמינים כי הליך של בדיקות חמץ בכניסה לשטח בית החולים עלול להביא למצב של השנאת היהדות והלכות הפסח. לאור כל זאת, תוך התייעצות עם מורי הלכה ועם אנשים הפועלים בתוך בתי חולים ומכירים מקרוב את המציאות, אנו מציעים הצעה הבנויה על הנחת היסוד שמוסדות הציבור במדינת ישראל צריכים להיות כשרים לפסח ומאפשרים לכל אדם לאכול בהם, מבלי לפגוע בפרטיותם של מי שאינם מעוניינים באכילת אוכל כשר לפסח. עיקרי ההצעה: 1. חדרי האוכל, מטבחים, מסעדות וקפיטריות בשטחי בתי החולים יהיו כשרים לפסח. 2. לא תבוצע כל בדיקה שמטרתה חיפוש מזון בכליהם של באי בתי החולים, לקראת ובמהלך החג. 3. כל אדם שמכניס אוכל מחוץ לבית החולים יקפיד שלא לערבב אותו בשום אופן עם כליו של בית החולים. יתלו שלטים המבקשים זאת מהציבור. 4. ראוי לציין כי האוכל המוגש לחדרי החולים הינו כשר לפסח ואין לחשוש לכלים שמא נתערב בהם חמץ (מצ"ב פסיקה הלכתית בנושא). בתי החולים יאפשרו למי שמחמיר, שיקבל את ארוחתו בכלים חד פעמיים. 5. נאמני תורה ועבודה וישראל חופשית קוראים להנהלות בתי החולים, הרבנים בבתי החולים, הצוותים המאושפזים ומשפחותיהם לנהוג בכבוד אלו באלו ולייצר פתרונות מקומיים המותאמים לאופי האוכלוסיות השונות ולאווירה הנדרשת בבתי החולים, המהווים את אחת מנקודות המפגש הרגישות ביותר של החברה הישראלית כולה. פתרונות אלו נדרשים להיות ישימים בכל בית חולים על פי מה שניתן לקיים בו, תוך שמירה על עקרונות אלו. ישנה אחריות כבדה על כתפי כל המעורבים ליצור מרחב ציבורי משותף, מכבד ומאפשר לכלל אזרחי המדינה, קל וחומר בבתי החולים. אנו מאחלים רפואה שלמה לכלל אזרחי ישראל נאמני תורה ועבודה – ישראל חופשית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעה מצוינת. יש רק בעיה אחת: "לנהוג בכבוד אלו באלו" זאת דרישה לא ריאלית. הרי לו היו נוהגים בכבוד אלו באלו לא היה צורך בכל הצרמוניה מלכתחילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שהכל עניין של רצון טוב ושזהו נושא חברתי דתי שאמור להפתר מתוך רצון טוב ולא בבחינת 'יקוב הדין את ההר'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בבקשה. 2. לא הייתי ער לכך שמהות הפסוק "בל יראה ובל ימצא" - ולפחות ב-בל יראה' - הוא לא ראיית הפיתה, אלא הבעלות על הפיתה קובעת האם הראייה נכנסת לתוקף. זאת אומרת שאם אני ואתה רואים ביחד פיתה והפיתה היא שלך, הרי שרק אתה תחטוף 39 מלקות. לדעתי יש בישראל ציבור מסורתי ודתי גדול שלא יודע שלראות פיתה זה בסדר כל עוד היא לא שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק החמץ כפי שהבנתי אותו נותן לכל מנהל בית חולים לקבוע מדיניות באם לאפשר להכניס חמץ בפסח או לא. ---- דודי אמסלם בהופעת הצהרים. https://vt.tiktok.com/ZS8uP6YhH/ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דודי אמסלם vs יש עתיד והאשכנזים בהופעה חדשה-'מי יזיז את הגבינה'. קדימון להנאתכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולנו סתם מישהם, אבל אני סתם מישהו שגם צודק. להרחבה ראה את הסיכום המצוין של השופט הנדל שהביא קוזמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולם צודקים וכולם טועים1, זה עניין של תדירות ותזמון. ____________ 1 חוץ מבנות הזוג שלנו, שתמיד צודקות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |