בתשובה לדב אנשלוביץ, 13/11/22 19:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. הנקודה שהעלה הפונז היא שהציבור בוחר בקלפי במפלגה ולא באדם מסוים. ולכן מה שאמרת על אלה שהציבור רוצה בהם נשאר תקף גם אם בראש המערך עומד פרס ולא רבין. אני לא בטוח שאני מסכים עם הנקודה הזו כי מתישהו (מאז הנסיון הכושל לבחירות ישירות?) התחיל להופיע על הפתק בקלפי גם ראש הרשימה, כלומר שבוחרים רשימה עם דגש על מי שבראשה. כמו כל דבר במדינה, רשמית יש דבר אחד - בחירה במפלגות- אבל "כולם יודעים" שבפועל יש דבר אחר - כן ביבי לא ביבי. לכן השאלה האם העיקרון הדמוקרטי המרכזי נפגע נשארת פתוחה בעיני. 2. בכל זאת יש מגבלות על מועמדים, כמו סעיף 7א. המפורסם. אני משער שהיית מתנגד אם היו רוצים לבטל אותו ומשתמשים בדיוק בנימוק שהעלית. לכן הנימוק הזה הוא לא אוניברסלי, וצריך לשקול אותו מול פגיעה אפשרית אחרת. 3. קרה משהו, ששינה את כללי המשחק. פעם היתה ציפיה מראש הממשלה לנהוג על פי קוד התנהגות מסוים, גם כשהחוק מתיר לו להמשיך בתפקידו. כך התפטרו רבין ואולמרט. היום הציפייה של גוש כן ביבי היא הפוכה- שראש הממשלה יאחז בחוק וימשיך בתפקידו כי יותר חשוב איזה גוש בשלטון מאשר איזה מעשים מלוכלכים עשה מי שבראשו. גוש הלא ביבי מחזיק עדיין בערכים הישנים, ונדהם משינוי הערכים שעבר הגוש השני. גוש הכן ביבי מאמין שהתיקים נגד ראש הממשלה נתפרו ממניעים פוליטיים, והתנהגות לפי הקודים הישנים תשחק לידיהם של תופרי התיקים. לדעתי משום כך השבר בין הגושים גדול כל כך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. העיוותים בהתייחסות לדמוקרטיה הישראלית עקב מוטצית ביבי-לא ביבי הם דוגמה הפוכה, ז"א דוגמה נגדית למה שרצוי, ולכן לקחת אותם בתור טיעון תומך זה מופרך. אני ממליץ לך שכשאתה חושב על עקרונות אוניברסליים, לחשוב על ממשלות אחרות, זה נותן פרופורציות ארוכות טווח יותר שלצערנו שכחנו כי אנחנו חיים באנומליה מתמשכת. אגב, שילוב של זה עם הגבלת כהונה לשמונה שנים יאזן יפה את המערכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים בהחלט (שאנחנו חיים באנומליה מתמשכת). באתי לכתוב שנתניהו הוא כרגיל הסימפטום ולא שרש הבעיה, אבל נזכרתי שהפרסונליזציה, שלא לומר דמוניזציה, של תעמולת הבחירות התחילה עם ''פרס יחלק את ירושלים''. אבל היום הפרסונליזציה (והדמוניזציה) היא המרכיב הראשי בתעמולת הבחירות של כל המפלגות. לא שאני שמח על כך, אבל אני חייב לקבל את זה כנתון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Pun intended? הפרסונליזציה התפרצה ב-92, עם ״ישראל מחכה לרבין״.אבל עוד הרבה קודם הליכוד תקף באופן אישי את פרס, עוד מ-77. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. הרבה לפני כן גם היה ''הגידו כן לזקן''. נזכרתי גם בתעמולה השלילית נגד פרס בשנות השמונים ''כן ולא''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים. אף אחד מגוש השינוי לא חשב שהאדמה רעדה כשבנט קיבל את ראשות הממשלה במקום לפיד, או כשהתחלפו. דוקא זו דוגמה מצוינת למחנה שחשובה לו יותר הקואליציה וערכיה ופחות האינדיבידואל בראשה. ואם, נניח, המחנה הממלכתי היה זוכה לכמות קולות גדולה, לא היה כזה משנה אם גנץ בראש או אייזנקוט. תנסה לרגע להציץ מעבר לתעתועי והבלי הקמפיינים ומה שמוכרים לך בשלטים, ותראה שהפרסונות בהרבה מפלגות פחות חשובות. אגב,גם מהצד השני, אצל החרדים, יש חשיבות פחותה בהרבה למי בדיוק יעמוד בראש המפלגה. ממשלת בנט תפקדה יפה דוקא בגלל שלא נסמכה בלעדית על ראש הממשלה כזה שרק על פיו יישק דבר. וכך ראוי שיהיה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |