בתשובה לשוקי שמאל, 08/11/22 2:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
>> בחירה של הרבה אנשים במעט אנשים הנראים להם יותר או פחות ולפי מה אני אחליט מי נראה לי פחות ומי יותר? לפי מה שהוא אומר שהוא יעשה, ולפי ההיסטוריה והאמינות שלו. נתניהו- אמינות אפסילון בעיני. לפיד- אמינות שני אפסילון בעיני. גנץ- כנ"ל. כל השאר אני לא רוצה שהם יעשו מה שהם רוצים לעשות. כנראה שאני לא מייצג רבים כל כך, כי אני רוצה מנהיג שיש לו עקרונות מסויימים. מסתבר שהמנהיגים בעלי העקרונות מחזיקים בעקרונות שונים מאוד משלי, ואלו שזכו ברוב הקולות מחזיקים בעקרונות של גרושו מרקס. >> לפלג את האלקטורט: אני חושב שהפילוג הנכון הוא בין יותר יהודית לבין יותר דמוקרטית. יותר יהודית - אגודה, ש"ס, עצמה יהודית, שקד, ליכוד. יותר דמוקרטית- בל"ד, משותפת, מרץ, עבודה, יש עתיד. המ"מ בערך באמצע של היום. לפי ההתפלגות של לפני 5 שנים הם היו ב"יותר יהודית". אני מנחש שבקואליציה של ימין על מלא לא יהיו יותר משחקי כדורגל בשבת, לפחות לא בליגה העליונה. קיבלנו ירית פתיחה1. ___________ 1 שים לב מה אומר חילי טרופר בכתבה הזו. זה מחזק את החלוקה שעשיתי. שים לב שפעם כל משחקי הכדורגל היו בשבת, והיום כבר לא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי בעיה עם איך אתה בוחר את הבחירה שלך. ובסופו של דבר יש לך גם את האופציה לא לבחור באפאחד. מה שאני מזכיר לך הוא שאין שום שיטה דמוקרטית המאפשרת לך לתפור את הנבחר שלך ע"פ מידותיך. כל השיטות מפצירות בך לבחור מבין אלו המועמדים. אני חושב שהפילוג לפי דמוקרטית ויהודית אינו טוב. שנינו יודעים בדיוק באיזה צד אנו נמצאים ואני לא מפקפק במחוייבות היהודית של אפאחד משנינו. אני גם מתקשה לחשוב על דמוקרטיה בהקשר של בלד וחדש. על איזו דמוקרטיה מדובר? בסגנון באשר אל אסאד? אני רוצה גם לחזור בי מהפצרותי בך לפני הבחירות בכל זאת להצביע בעד הגוש. לשיטתי, מתברר שהגוש שלי הוא מיעוט ברור (45 לעומת 64). במצב כזה, אם אפאחד ממועמדי הגוש אינו עובר את מדדי המינימום שלך, החלטה לא להצביע למועמדים בעלי סיכוי היא סבירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצוני להבהיר שהתכוונתי לומר שפילוג האלקטורט על קו של דמוקרטיה לעומת יהדות אינו מייצג נכונה את המחלוקת. בפרקטיקה תעמולת בחירות שתדגיש את הנושאים של יהדות ו/או דמוקרטיה לא תשיג דבר. לדעתי בשני הצדדים יש משקל ליהדות ודמוקרטיה ולא זה לב הפילוג. אני הייתי הולך על פילוג לפי דתיים-לאומיים-יהודים מול ליברלים-ישראליים. בצד הישראלי יש דרגות שונות של מחוייבות יהודית אבל יש הכרה שהמסגרת הישראלית גדולה יותר ואין זעזוע אוטומטי משותפות של ערבים בשלטון (להבדיל למשל מעמית סגל שקורא קריעה על כך שיהודים מייחלים לנציגות של בלד בכנסת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו שמות שונים לאותו הדבר. ביהדות, בשונה משאר העמים, יש חפיפה כמעט מוחלטת בין דת ולאום. דתיים-לאומיים- יהודים הם מה שאני קורא שמרנים. ליברלים-דמוקרטיים-ישראלים הם מה שאני קורא ליברלים. נכון שבשני הצדדים יש משקל ליהודית ולדמוקרטית, אבל יחס המשקולות ביניהן קובע את מקומך על הרצף. התעמולה היא כמובן על דברים אחרים לגמרי, כי מטרתה להשיג כמה שיותר קולות. אבל הנושאים במחלוקת הם בדיוק היכן שהמשקל של יהודית מול דמוקרטית יקבע את דעתך: - לימודי ליבה לחרדים - תחבורה ציבורית בשבת - גירוש או קבלה של מסתננים - מעמדו של בית המשפט העליון ופסקת ההגבלה - והפיל שבחדר: היחס לשטחי יהודה ושומרון שים לב שאנחנו לא יודעים כל כך מה עמדתן של המפלגות השונות בנושאי ימין-שמאל קלאסיים כמו מיסוי (ממשלה גדולה או קטנה1). כולם חברתיים ואף אחד לא יעלה מסים. אפילו מרץ כבר לא סוציאליסטית, שלא לדבר על העבודה. מפלגות שמושפעות מפורום קהלת האולטרה ימני הן שותפות קואליציוניות טבעיות של מפלגות "חברתיות". ח"כים שמכנים עצמם "ליברלים" (המלה המכובסת ל"מושפעים מפורום קהלת"- כלומר ימניים מאוד כלכלית) ו"חברתיים" (המלה המכובסת לסוציאליסטים- כלומר שמאליים מאוד כלכלית) מכהנים בשלום באותה מפלגה. זו הוכחה שזה בכלל לא אישיו מפלגתי- לא בבחירות ולא בניהול המדינה. המיצוב בפועל של כל המפלגות (למעט רע"מ) מתנקז לציר של המשקל של הערכים הלאומיים-יהודיים מול הערכים הגלובליים-ליברליים. אפשר לקרוא לזה יהודית מול דמוקרטית, ואפשר לקרוא לזה שמרנים מול ליברלים. זה בפירוש לא ימין ושמאל של פעם, כי בגין היה במובנים חשובים יותר ליברלי מבן גוריון, ונסיכי הליכוד יותר ליברלים מרבין ופרס. להזכירך מי שקידמו את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו יחד עם פרופ' רובינשטיין ממרץ היו דן מרידור ואוריאל לין מהליכוד. ______________ 1 הכוונה כמובן לא לכמות השרים אלא לגודל התקציב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה נותן משקל יתר לעמדות ועקרונות פוליטיים לעומת פוליטיקת הזהויות והשבטיות. הרבה מהפילוג הפוליטי חופף להתפצלות של ישראל לשבטים השונים גם באורח חייהם ולא רק בעמדותיהם הפוליטיות. אם מדינת ישראל היתה מספיק גדולה, אני מניח שהפלגים השונים היו שמחים להיפרד פיזית. ישראל מצליחה להתקיים במצב טוב יחסית, למרות האיבות והמשטמות קטלניות בין השבטים השונים, בעיקר משום שהחיכוך בין השבטים השונים מחפש את נקודת המינימום שלו. יש לזה השלכה אחת חשובה: זה הופך את הדיון והמו"מ הפוליטי לעקר. קח למשל את החרדים בתור דוגמה. אתה מדבר על לימודי ליבה. הם יודעים שמדובר בשינוי אורח החיים שלהם. קח למשל את הערבים. מנסים לצייר אותם כשמאל, ליברלים, דתיים. למעשה הם בעיקר ערבים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |